נכדי בן העשר מתקשה להיות לבד. ברגע שהוא יוצא מבית הספר הוא מתקשר להוריו ללא הרף. הקושי שלו להישאר לבד גורם לו לחרדה איומה ולחוסר תיאבון. אנחנו מנסים לסייע לו להבין מה מקור החרדה, אבל מתקשים מאוד. מה לדעתך כדאי לעשות?
“ילדים הסובלים מחרדות לא תמיד יודעים או זוכרים את החוויה שעוררה בהם את החרדה, היא צרובה בתוכם. ההורים יכולים לנסות לשחזר ביחד עם הילדים ולבדוק מאיפה החרדה מגיעה. חשוב לי שתדעי שהפחדים של נכדך לא יושבים על שום היגיון, ועל כן אין טעם להגיד לו שלא צריך לפחד, זה לא מרגיע אותו, הפחד עובר לו בגוף באופן לא רציונלי. מה שאת מתארת זאת התנהגות הנובעת מלחץ וחרדה, ואני יודעת שהורים נוטים לפרש אותה כתגובה להתעללות מינית. זה בהחלט יכול להיות המצב, אבל לאו דווקא. אחרי הכל מדובר בילד, וילדים רואים את המציאות בצורה אחרת. אני חושבת שהמקרה הזה מצריך התערבות מקצועית. יש פה משהו שחזק ממנו, ואני ממליצה על מפגש עם פסיכולוג או מטפל באמנות או בבעלי חיים. לאנשי מקצוע יש כלים להגיע לפתרון הבעיה, לדובב אותו וליצור מעקפים. לפני המפגש של הילד עם המטפל או הפסיכולוג חשוב שההורים יקבלו התרשמות בשביל להבין אם לילד יהיה חיבור עם המטפל”.
לפני כמה חודשים בני בן השנה לא חש בטוב והלך לישון איתנו ביחד במיטה, ומאז הוא התרגל למצב. בכל פעם שאני מנסה להחזיר אותו למיטתו הוא נרדם למשך חצי שעה, ואז מתעורר בבכי רב, קם מהמיטה ורוצה ללכת לישון איתנו. איך גורמים לו להפסיק לישון איתנו במיטה?
"קודם כל אפשר להבין אותו, זה כיף גדול לישון במיטת ההורים, לשמוע את הנשימות, לחוש את חום הגוף. הרי פעם ככה ילדים גדלו. היה חיבור מאוד גדול לביחד המשפחתי, אבל מכיוון שאת נחושה ואני בעדך, אני חושבת שכדאי שנלמד אותו לחזור לישון במיטתו. חשוב לי לציין שהלמידה הזאת אורכת זמן, ולכן כדאי שתיקחי כורסה נוחה, תשימי אותה בחדרו ובלילות הקרובים תישארי יחד איתו בחדר. אל תילחצי מהמצב הזה. הילד מתוסכל וכועס, הוא לא נמצא במצוקה. את צריכה להחזיר לו את רצף השינה ולהראות לו בנחישות רבה שאת לא מעוניינת שהוא יצא ממיטתו, וכל זה בעזרת אמפתיה ואהבה. יש ילדים שמסתגלים מהר למצבים חדשים, ויש כאלה שלא. הילד שלך מאוד חזק, הוא רוצה משהו ואת לא נותנת לו, והוא מתקשה לקבל את המציאות הזאת. לאורך חייו יהיו עוד הרבה מצבים שבהם לא
תיתני לו את מה שהוא רוצה. ומה שאת עושה עכשיו זה בעצם ללמד אותו להתמודד עם התסכול הנוראי של המצב הזה. השינוי מתחיל מעכשיו. במהלך התקופה הקרובה תשתמשי במנטרה ‘לא יוצאים מהמיטה בלילה’ ותיתני לו להרגיש שזה מה שעומד להתרחש. יהיו כמה לילות מורכבים, אבל רק לתקופה הקרובה כי הילד ירכוש מחדש הרגלי שינה בריאים וייכנס למיטתו בידיעה שאין טעם לקום למיטת ההורים. את בדרך הנכונה, בהצלחה".
אני אם חד-הורית לילדה בת שנתיים. כשנה לאחר שנולדה בתי, בעלי עזב את הבית וניתק את הקשר. הצלחתי לשקם את חיינו, אבל לפני כשבועיים בתי החלה לשאול שאלות על אביה. היא שואלת בעיקר איפה הוא נמצא ולמה הוא לא איתנו. קניתי לה ספרי ילדים מתאימים למצב, ואני מנסה להרגיע אותה, אבל חוששת שבתקופה הקרובה ההתעניינות שלה בו תגבר. האם לספר לבתי את האמת?
"המצב הזה ילווה את בתך תמיד ולא עומד להיעלם בקרוב, ההפך הוא הנכון. ולכן מה שכדאי לעשות הוא לספר לה את האמת בהתאם לגילה. את יכולה להגיד לה, למשל, שאת לא יודעת איפה הוא כרגע או להגיד שהוא לא אמר לך למה הוא הלך. זאת האמת, רק בלי המידע שהיא לא יכולה להכיל כרגע. לעתים ילדים בגיל הזה שואלים איפה אבא, והם בעצם מתכוונים לדעת איפה הוא נמצא באופן גיאוגרפי. האם הוא בעיר הזאת או בעיר אחרת? חשוב לי לציין שלילדים יש נטייה להפוך אבות שעזבו אותם, ולא מגיע להם היחס הזה, לגיבורים. הכמיהה והגעגועים מהדהדים בילדים תמיד, ולכן כדאי שתגלי אמפתיה כלפי המצב הזה, ולאורך זמן תדאגי לשמור על טיב היחסים ביניכן כדי שבתך תרגיש שיש לה דלת פתוחה אצלך וכבוד לשאלותיה. לסיכום, חשוב שתדעי שהמצב הזה הוא תיק שילווה את בתך לאורך כל חייה, וסביב הידיעה הזאת את מבחינתך צריכה לעשות את הכי טוב שאת יכולה".
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב-10:00 ב-"103FM"