אני שכיר בתחום המכירות, עובד בתחום למעלה מעשור, אבל מרגיש די תקוע ולא רואה אפשרויות קידום. אני בוחן אפשרות להתחיל לעסוק ביזמות במקביל לעבודתי, ואז לפרוש מהחברה שאני עובד בה. יש לי הרבה רעיונות, אבל אני חושש, כי אבי היה עצמאי, בעל עסק שכשל פעמיים, ואני לא מעוניין ליפול כלכלית כמותו. אם זה יקרה, לא יהיה מי שיעזור לי. מה הדרך הנכונה להתחיל את התהליך הזה?
"ההבדל בין אדם חי לאדם תקוע הוא מאוד משמעותי. לאדם חי יש יותר עניין, הוא כל הזמן נמצא בגדילה. לעומתו, אדם תקוע משול לאדם מת, הרי מתי אנחנו לא מחדשים תאים יותר? במוות. כשאדם מתחיל לחוות בחייו תחושת תקיעות, בסופו של דבר זה פוגע בבריאות. אני רוצה לשתף אותך בתובנה פורצת דרך: הרי תמיד לימדו אותנו שאנחנו פועלים מתוך פחד מהלא נודע, אבל ההפך הוא הנכון, אנחנו מתרגשים מאוד מהלא נודע. הפחד שלנו נובע מתוך דברים שקרו ולא מתוך דברים שיקרו. אנחנו פוחדים מזיכרון הכאב, ואסור לתת לו לנהל לנו את החיים. תנהל משא ומתן עם זיכרונות הכאב שלך, וככה תגיע להחלטות שיקדמו אותך. כמו להחליט לבחור להיכנס לתחום היזמות עם שותף וליצור סיטואציה שונה ממה שאתה זוכר עם אביך. יש לך צורת מחשבה נכונה, אבל חשוב מאוד שתגדיר לעצמך באיזה סכום זה בסדר לקפוץ למים, באיזה תנאי הפחד לא משתלט, ונוסף על כך, תוודא שאתה גם מנסה ולא רק מתכנן כי אם לא תעשה את זה, תחזור לאותו המקום".
בני בן ה־18 הוא חייל, ובחצי השנה האחרונה הוא החל תהליך של חזרה בתשובה. אני מרגישה שהוא איבד את שיקול הדעת שלו, הרבנים שמדריכים אותו לוקחים אותו לדרך מאוד קיצונית. הוא כבר לא רואה טלוויזיה או יוצא עם חברים, ואני כבר לא מעורבת בחייו כמו פעם. מה אפשר לעשות כדי לחזור לתקשר איתו כמו פעם?
"אני יודע שאת משוכנעת מעל לכל ספק שאת רוצה פתרון, אבל עושה רושם שמה שאת באמת רוצה זה לנצח את היקום בכוח גם על חשבון הילד שלך. כשמדובר בחזרה בתשובה, הרבה פעמים אי אפשר להתווכח עם זה. יש שתי אפשרויות: או שתיצרי נתק או שתשמרי על הקשר בכל מחיר. את צריכה לקחת בחשבון שתהליך חזרה בתשובה הוא ממש כמו מסע, ויש הרבה פעמים שבהן זה מתחיל בצורה מאוד קיצונית, ואחר כך מתעדן. אם החלטת לשמר את מערכת היחסים עם ילדך, את צריכה לשחרר, להפסיק להילחם, להפסיק להתמרמר ולהסתובב עם תחושת חוסר צדק. תדאגי תמיד להזכיר לו שאת תעשי כל מה שצריך בשביל להיות קרובה אליו. תגידו לי שמערכת הערכים שלו מקובלת עלייך ותלכי איתו יד ביד. את תמיד תישארי אופציה עבורו, גם כשהוא חוזר מהצבא. תני לילד תחושה של בית, שכל מה שעובר עליו הוא במסגרת האפשרויות שלך. את צריכה למצוא בעצמך את היכולת לנטרל את הכעס על אובדן השליטה. אני מבין את הקושי העצום, אבל חשוב שתמצאי את הכוחות בתוכך. את יודעת מה אני הייתי עושה במקומך? הולך לשיעור תורה שבועי, לא בשביל לחזור בתשובה, אלא בשביל להבין את השפה החדשה של בנך. תגידי לו שהוא כל כך חשוב לך ושאת מבקשת שיבדוק עם הרב שלו איפה אפשר ללכת לשיעור תורה. הילד יתמוגג, כי את חולקת איתו חוויה משותפת. כשתקבלי אותו כמו שהוא, זאת תהיה המתנה הכי גדולה שתיתני לבן שלך".
בני בן ה־33 יוצא מהבית רק לחדר הכושר שלו. מעבר לזה, הוא לא עובד ומאוד מנותק מאיתנו. ניסיתי לעזור לו להשתלב בשוק העבודה, היו עליות וירידות, אבל הוא כל הזמן חוזר לאותה הנקודה. איך אפשר לעזור לו?
"לבנך יש חוסר מוטיבציה להצלחה. הוא מכור לתחושת הנוחות שאתם מעניקים לו בעצם זה שאתם נותנים למצב להימשך בצורה כזאת. יש בך מקום מלא בחמלה כלפיו, ומתוך זה את לא מסוגלת להישיר מבט אל מול האמת המטרידה, שאומרת שאת אחראית למצב הזה. אני ממליץ שאת ובן זוגך תשבו יחדיו ותיצרו מערכת תנאים אחרת להמשך מגורי הבן בבית, ממש כמו חוזה. תדפיסו את כל מה שכתבתם, תזמינו אותו לשיחה ותסבירו לו שכל עוד הוא בוחר לגור בבית, הוא צריך לבצע שינוי, לעבוד ולשלם כסף על המגורים. הכל, כמובן, צריך להיעשות באהבה. אם הוא יגיד לכם שהרעיון הזה לא מתאים לו, תאמרו לו שאתם לא מעוניינים להילחם ותשכרו לו דירה קטנה למשך חצי שנה, עד שיצליח לבנות את עצמו כלכלית ולבצע את הצעד הראשון בדרך לעצמאות".
מתוך תוכניתו של אלון גל, כל יום שישי ב־8:00 ב־103FM