מתוך תוכניתו של אהוד אברהמסון, בכל יום שישי ב־07:00 ב"רדיו ללא הפסקה"


אני חושבת שאני נהנית לסבול. האם קיימת תופעה של התמכרות לסבל?

"המילה 'סבל' מתארת את תחושתו של אדם הנושא משהו כבד. כוח סבל הוא היכולת של אדם לשאת דבר מסוים, בטרם תהפוך נשיאתו לבלתי אפשרית. בחיי היומיום אנחנו סובלים מלא מעט דברים, עד שאנחנו לא מסוגלים לסבול אותם עוד ומחליטים לעשות משהו בנידון".





"לדעתי, אפשר להתמכר לסבל. אני פוגש לא מעט אנשים שגורמים לעצמם סבל, אם בפגיעה פיזית אם בפציעה עצמית, כמו למשל מריטת שיערות, לפעמים עד זוב דם. אנשים שגורמים לעצמם סבל גם ברמה הפיזית וגם ברמה הרגשית מסוגלים להתמכר לתחושת הסבל, כי לפעמים הם אוהבים להיות מסכנים ומתמכרים לתשומת הלב שהסביבה מתחילה להעניק להם בשל מסכנותם. אם מישהו חולה, לפתע כולם מכרכרים סביבו, ואז לפעמים הוא הופך להיות נכה רגשית ונוטה לשמר את המחלה. וזה עלול להביא להתמכרות".


"התמכרות היא מצב שבו אדם לא יכול כבר בלי אותו הדבר שאליו הוא מכור, וזה לאו דווקא חומר כימי שהוא מכניס לגוף מבחוץ, שכן התמכרות לכאב ולסבל גורמת למוח שלנו לתת הוראה לייצר חומרים כימיים בגוף. אלה הם אותם החומרים שלהם אנו מתמכרים. בדיוק כמו שחרור אנדורפין, כאשר הגוף מקבל תרופות כמו מורפיום או אופיום בייצור עצמי באמצעות המוח".

"כדי להימנע מהתמכרות לסבל, אסור לתת לו לגדול. אפשר להתחיל לזהות זאת כבר בתחילה, כאשר הסבל מתחיל. באמצעות כוח המחשבה אפשר פשוט להפסיק זאת על ידי חשיבה חיובית, וכך לא לתת לתחושת הסבל להתפשט ולגדול".

לפני חודש בערך התחלתי ליטול צ'מפיקס לגמילה מעישון, אבל מצב הרוח שלי ירוד לחלוטין. אין לי חשק לדבר עם איש ואני חש עצב ודכדוך תמידיים. בנוסף, התחלתי לסבול מכאבי ראש נוראיים, וגם טעמם של מאכלים מסוימים הפך להיות נוראי. מה כל זה אומר?
"מאחר שאת מדברת על תרופה שניתנת במרשם רופא, אני מציע לך לפנות לאותו רופא שנתן לך את המרשם, ובינתיים קראי את ההוראות שרשומות על התרופה, כי ייתכן שהתסמינים שאת מתארת הם חלק מתופעות הלוואי שלה. מכל מקום אני מציע לך לגשת לרופא. לא נראה לי שיש קשר להפסקת העישון שלך לפני כשבועיים".

"לגבי התרופה, אני יודע שיש רופאים המתנגדים למתן חומרים כימיים מסוכנים כדי להיגמל מעישון, ויש עדיפות ברורה לטיפול גמילה טבעי. הצ'מפיקס הוא כדור כימי שיכול לעולל את כל התסמינים שאת מתארת. לכן אני בעצמי ממליץ להיגמל בדרך אחרת".

לפני שנה וחצי נגמלתי מעישון, והכל עבר בסדר, אבל פתאום השבוע רציתי לעשן סיגריה, וזה בכלל לא נבע מצורך גופני - אלא מחשיבה שכלית ורגשית. גם לא קרה משהו מיוחד בחיים שלי, אלא החשק הופיע סתם ככה. אני מודה שקצת נבהלתי. מה אני יכול לעשות כדי למנוע את התחושה הזאת?
"אצל אנשים שעישנו בעבר, וגם אם מדובר באדם שלא מעשן כבר עשר או 20 שנים, אזור העישון במוח עדיין לא נמחק. אומנם אותו אזור לא פעיל והוא נמצא במצב רדום - ולכן בזמן שגרה הוא לא מעורר אצלך את החשק לסיגריה - אבל הוא עדיין קיים שם ומהווה סיכון".

"זאת הסיבה שאנשים מספרים שפתאום, ככה סתם, צץ אצלם חשק לסיגריה וחושבים שזה בכלל לא צורך גופני אלא רגשי, אבל זה לא ממש מדויק. נסה להיזכר איפה היית ב־24 השעות האחרונות, כנראה נחשפת לעישון סביל (פסיבי) כבד. אולי היית במקום שעישנו בו, אולי באיזו מסיבה או אפילו בחדר שעישנו בו קודם לכן. כי כאשר נושמים עשן באופן סביל, הגוף סופח ניקוטין דרך האף ודרך הפה ואפילו דרך העור, והניקוטין הזה שוחה בגוף, מגיע לרצפטור (קולטן) במוח ומפעיל את החשק העז לסיגריה".

"התזכורת הזאת תמיד תבוא דרך הפן הרגשי והשכלתני ותעורר אצל אנשים תחושת געגועים לעישון. חשוב לזכור שמדובר בהתמכרות, כי אותו אזור במוח קיבל גירוי והתעורר, וכעת הוא מנסה לשכנע אותך לשאוף רק 'שאכטה' אחת, אבל אם תשאף את השאכטה האחת הזאת, אתה עלול לחזור להיות שוב עבד של ההתמכרות לעישון מחדש".

"לכן אם פתאום אתה רוצה לשען סיגריה, חשוב לדעת שזה נובע מחשיפה לעישון סביל. המלצתי היא לשתות מיד כמויות רבות של מים כדי להפחית את רמת הניקוטין בגוף. כמובן עדיף שלא להיחשף כלל לעישון סביל - ולהימנע משהייה במקומות של מעשנים".


 עריכת תוכן 103FM: הדס בארי