הבת שלי בת 13 וחווה זה שנתיים קושי חברתי. היא עלתה לחטיבת הביניים, ורוב הילדים חדשים, אבל זה לא שיפר את המצב. היא מתבודדת, ויש שתי חברות שהיא מרגישה ש"בגדו" בה. היא עזרה להן חברתית, והן עכשיו עושות עליה חרם ומסיתות נגדה. קשה לה למצוא חברות חדשות, והיא לא רוצה ללכת לבית הספר, אף על פי שהיועצת מלווה אותה. שם היא שקטה, וכשהיא מגיעה הביתה, היא מוציאה את כל האגרסיות. בבית היא מתמודדת עם תינוקת שנולדה לי ולבן זוג, שהוא בשבילה אב חורג. איך אני יכולה לעזור לה?
"בעיות חברתיות של ילדים קורעות את הלב של ההורים, אבל יש דברים שהורים לא יודעים לעשות טוב, כי הם מעורבים רגשית. להורה לא תמיד יש היכולת, הכלים והידע לעזור ולקדם את הילד שלו מבחינה חברתית. יועצת בית הספר זה לא מספיק, ולכן אני ממליצה על פנייה ליועצת אחרת שתלווה את הילדה ותספק לה תמיכה בדימוי העצמי וכלים להתמודדות.
"היא צריכה מאמנת שתיתן לה תרגילים עם שימוש ברצונות ובפנטזיות שלה, או פסיכולוגית שמתמחה בבני נוער. אם היא לא רוצה ללכת, תגידי לה שזה כמו רופא, אבל לרגש. חבל למשוך את הקשיים החברתיים להמשך גיל ההתבגרות ולאחריו. תינוקת ואב חורג הם גורמים שיכולים להשפיע מאוד על בת מתבגרת, ולכן בקשיים בבית מומלץ לטפל באמצעות הדרכת הורים שלך ושל בן זוגך, כדי לרדת יותר לעומק העניין".
אני אבא לשני בנים. הבכור הוא בן 4 וחצי ואחיו הקטן הוא בן 3 וחצי. הבן הגדול הוא ילד מקסים וחמוד, אבל יש מקרים שבהם הוא מחליט להעניש את עצמו. במצבים מסוימים הוא נוהג לומר משפטים בסגנון "יותר אני לא אעשה כך וכך אף פעם", כאילו הוא מעניש את עצמו בכל פעם שאנחנו אומרים לו "לא". לדוגמה, כשהוא רוצה סוכרייה או ממתק, ואנחנו מסרבים לתת לו, אז הוא אומר שהוא יותר לא יאכל סוכריות אף פעם. או "יותר אני לא אשחק אתכם", "יותר אני לא אדבר אתכם" וכדומה, הכל כלפי עצמו. כיצד עלינו להגיב במצבים כאלה?
"הילד החמוד שלך הוא ילד לא אגרסיבי, שנמצא בשלב הפסיכולוגי של האגוצנטריות. כלומר, האגו שלו בצנטרום, במרכז. בגיל הזה, מרכז חייו של הילד הוא האגו. הכל מתמקד אצלו כעת באני, וכל מה שקורה לו בחיים סובב רק סביבו.
"צריך להבין שיכולת החשיבה של הילדים בגיל זה מאוד מוגבלת ושונה מיכולת החשיבה של המבוגרים, כי המוח עוד לא גמר להתפתח מבחינה פסיכולוגית, ולכן על כל מה שקורה מסביב הוא מסתכל במובן של איך זה אמור להשפיע עלי. לדוגמה, אם אמא חולה, איך זה אמור להשפיע עלי? או אם אמא שכחה לקנות בשבילי משהו, מה זה אומר שלא יהיה לי הדבר הזה? כלומר, האגו במרכז והחשיבה מתמקדת רק באיך זה משפיע עלי. זאת הסיבה לכך שהוא משתמש במילה 'אני' ולכן אין פלא שהוא מתחיל ב'אני' כל משפט.
"למעשה המשפטים שלו הם משפטים שמבטאים תסכול, ובנוסף גם מעניקים לו סוג של רווח קיומי, כי לאחר שהוא אומר את המשפטים הללו, אתם לבטח מגיבים באופן מתגמל, במשפטים כמו 'לא, מה פתאום, אתה תאכל עוד הרבה סוכריות בחיים שלך' וכדומה.
"התגובה שלכם צריכה להיות מאוד עניינית, ואפשר לתבל אותה גם בחיוך והומור, בלי לעשות מזה עניין גדול. לא צריך לשכנע אותו, ועדיף לענות לו באופן כללי. אל תשכחו שהוא מתנהג באופן שמתאים מאוד לגילו, וחשוב מאוד לא לשדר לו לגלוג, גם אם משתמשים בהומור, שהוא לא יחשוב חס וחלילה שצוחקים או מלגלגים עליו. תענו לו בקלילות ובקצרה, בלי לעשות מזה עניין גדול".
אני אמא לילדה בת שנתיים, ואני מתקשה להתמודד עמה מבחינה סמכותית, כי אני מרגישה שהיא מנסה אותי. למשל, בכל פעם שאומרים לה "לא" היא צורחת ומעיפה את המוצץ, וזה מצליח להוציא אותי מהכלים. מה עלי לעשות?
"בתך הקטנה מצליחה לעצבן אותך, וזה בדיוק מה שהיא רוצה, כי כשאת מתעצבנת וצורחת, היא מקבלת את מלוא תשומת הלב שלך. לכן אני ממליצה לך לגשת להדרכת הורים, כדי להבין מה לעשות וכדי ללמוד איך לגרום לילדה להפסיק עם ההתנהגויות הללו, אבל בעיקר כדי לעשות לה קצת 'הולד אין'. כלומר, לתפוס ולהחזיק אותה בהחלטיות, בלי שתוכל להעיף דברים, וחשוב לעשות זאת בשקט, בלי להביע כעס, כמו באמצעות חיבוק חזק. כך את מונעת ממנה להעיף דברים, וגם פועלת בסמכותיות הורית". ד
ערכה: הדס בארי
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, בכל יום שישי ב־ 10:00 ב"רדיו ללא הפסקה"