קיבלתי החלטה להשאיר את הבן שלי עוד שנה בגן במקום להעלות אותו לכיתה א', ואני נורא מתייסרת מההחלטה הזאת. אני חושבת שגם לו קשה העובדה שהוא לא עבר לבית הספר עם כל חבריו, וזה עצוב, כי הוא מחובר מאוד לחברים שלו פה בשכונה. הבן שלי הוא ילד קצת אחר ושונה, ובגלל זה יש לי תחושה שהוא דווקא צריך להיות עם ה"מיינסטרים". דווקא מאחר שהוא שונה במהות שלו מכולם, חשוב שהוא יהיה חלק מכולם. האם אני צודקת?
"כאשר אנו מכניסים ילדים שהם שונים מכולם ל'מיינסטרים', אנחנו צריכים לפתח אצלם את כושר המנהיגות, כי ה'מיינסטרים' יכול פשוט למחוק אותם. יש לו הרבה כוח. כל דבר שאנחנו מחליטים לעשות, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כהורים אם יש לנו המיומנויות לעשותו, ואם אנחנו יכולים לעמוד מול זה. לפעמים אין לי המיומנויות הנדרשות כדי ללמד את בני להיות מנהיג, אז צריך להיעזר באיש מקצוע המתמחה בכך, ולפעמים עדיף לשלוח את הילד לכיתה קטנה יותר שבה יוכלו לאבחן את השונות שלו. הכל תלוי במידה שבה אני מקבלת עליי אחריות להתפתחות ילדי. את אומרת שהחלטת להשאיר אותו בגן שנה נוספת משום שהוא ילד אחר וגם שאת רוצה שהוא יהיה בתוך המיינסטרים. יכול להיות שאילו היה עולה לכיתה א', הוא לא היה מצליח להתמודד שם והיה נבלע בכיתה בגלל הקושי הדידקטי.
"את צריכה לבדוק אם את כאם יכולה לעמוד מאחוריו בעבור מי שהוא, כי לפי מה שאת אומרת, קשה לך לעמוד מאחוריו, ואם תצליחי להתוודע לסיבה לכך, תוכלי להבין זאת. את צריכה להיות אחראית לכך שהוא יעמוד במטלות הדידקטיות בבית הספר. אם החלטת להשאיר אותו בגן שיש בו ילדים ששייכים ל'מיינסטרים', ייווצרו אצלו קונפליקטים חדשים, כי הוא גדול משאר הילדים. לכן את צריכה להפוך אותו למנהיג. בנוסף, את צריכה לגרום לכך שהילדים הקטנים יותר בגן יעריכו אותו וילכו אחריו. זה הקונפליקט שלך: האם יש לך היכולת והמיומנויות להפוך אותו למישהו שיכול לגרום לאחרים להקשיב לו?
"לפי 'ראייה אחרת', אם בעלך לא יעשה עבודה דרך הבן שלך, הבן שלך לא יתפתח. אנחנו מדברים על התפתחות אישיותית. בעלך צריך לפתח את כושר המנהיגות שלו דרך הבן שלו, הוא מי שצריך לראות את הילד ויש לו את האפשרות לפתח את עצמו דרך הבן שלו. צריך לתחקר את הילדות של בעלך ולבדוק מה לא עשו שם שגרם לכך שהוא לא הצליח לפתח את כושר המנהיגות שלו. חשוב להבין שגם אם תפתחו את המוטוריקה של בנכם, זה עדיין לא יפתח אצלו את כושר המנהיגות, וצריך להבחין בין הדברים ולחקור את זה".
יש לי כלב בן 8, שנמצא אצלי מאז היה בן שלושה חודשים, כשעוד הייתי רווקה ללא משפחה. כיום יש לי שני ילדים קטנים, והכלב מרגיש מאוים בנוכחותם. הוא לעתים מגרגר עליהם, וכשהם מפתיעים אותו ומלטפים אותו מאחור, הוא גם עלול לנשוך אותם. מה אני יכולה לעשות?
"הכלב שלך פשוט קנאי. הוא היה אצלך לפני הילדים והוא רוצה להישאר הנבחר והאהוב בעינייך. אומנם מדובר בכלב, אבל נראה שהוא מרגיש כמו הילד הראשון שלך, ואז פתאום הגיעו לביתכם עוד ילדים. יש פסיכולוגים של כלבים שמתמחים בחינוך של כלבים מחדש, וגם אם הוא בן 8 עדיין אפשר לחנך אותו מחדש. ייתכן שאם תשאירי אותו בקבוצת ילדים שיטפלו בו לאורך זמן, והוא יתרגל אליהם, תהיה לו הטבעה שונה, כי מה שמוטבע אצלו מגיל שלושה חודשים הוא מצב שבו הוא הילד היחיד במשפחה. הרבה פעמים יש רגרסיות בהטבעה, כי הוא גדל רק איתך ולא בתוך משפחה. הוא היה כלב יחיד ומפונק שהכל נעשה בשבילו, ולכן הוא גם גדל בתחושה כזאת.
"את צריכה להוביל ליחסי אמון בין הכלב לבין הילדים כי כרגע הוא חש מאוים מהם. צריך לגרום לשיתוף ולקרבה ביניהם. הכלב חייב להתרגל לילדים, שהם חלק בלתי נפרד ממך".
אני בת 34, עובדת סוציאלית במקצועי ומטפלת בדרמה. בשנה האחרונה התחתנתי וכעת אני בהריון. בחודשים האחרונים, ככל שחיי האישיים והמשפחתיים התפתחו, כך חיי המקצועיים ממש נהרסו ואף פוטרתי מעבודתי כחודש לפני החתונה. כעת אני בעבודה חדשה, אבל גם שם לא ממש הולך לי ואף קיבלתי רמזים שלא מרוצים ממני שם. מה עלי להבין מכך?
"תמיד אנחנו מוצאים איזה רסיס של מראה שאליה אנחנו צריכים להתחבר דרך בן הזוג שלנו, גם אם אנחנו לא נשארים איתו לאורך זמן. זה אומר שאת לא היית מחוברת לעצמך כל השנים לפני שהכרת אותו, ולכן הוא גורם לך להתפשט ולבחור מחדש. היי אופטימית והביני שאת פשוט צריכה לבחור מחדש את מהלכייך בחיים המקצועיים"
מתוך תוכניתה של שלומית תמיר, בכל שני ב־20:00 ב"רדיו ללא הפסקה"