אני חייל בשירות סדיר, מכור למחשבים. ההתמכרות שלי כוללת כל דבר שקשור בנושא, החל ממשחקי מחשב ועד לגלישה ברשתות חברתיות למיניהן. את כל הזמן הפנוי שלי אני "מבזבז" מול המחשב, אני יכול לשבת מול המסך 24 שעות רצוף, מהרגע שאני קם בבוקר ועד הלילה, כשאני שוכח מהכל סביבי וכמו נעלם מהעולם המציאותי, בלי לשים לב בכלל.
הבעיה היא שההתמכרות הזאת הורסת לי את החיים, לא הצלחתי בלימודים ואני שוכח מהחברים שלי, וכשאני חוזר הביתה לחופשה מהצבא בסופי השבוע, אני מתיישב מול המסך מהרגע שאני מגיע ולא מסוגל להתנתק. מה אפשר לעשות כדי להפסיק עם השיגעון הזה?
"המחשב סוחף אותך לתוך מציאות וירטואלית, כי זה התפקיד שלו.
אתה לא לבד, יש הרבה אנשים שהתמכרו למחשבים ולכל מה שהם יכולים להציע. גם הסמארטפון הפך להיות סוג של מחשב שהוא אף יותר זמין ונגיש לכל אחד בכל רגע נתון. אני מאמין שמה שקורה כיום הוא רק השלב הראשון ושבעוד מספר שנים אולי אף יהיה מושתל בתוכנו סוג של מחשב, שלא נוכל להימלט ממנו כלל. העולם צועד לכיוון הזה, ואנשים יצטרכו לפתח מנגנון פנימי של שליטה עצמית כדי להמשיך לתפקד כרגיל.
אני מבין מהתיאור שלך עד כמה ההתמכרות שלך למחשב היא עוצמתית. עד כמה שזה נשמע מוזר, מדובר פה בהתמכרות לכל דבר, לחומר כימי, כי אף שמחשב הוא דבר חיצוני, הישיבה הממושכת מולו גורמת לגירוי ולהפרשת חומרים במוח שמשפיעים עלינו ומסבים לנו תחושות חיוביות.
גמילה ממחשב דומה לכל תהליך גמילה אחר, אך להבדיל מתהליך הגמילה מסיגריות, שבמהלכו אתה פשוט זורק את הסיגריות לפח ולא נוגע בהן יותר, מהמחשב קצת פחות קל להימלט כי העולם הווירטואלי נמצא סביבנו בכל מקום ואתה לא יכול לברוח ממנו.
הדבר היחיד שאני יכול להמליץ לך הוא לנסות ולייצר בתוך עצמך מערכת מסוימת שעושה הפרדה בין 'כן' ל'לא'. כלומר, לנקוט גישה של גמול, עם פרס ועונש, שלפיה אתה מעניק לעצמך 'פרס' אם אתה מצליח לא לשבת מול המחשב יום שלם למשל. חשוב מאוד שתבין שהכל תלוי בהחלטה וביכולת העמידה שלך בה.
אם אתה לא תקבל את ההחלטה בעצמך, אף אחד אחר לא יכול לעשות זאת במקומך ולהיות השוטר שלך. כמו כן, נסה למצוא תחליפים למחשב שעמם תוכל להעביר את הזמן שלך. מדובר בעבודה עצמית, כי אף אחד לא יכול לעשות זאת במקומך".
בני החייל בן ה־18 החל לעשן ואיני יודע כיצד להסביר לו את גודל הנזק ולהשפיע עליו להפסיק. כיצד אוכל בתור אבא מודאג לעשות משהו שימנע ממנו לעשן?
"נתחיל בכך שאם אתה בעצמך לא מעשן, כבר עשית עבודה טובה, כי אתה דוגמה טובה וחיובית עבור בנך. לצערי הבן שלך לא לבד, כי אחוז נכבד מהמעשנים בישראל מתחילים לעשן במהלך השירות הצבאי, והם אינם עושים זאת ממצב נפשי הנובע ממתח רגשי דווקא, אלא לרוב בגלל שיעמום וקטע חברתי.
אני מציע לך לנהל שיחה עם בנך, אבל באופן ידידותי וחלילה לא מתוך הטפת מוסר ותוכחה.
שאל אותו למה הוא בעצם התחיל לעשן. הרבה פעמים השאלה הזאת כלל לא עולה, וההורים פונים לילד שלהם בכעס, מה שיכול להוביל דווקא לתוצאה הפוכה.
קרוב לוודאי שאם תשאל את בנך מדוע הוא החל לעשן, הוא בעצמו לא ממש ידע לענות לך על כך כי לא תמיד אנשים מודעים למעשים שלהם. אולי הוא בכלל התחיל רק עם סיגריה אחת, חשב שזה לא יזיק לו כלל ושהוא יישאר בשליטה.
ייתכן שאם תדברו על המניע והסיבות לכך, תגרום לו לחשוב על המעשה ועל ההשלכות שלו וכך תוכל לגרום לו למודעות עצמית.
אני חוזר ומדגיש שחשוב מאוד לנהל עם בנך שיחה ללא כעסים וללא כל רודנות, אלא מתוך רצון כן ואמיתי לעזור לו ולתמוך בו.
אנחנו מוצאים שבהרבה מקרים חיזוקים חיוביים יכולים לעזור הרבה יותר מחיזוקים שליליים.
לפני מספר שנים נערך מחקר בארצות הברית שניסה לבדוק כיצד אפשר להגיע לתוצאה הטובה ביותר בגמילה מעישון לאורך זמן. אותם חוקרים מצאו שברגע שנותנים תגמול כספי לאדם שהפסיק לעשן, הוא ימשיך בגמילה כי זה משתלם לו. אולי כדאי גם לך לנקוט בדרך הזאת באמצעות תגמול כספי. תציע לבנך תשלום עבור כל יום שהוא לא מעשן, אולי זה ימצא חן בעיניו".
מתוך תוכניתו של אהוד אברהמסון, בכל יום שישי ב־07:00 ב"רדיו ללא הפסקה"