בתי לומדת בכיתה ה' ואין לה סמארטפון משיקולים כלכליים וחינוכיים. לקראת חג הפסח המורה החליטה לפתוח קבוצת וואטסאפ לכל תלמידי הכיתה ואני תוהה האם אני כאמא צריכה להגן על הדרתה החברתית ומידורה של בתי מהשיח החברתי המנוהל שם? הבעיה היא שגם ככה בתי לא במעמד חברתי טוב בכיתה. מה צריכה להיות עמדתי? והאם נכון למנוע את השתתפותה בקבוצה?

"אני המומה ומזועזעת ומתקשה להאמין לכך. איך ייתכן שמורה בכיתה ה' פותחת קבוצת וואטסאפ לכל ילדי הכיתה כאשר לאחת התלמידות אין סמארטפון? אם המורה יודעת שלילדה אין מכשיר טלפון וטוענת 'זאת הקידמה' (והיא צודקת כי זאת באמת הקידמה) ומחליטה בכל זאת לפתוח קבוצה, מדובר בדבר שכלל אינו ראוי ומקובל בעיני. גם במקרה שבו המורה אינה יודעת שלאחת הילדות אין מכשיר סלולרי, לדעתי זה אף גרוע יותר, כי היא הייתה צריכה לוודא קודם לכן שכל הילדים מחזיקים ברשותם סמארטפון.

אמא יקרה, לצערי הרב אכלת אותה. במקרה הנוכחי את לא אמורה להדיר את בתך מכל מה שמתרחש בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית ועל אחת כמה וכמה אם מצבה החברתי בכיתה אינו טוב. אני מאוד מתקשה לייעץ לך, כי מדובר פה בחטא על פשע. החטא הוא בכך שהמורה פותחת קבוצת וואטסאפ והפשע הוא בהדרתה של הילדה מהקבוצה החברתית הזאת.

אני פונה לכל המורים, בדקו היטב שלכל הילדים בכיתה יש סמארטפון לפני שאתם פותחים קבוצת וואטסאפ. גם אם מדובר בילד אחד בלבד שאינו מחזיק ברשותו מכשיר, דעו שמדובר ברעיון גרוע שאסור בשום אופן לעשותו. אני בעד טכנולוגיה וקדמה ואף חושבת שכל החידושים הללו הם חשובים מאוד ושצריך להכין את הילדים לעולם הזה, אבל צריך להבין שאסור שאף ילד ישלם על כך את המחיר. בנוסף, צריך לחשוב מה המטרה בפתיחת הקבוצה ואיך היא נועדה לשרת הן את המורה והן את התלמידים. בעיניי מדובר בדבר מיותר, אני לא רואה כל צורך לשלוח הוראות לילדים מחוץ לשעות הלימודים בבית הספר. עצתי לך אימא יקרה, במצב הנוכחי, כאשר כבר נפתחה קבוצת וואטסאפ לכל תלמידי הכיתה, את תהיי חייבת לצייד את ילדתך בסמארטפון. חס וחלילה שהיא תהיה במצב שבו היא נמצאת מחוץ לעניינים, מודרת מכל הפעילות והשיח החברתי שמתנהלים ברשת החברתית, חס וחלילה".

 אני אמא לילד בן שנה ושלושה חודשים ואני נוהגת לתת לו לצפות בטלוויזיה כחצי שעה ביום. אשמח לדעת מהי גישתך בנוגע לצפייה בטלוויזיה והאם חצי שעה ביום לילד בגילו היא דבר מקובל שאינו מזיק?

 "אני מאוד מחוברת לקדמה כיום שכוללת את תופעת המסכים, שהופכים להיות נגישים יותר ויותר לכל ילד. אין ספק שבשבילנו ההורים, המסכים מספקים אתנחתה, כלומר סוג של 'בייביסיטר'. אנחנו נותנים לילדים לצפות בטלוויזיה או לשחק בטאבלט ובסמארטפון כדי לקבל כמה דקות של שקט שלעתים מאוד נדרשות במהלך היום העמוס. לכן, אני יכולה להבין היטב את הצורך בכך ואת  היתרונות שזה מספק להורים. אבל אפשר גם אחרת, בלי כל המסכים שסובבים אותנו מכל עבר. הדור שלי גדל בלי טלוויזיה ולא קרה כלום. הרי ניתן למצוא אינספור דרכים לבדר את הילדים, כמו על ידי משחקי קלפים, כלי פלסטיק, ספרים, ציור ועוד. האמינו לי שאפשר לגדול נפלא ואולי אפילו טוב יותר בלי מסכים. אני חוזרת ואומרת שאני ממש לא נגד המסכים, אבל אני גם לא מעודדת את השימוש בהם. אם את מוצאת את הרגע שבו זה מצליח לשרת אותך, בידיעה שהצפייה בטלוויזיה לא תורמת מאומה לילד שלך, אז בבקשה. חשוב שתזכרי שהצפייה במסך אינה באמת בעלת ערך חינוכי לילד. למעשה בכל המחקרים שנערכו בזמנו על צפייה ב'בייבי איינשטיין' או בתוכניות דומות התברר שאין בהן כל תרומה חינוכית או ערכית לילדים. את כל הידע שמקבלים בצפייה בטלוויזיה ניתן להקנות לילד על ידי סיפור או חוויות יצירתיות אחרות. כאשר מדובר בילדים שצופים בטלוויזיה ללא השגחה, נוצר מצב שאף עלול לגרום לנזק גדול, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. ניתן למצוא כיום באינטרנט טבלה שבה מצוינים הזמנים המומלצים לכל הגילים לצפייה בטלוויזיה.

בגיל של בנך לא כדאי יותר מחצי שעה ביום, ואני מתארת לעצמי שחצי השעה הזאת נותנת לך פסק זמן מאוד הכרחי לסידורים או סתם למנוחה קצרה, כי בשביל אמהות לתינוקות, חצי שעה היא עולם ומלואו. חשוב לזכור שמסכים הם מאוד ממכרים. באחד המפגשים פנתה אלי אמא שסיפרה על

בתה שהתמכרה למסכים. היא שאלה אותי מה אפשר לעשות בנידון והשאלה שלה מאוד הכעיסה אותי. הרי מי מנגיש את המסכים לילדים? מי נותן להם לשחק בטלפון? אתם, ההורים. אז אם הבת שלכם מכורה למסכים, כנראה שאפשרתם לה להגיע למצב הזה. מדובר אך ורק באחריות של ההורים. זכרו שככל שהילדים קטנים יותר, כך גם קל לנו יותר לשלוט בזמנים ובתכנים שאליהם הם נחשפים. לכן, הכל בידי ההורים ובמה שהם מנחילים לילדיהם".

 

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, בכל יום שישי ב־ 10:00 ב"רדיו ללא הפסקה"