התפיסה הרווחת גורסת שהנטייה הטבעית שלנו היא להימשך ליופי ועונג. אנחנו נהנים להתבונן בתמונות חתולים מתוקים וצמריריים, נהנים להיכנס לחנויות מרווחות שבהן המדפים מסודרים לעילא, להתבונן בתווי פנים סימטריות ונטולות רבב - ולהצליח לקלוע את הצמה המושלמת: צמה שהיא גם עבה ועסיסית וגם הדוקה מספיק. התודעה האנושית שואפת להרמוניה ויזואלית, לאיזון מניח את הדעת של האלמנטים שמקיפים אותנו עד לרמה של אסתטיקה אולטימטיבית מנחמת.
שאלה פשוטה של הישרדות, אני משערת. כנראה בעבור אבות אבותינו כל מה שלא היה נראה אסתטי - הריח מחוסר פוריות ומנזק פוטנציאלי להמשכיות דורית. אין לי מושג, יכול להיות שאנחנו סתם כולנו אנשים נוראים ושטחיים שרוצים לראות מולנו שלמות ללא סיבה רציונלית או אבולוציונית.
עכשיו אני רוצה שתיקחו את כל מה שכתבתי בפסקה הראשונה ותשכחו ממנו. אסתטיקה? יופי? נו, באמת. השאיפה האנושית היא למצוא את החצ'קון המושלם ולפוצץ אותו בקול תרועה, זעזוע ודחייה מהולה בסיפוק. אני לא ממציאה את זה, וזה כבר מזמן לא הסוד הקטן והמפגר שלכם. אחד הטרנדים החמים ביותר ברשתות החברתיות בימים אלו הוא סרטונים מבחילים ומענגים בו זמנית של אנשים שמפוצצים לעצמם את החצ'קונים, תוך שאנחנו צופים במוגלות האנושיות שלהם מתנפצות לכל עבר כמו גלים של גועל אל עבר החוף.
ד"ר סנדרה לי, הידועה גם בשמה Dr. Pimple Popper, כלומר "דוקטור מפוצצת חצ'קונים", אוחזת בחשבונות אינסטגרם ויוטיוב שעוקפים כבר את רף מיליון העוקבים וכוללים צילומים מהקליניקה שלה שבה היא משחררת אל אוויר העולם שלל מוגלות, חצ'קונים ופצעונים שחורים מהסוג הארכיאולוגי לקול תרועת הגועל של צופיה. "אני חושבת שאנשים נהנים להסתכל בפיצוץ חצ'קונים כמו שהם אוהבים לראות סרט אימה או לעלות לרכבת הרים", אמרה הדוקטור בראיון, "אתה מקבל זרימה כזאת של ריגוש ואופוריה".
לצד צפייה מציצנית בפיצוץ חצ'קונים, לא מעט אנשים מתמכרים לפיצוץ החצ'קונים וסחיטת הנקודות השחורות מהעור של עצמם. "הסיפוק שבלהוציא פצעון משחרר דופמין, והדופמין מפעיל את אזור התגמול במוח", הסבירה הנוירולוגית הת'ר ברלין בראיון לאתר "ריפיינרי 29". "יש מעגל של חרדה וגירוי לפני המעשה ותחושה של שחרור ופורקן לאחריו". לכם התהליך כולו אולי יזכיר קצת סקס, אבל לעזאזל, לי זה נשמע כמו להגיע אחרונה לחנות במהלך תקופת הסיילים של זארה.
אגב, שלא תבינו לא נכון, ממש כמו שאני לא מעודדת כניסה פראית למינוס, כך אני גם ממש לא מעודדת התמכרות לפירוק עור הפנים שלכם שלא בתנאי מעבדת מומחים. אם לצפות בסרטונים של הגברת - זה משהו שכבר תבחרו אם לעשות על דעת עצמכם. אני מקווה שאתם מעל גיל 18, לא בהריון ולא סובלים ממחלות לב, כי לא מדובר בתמונות קלות. התמכרות לחיטוט עצמי בפנים היא מתכון מופלא לצילוק ולזיהומים, זכרו זאת בפעם הבאה שבה אתם מתמכרים לעינוג עצמי. כן, נורא מצחיק, נורא בוגר, נו הבנתם למה אני מתכוונת, ג'יזס.
ולאלו מכם שמצמצמים כעת את הגבות בהתנשאות ומרגישים שכל התופעה לחלוטין לא מדברת אל אישיותכם הנוגה והמעודנת – נו באמת, תעשו לי טובה. אתם יכולים לצקצק לכם כמה שתרצו, אבל כולנו נהנים בסתר מחוויות גועל קטנות שקשורות בגוף האנושי שלנו. לשלוף טמפון מדמם וכבד ולזרוק אותו לאסלה.
להפליץ מתחת לשמיכה ואז להיכנס מתחתיה ולרחרח. להגיע סוף־סוף הביתה אל חיקה של הפינצטה ולשלוף את שערת הסנטר הארורה שמיששנו במהלך כל יום העבודה בלי היכולת לשלוף אותה. אוקיי, זה מתחיל להישמע יותר כמו הפרעה טורדנית מאשר כמו עונג לגיטימי, אבל אתם מבינים למה אני מתכוונת.
אגב, אני לא אומרת שאלו דברים שאני אישית עושה, חלילה, אבל שמעתי על לא מעט אנשים שברגעי חולשה ושכרות התוודו לפניי על המעשים העגומים הללו ועל העונג שהם מסבים להם. אז מהיום, אל לכם להתבייש. למצוא את הג'ינס המושלם בסייל זה כל כך השנה שעברה, ואילו לפוצץ את החצ'קון המושלם זה הכי.