הבת שלי בת שנתיים וחצי נגמלה ממוצץ לפני שבוע וחצי בטקס שלם שעשינו עם הגננת. כל ערב לפני השינה היא בוכה, ואנחנו מפנקים אותה בממתק קטן אחרי צחצוח השיניים. באמצע הלילה היא פתאום מתעוררת ומבקשת שוקו או מים. היא יודעת שאין לה סיכוי לקבל מוצץ, אז היא מבקשת דברים אחרים. עד מתי צריך לחמול עליה ומתי להפסיק?
“אני כועסת עליך כי אתה נותן לילדה ממתק אחרי שהיא כבר צחצחה שיניים. אל תעשה את זה. בנוגע לגמילה, היא בת שנתיים וחצי, אבל היא כבר מבינה הכל וקשה לה. צריך למצוא את הדרך לעזור לה באופן שלא מזיק ונשאר בתוך הנורמה של לעזור לילד. קודם כל להגיד לה שהרופא לא מרשה לאמא ואבא לתת לה ממתקים. היא צריכה תחליף אחר, שיעזור לה להירדם ובתהליך ההירדמות היא תעשה בתוך הפה את אותן תנועות שעשתה עם המוצץ, שמרגיעות אותה. לכן היא מתעקשת, רוצה וצריכה. זה אומר שאולי לקחתם ממנה את המוצץ, אבל היא ממש לא גמולה. עשיתם לה רק חצי גמילה. צריך להגיד לה שאין יותר מוצץ, וזהו. אל תתנו לה תחליף, ותתמודדו. תהיו חמים ואוהבים בלי לתת לה תגמולים. אם היא צורחת ובוכה, זה לא ממצוקה, אלא מתסכול וכעס גדול. אתם שם לנחם אותה, להרגיע, להגיד לה שהיא גדולה והיא תתגבר. והיא תירדם מתוך בכי ובסוף היא תצליח. בדרך כלל לוקח שלושה ערבים עד שנגמלים סופית. אם נשבר לכם הלב, ואתם רוצים לחכות עוד חצי שנה, תחזירו לה את המוצץ”.
הבת שלי בת ה־10, האמצעית שלי, תלמידה בכיתה ד’, מרבה מאוד לשקר בכל מיני תחומים. היא משחיתה דברים בבית ומסתירה, מעוותת דברים, מסתירה שיעורי בית, והשיא היה כשהיא חתמה בשמו של בעלי על מכתב מבית ספר על אי הכנת שיעורי בית. בהתחלה התעלמתי, אחר כך הייתי מוכיחה אותה ואחר כך שוב התעלמתי. מה לעשות איתה?
“כשילד משקר בהרבה בנושאים ,כמו שיעורי בית ומכתב מבית ספר, על פניו זה ילד שלמעשה אי אפשר לסמוך עליו. והוא כנראה ימשיך לשקר, אז אין טעם להמשיך ולשאול אותו. הבת שלך משקרת כי יש משהו שמפריע לה. לא בא לה, או כי היא מפונקת ולא רוצה להתאמץ, או כי קשה לה במקצועות מסוימים, או כי היא לא אוהבת את המורה. את צריכה להפסיק לשאול אותה אם יש לה שיעורי בית, כדי מראש לא להעמיד אותה במצב שבו היא תשקר לך שוב. אם את רוצה שהיא תפסיק לשקר, את צריכה להראות שאין לך אמון בה. תגידי לה, תודיעי לה, שמהיום את מפסיקה לשאול אותה אם יש שיעורי בית ואת בודקת בעצמך אם יש שיעורים, למשל בשיחה עם המורה. רק כשהיא תראה שאין לך אמון בה, היא תפסיק. אם תרחמי עליה ולא תעשי כלום, היא תהפוך להיות שקרנית סדרתית, ובסוף לא יישארו לה חברים. אם את רוצה שהיא תכין שיעורים, תדאגי להביא אותם אליה בעצמך, ואז תגידי לה לשבת ולעשות אותם. תסבירי לה שאת בודקת את נושא שיעורי הבית ומפקחת עליו, כדי לעזור לה להפסיק לשקר ולהכין שיעורים כל יום”.
אני אמא לבת 5 וחצי, בן 3 ותינוק בן שנה. הבת הבכורה שלי, שהולכת לגן חובה, מגיל מאוד קטן אוהבת לשחק עם עצמה. היא ילדה מאוד חכמה, שאוהבת ללכת לגן ומעדיפה חברת ילדים גדולים ממנה. בגיל קטן יותר ניסיתי לדרבן אותה לשחק עם אחרים, מה שעורר התנגדות, ולכן הפסקתי ללחוץ עליה. הגננת טוענת שהיא משחקת עם ילדות אחרות, אבל מעדיפה ובוחרת לשחק עם עצמה. אחר הצהרים היא מעדיפה שיבואו אליה בנים לשחק ולא בנות. בשנה הבאה היא עולה לכיתה א’, ואני חוששת שהיא תישאר שם בודדה. עד כמה להתערב לה במשחקים?
“הילדה שלך יודעת לשחק לבד וגם עם בנות וגם עם בנים. היא לא בודדה ולא מנוכרת חברתית. על פניו אין שום בעיה. אגב, יש הורים שהיו מאוד רוצים שהילדים שלהם ידעו לשחק לבד. אני חושבת שצריך להניח לילדה להחליט לבד בנוגע למשחקים שלה. קחי אוויר. היא בת 5 וחצי, ילדה עם עושר פנימי גדול, שמעניין אותה גם וגם וגם. אולי זה מפריע לך, כי את טיפוס יותר חברותי, וזה נראה לך מוזר שהיא יושבת ומשחקת לבד. עד כיתה א’ יש עוד כמה חודשים ויכולים לקרות שינויים גדולים, גם אחרי שתתחיל את כיתה א’. אני הייתי משחררת ומורידה לחץ. אם חשוב לך שהיא תשחק אחר הצהרים עם חברה מהגן, תארגני את זה עם אמא של אחת החברות שלה”.
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00, ב-103FM