במחקר נמצאו הבדלים בין גורמי סיכון למחלה בין ישראלים לפלסטינים מהגדה, שחלקם ייחודיים רק לישראלים והאחרים רק לפלסטינים, למרות חיים בתנאים סביבתיים דומים. הסיבה להבדלים, ככל הנראה, נובעת מהבדלים בסגנון החיים, במערכות הבריאות ובדרכי הדיווח. מדובר בסרטן החמישי בשכיחותו בישראל והשמיני בגדה המערבית.
המחקר הוא פרי של שיתוף פעולה נרחב ונדיר בין חוקרים ישראלים ופלסטינים. הובילה אותו פרופסור אורה פלטיאל, רופאה בכירה בהדסה, המכהנת כמנהלת בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית בירושלים.
המחקר, שהשווה את גורמי הסיכון בקרב ישראלים ופלסטינים, זיהה בין הסיכונים המשותפים חשיפה יזומה לשמש, שימוש בצבע שחור לשיער, היסטוריה של אשפוזים בשל זיהומים והיסטוריה משפחתית של גידולים במערכת הדם, עישון וחשיפה לחומרי הדברה. נוסף לכך, נמצאו גורמים שמקטינים את הסיכוי לפתח את המחלה, כמו למשל צריכת אלכוהול. בקרב הפלסטינים צריכת האלכוהול הייתה נמוכה, ככל הנראה בשל טעמים דתיים.
במחקר נבחנו משתנים שונים, בהם ארץ מוצאם של הסבים במקרה של הנבדקים הישראליים היהודיים, ומקום מגורים בגדה במקרה של הנבדקים הפלסטיניים. נמצאו הבדלים מסוימים בגורמי הסיכון לפי סוג האוכלוסייה.
לדוגמה, בקרב הנבדקים מהקבוצה הפלסטינית נמצאו גורמי סיכון המקושרים לגינון, לוירוס ההרפס, לוירוס מחלת הנשיקה, לאדמת, או לקבלת עירוי דם, בעוד בקרב הנבדקים מהקבוצה הישראלית גורמים אלה לא הופיעו. לעומת זאת, גורמי סיכון ייחודיים לקבוצה הישראלית כללו גידולים של ירקות ופירות ורקע של מחלות אוטואימוניות.
המחקר התבצע בקרב 823 חולים עם לימפומה שאינה הודג'קין ו־808 נבדקים בריאים, ששימשו כקבוצת ביקורת. המחקר ותוצאותיו פורסמו לראשונה בשבוע האחרון בכתב העת המדעי־רפואי האמריקאי PLOS ONE.
פרופ' פלטיאל: "המחקר נערך בשיתוף פעולה בין חוקרים ישראלים ופלסטינים ממרכזים רפואיים רבים, ומראה שרפואה ומדע הם גשר ישיר להידברות. מדובר ביריית פתיחה של תהליך מחקרי מעמיק וחשוב, החושף קשרים בין גורמים של הרגלי צריכה וחשיפה של האוכלוסייה הישראלית והפלסטינית לסיכון מוגבר לחלות בסרטן מסוג NHL".
"מצאתי חברה לחיים"
החוקרת גפן קליינשטיין, שעבדה עם הדוקטורנטית הפלסטינית רניה אבו־סיר, סיפרה ל"מעריב־השבוע" גם על הקשר האישי שנוצר במהלך המחקר. "רניה ואני עבדנו על המחקר הזה יחד. אני הייתי אחראית על הצד הישראלי והיא על הצד הפלסטיני. עבדנו בצמוד במשך חמש שנים. לא ידעתי שעבודה משותפת כזו אפשרית".
קליינשטיין הודתה כי "היו לי חששות בהתחלה. היא לא דיברה עברית ותקשרנו באנגלית. בסוף המחקר כבר דיברנו רק בעברית. מצאתי חברה לחיים ושותפה לעבודה מדעית לכל החיים. מדהים".
היא סיפרה עוד כי "אני ירושלמית. גדלתי בעיר בתקופה של הפיגועים באוטובוסים ולא דמיינתי שקשר אישי עם פלסטינית אפשרי. ברגע שפגשתי אותה, כל הראייה שלי השתנתה וראיתי שאפשר לעבוד ביחד. השכלה וידע מביאים את שני הצדדים לעשות את מה שחשוב יחד".
הדוקטורנטית אבו־סיר הוסיפה: "היה מדהים לעשות את המחקר הזה. נגענו בנקודה שאף אחד לא נגע בה, והיינו חלוצים במחקר הזה עבור האוכלוסייה הפלסטינית. נהניתי לעבוד בהדסה עם קולגות, שהפכו גם לחברים".