אשמח שתסבירי על התמודדות של ילדים עם כמה שפות, יותר משתיים. אנחנו גרים בדנמרק עם שני ילדים, בן שלוש ובת בת שנה. אני מדברת עם הילדים עברית, האבא מדבר עמם בגרמנית כי הוא גרמני, בגן הישן דיברו עם הילד אנגלית והוא גם שומע הרבה אנגלית ברחוב. אני מדברת עברית, אבל עם בעלי אני מדברת באנגלית וגםעם חברים, ולכן הילד יודע אנגלית ממש טוב. אבל עכשיו שמנו את שני הילדים בגן דני שבו מדברים רק בדנית כי הגן הישן נסגר, אז הילדים מתמודדים עם ארבע שפות.
הבן מדבר משפטים שבנויים מכל השפות ביחד. הוא פונה אליי באנגלית ומשלב גם מילים בגרמנית, ואני תמיד מתרגמת לו את המשפט או מנסה לתקן ולחבר אותו מחדש בעברית. אבל הוא לא ממש ברור, ומישהו מהצד לא יכול להבין כלום מדבריו. אני דוברת עברית, אנגלית וגרמנית, ואני ובעלי לא יודעים דנית. מכיוון שאנחנו זמניים כאן בדנמרק רק לעוד שנה, אנחנו לא ממש מעוניינים ללמוד את השפה. איך להמשיך להתמודד עם השפות של הילדים, ואיך להתמודד בהמשך כששאר הילדים בגן כבר ידברו שוטף, והילדים שלי עדיין יתקשו?
"הכרתי ילדה בת שלוש שגרה במיאמי, והיא מדברת עברית בבית, אנגלית בגן וספרדית עם העוזרות. את צודקת שאת לא דואגת כי אין מה לדאוג. כשילדים מדברים בכמה שפות, שתיים, שלוש או ארבע, שני פרמטרים פועלים אצלם בו זמנית. האחד הוא קוגניטיבי והשני הוא נפשי, כלומר השכל והרגש. השכל קולט ומסוגל לקלוט גם ארבע שפות. לגבי הרגש, כשהילד פונה אלייך בעברית, בגרמנית ובאנגלית, ואת מתקנת אותו, אל תתקני אותו. הוא לא עושה שום דבר לא נכון. הוא מדבר בשלוש השפות שיש לו. הוא מבחינתו מאוד מובן לעצמו ואת גם מבינה אותו, ולכן אין כל פה בעיה. אני נגד לתקן. רק שלא יחשוב שמתקנים אותו, כי כאן יש מצב רגשי, ופה יכולה להיווצר איזו בעיה. אם הוא אומר לך משהו, אז תחזרי על המשפט שהוא אומר לך בעברית, אבל בלי לתקן.
"שנית, הוא בגן דני, ולכן הוא יבין דנית ובהתחלה ידבר עם הילדים ועם הגננות בעירוב השפות, אבל תסמכי עליו. הם יבינו אותו, והגננת מן הסתם מדברת גם אנגלית. הוא יצטרך להתאמץ לדבר דנית עבור הילדים האחרים, ויכול להיות שיהיה לו קשה בהתחלה, כי כולם ידברו שוטף והוא עדיין לא. תצטרכו למצוא את החוזקות שלו ולעבוד על זה גם בגן. אולי הוא מצייר יותר או עוזר של הגננת, אולי הוא זה שיודע לשיר שיר בשפה אחרת והילדים שומעים. זאת אומרת לא לחשוש, במיוחד כשאת אומרת שאתם בדנמרק רק באופן זמני, ואז הוא כבר ישכח את השפה הדנית לאחר שתעזבו. לא צריך להתעמק בזה יותר מדי אלא לתת לו מקום של חשיבות ושל מיוחדות בגן. יש המון מחקרים שמוכיחים שידיעה של כמה שפות בקרב ילדים היא דבר מצוין שהופך את הילדים לחדים יותר ולסופר־אינטליגנטים".
יש לי ילדה בת שמונה שהתחילה כיתה ג'. אתמול תפסתי אותה על חם עושה את השיעורים בחשבון עם מחשבון, ואז היא התוודתה מולי שהיא נוהגת לעשות זאת תמיד. ביקשתי ממנה לעשות שוב את אותם תרגילים בלי מחשבון, אבל אני מרגישה שזה לא מספיק ושעליי לחנך אותה יותר. איני יודעת כיצד עליי להגיב בנושא בנוסף?
"כשאנחנו פועלים באקט חינוכי, אנחנו רוצים שהוא לא יהיה משפיל, שהוא יהיה הגיוני ומידתי, ואנחנו רוצים שהוא יהיה קשור למעשים של הילדה ושהוא לא יהיה על תקן עונש. המטרה שלנו היא שהילדה תלמד מאותו אקט חינוכי, כי מעונש לא לומדים, וממכות בטח שלא.
"נשמע שיש ביניכן יחסים נהדרים. תפסת אותה על חם והיא הודתה בפנייך. לא כעסת, זה לא היה עונש, אמרת לה פשוט לבצע את התרגילים שוב בלי מחשבון. אז מה יותר נפלא מהתגובה שלך? למה צריך עוד? הם לומדים הרי מכל פעולה ומכל אי־פעולה, מכל טון דיבור שלנו, מכל התעלמות ומכל התייחסות - ומסיקים מכך מסקנה. הילדה שלך למדה שהלימודים חשובים לאמא שלה, שאמא שלה לא משפילה אותה ושאמא שלה מתעקשת על כך שהיא תעשה דברים כמו שצריך למען הלמידה שלה. כל זה נעשה ברוח טובה, אף שהיא לבטח הרגישה תסכול ואשמה כי הבינה שעשתה מעשה לא נכון.
"לדעתי התנהלת נהדר. תניחי לזה ועזבי את זה. בואי נקווה שהיא למדה מזה. ואם היא לא למדה מזה, ואת תופסת אותה על חם עוד חודש או חודשיים, אז את אומרת לה שוב, בלי כעס ובלי ענישה, שאת מופתעת כי זו כבר פעם שנייה. תאמרי לה שמעכשיו, כשהיא תעשה שיעורים בחשבון, את תשבי לידה כדי לבדוק שהיא לא נעזרת במחשבון. או שפשוט תאמרי לה שתיקחי לה את הנייד או את המחשבון כי את רוצה להיות בטוחה שהיא עושה את זה כמו שצריך. כך את שוב נוקטת פעולה בלי השפלה, בלי ענישה ובאופן מאוד מידתי, יותר נחוש מקודם. לא צריך יותר מזה. צריך לתת לילדים כבוד, ולא כל דבר צריך לעורר רעש וצלצולים. להפך, אלה הדברים שעובדים, כי הילדה מבינה היטב שמגיע לה, אבל זה לא מלווה בהשפלה וברגשות שליליים שלמעשה מונעים למידה".
ערכה: הדס בארי
מתוך תכניתה של מיכל דליות כל יום שישי ב-10:00 ברדיו ללא הפסקה