אני מוזיקאי בן 23, מתופף ומנגן מגיל מאוד צעיר. אני פועל בתעשיית המוזיקה בארץ כל חיי וכבר מכיר אותה היטב מבפנים. כעת אני מרגיש רצון לנסות ולחוות קצת גם את העולם מחוץ לישראל, אבל מאוד קשה לי לעשות את הצעד הזה, בעיקר בגלל שאני מתגורר עם סבתי בת ה-86 ודואג לה מאז שסבי נפטר. רק אני נותרתי לצדה. אני מתלבט אם לקום ולעזוב את הכול, לקחת סיכון ולנסוע. מה דעתך?
"לדעתי להיתלות בסבתך זה רעיון רע, כי אם היינו פונים לסבתא שלך ואומרים לה שהנכד האהוב שלה רוצה לנסוע לראות עולם כדי לממש את חייו ואת חלומו בתחום המוזיקה בחו"ל, מן הסתם היא הייתה שולחת לך את ברכתה ותמיכתה. לכן בוא נשים את סבתא מחוץ למשחק ומחוץ לשיקולים, כי היא בת 86, שתהיה בריאה והלוואי עלינו, והיא כבר חיה את חייה לטוב ולרע. סבתא ממש לא רלוונטית לשיחה ואין לך מה להפיל עליה את כל הפחדים שעמם אתה מתמודד. אתה למעשה מתמודד עם עול כבד על הכתפיים, עול שמתבטא בכל מה שלימדו וחינכו אותך מאז שנולדת: שאנחנו צריכים להיות מסודרים, להיות אחראים, שחשוב ללכת רק על בטוח ועוד מנטרות שונות ודומות. מדובר בחתיכת עול שאתה סוחב על הכתפיים מילדותך, ולצערי כל העול הזה הוא שטות מוחלטת".
"אתן לך טיפ קטן: אתה צעיר בן 23 ואתה מתופף, אז קח תיק קטן וסע. כפי שאומר שלמה ארצי בשירו "האמיתי", שאותו הוא שר לילד שלו: "לאן שלא תיסע תיקח שני בגדים ודוכיפת". משפט גאוני שאומר אל תסחוב יותר מדי, הכול שטויות, קח איזה שני תחתונים וחולצה וסע. הביטוי המטאפורי שיש פה הוא שאתה צריך להוריד מעליך את כל השטויות, הלחץ, ההיסטריה והציפיות שיש ממך, ופשוט לנסוע קל בלי כלום עליך. לצערי יש הרבה אנשים שלא יודעים ולא מבינים מהי המשמעות של הדוכיפת בשיר. מתברר שדוכיפת היא בעל חיים בעל יכולת הניווט הטובה ביותר בטבע. כלומר, לא משנה איפה תזרוק את הדוכיפת, היא תדע לחזור הביתה. וזו עצתי לך: קח את עצמך, נסה את החלומות שלך, ואחר כך אם תרצה, תמיד תוכל לחזור הביתה ולחשב מסלול מחדש".
"מחקרים רבים נעשו עם אנשים הנמצאים בערוב ימיהם. כשנשאלו על מה הם הכי מצטערים בחייהם ועל מה הם הכי מאוכזבים מעצמם, התשובות שלהם תמיד היו באופן חד משמעי שהדברים שעליהם הם הכי מצטערים הם לא הדברים שניסו לעשות, אלא כל אותם דברים שלא ניסו בכלל. לכן אם אתה רוצה שיהיה דבר אחד בטוח בחיים שלך, כאשר תעשה חשבון עם עצמך בערוב ימיך, ולא תרגיש החמצה שלא ניסית סע ותחווה חוויות. תהנה, נגן עם מוזיקאים בעולם ותאכל לחם עם זיתים, כי לא צריך יותר מזה, הרי הכול שטויות. הכול עוד לפניך. יהיה לך עוד מספיק זמן להשמין מהדברים הלא נכונים בחיים, לבזבז זמן בצפייה בכל הסדרות הלא נכונות, לשרוף את עצמך על הוויכוחים הלא נכונים. כי אם תרצה או לא תרצה, כל החיים עוד לפניך ואתה עוד תשחית זמן לריק, תהיה עצלן ותריב עם הילדים שיהיו לך בעתיד. הרגע הזה בחייך כיום, שבו אתה משוחרר מהכול ויכול לקחת תרמיל, לנסוע לחוות את החלומות שלך באופן צעיר וקל, לא ישוב אם לא תנצל אותו כעת. מה שיקרה ומה שיהיה הוא לא ידוע, אבל הוא גם לא משנה, לכן לך תנסה ותחווה את החיים ואל תפיל על סבתך המסכנה בת ה-86 את הדאגות שלך. תן נשיקות לכולם, קח תרמיל קטן, תפוס דוכיפת וסע אחי. הכול טוב".
אני מתגוררת באזור השטחים מעבר לקו הירוק, מקום פסטורלי אבל בעייתי ואנחנו רוצים לחזור לגור באזור מודיעין. העניין הוא שאת הבית שבו אני מתגוררת כעת רכשתי לפני כשנתיים, ואינני יודעת איך כדאי לי להתנהל מבחינה כלכלית. כלומר האם כדאי לי לשכור דירה או לקנות. שני הוריי נפטרו לפני כשנה, והדירה שלהם עברה בירושה לי ולאחי שמתגורר בחו"ל. אחי אינו מעוניין למכור אותה עד לחזרתו מחו"ל בעוד כשנה וחבל, כי יש קופצים על הדירה הזאת. אני תקועה כי אני צריכה במקום זאת להתגלגל בדירות שכורות. אני מרגישה שאני במבוי סתום, מה לדעתך כדאי לי לעשות?
"אם אחיך ביקש לחכות עם מכירת הדירה עד לחזרתו לארץ בעוד כשנה, אין לך כל כך מה לעשות. לדעתי את עושה סיפור מכל העניין ומכניסה במו ידייך רעש מיותר וכאב לחייך. קחי אוויר ותביני שזה מה יש, תצטרכי לחכות לאחיך ובינתיים תשכירי את הדירה הנוכחית לעוד שנה. בכסף מהשכירות תוכלו לשכור דירה באזור מודיעין, כדירה לתקופת ביניים, עד שתוכלו לרכוש דירה למגורים באותו אזור. אל תדאגי, כל דבר בעתו, כי אנחנו אף פעם לא יודעים מה עומד לקרות. לכן אני מציע לך להירגע ולחשוב שהלוואי ואלו יהיו כל צרותיך בחיים.
מתוך תוכניתו של אלון גל, בכל יום שישי ב־08:00 ב"רדיו ללא הפסקה"
ערכה: הדס בארי