הסוד לתוחלת חיים ארוכה יותר: הכירו את ה"אזורים הכחולים"

ידוע לכל כי תוחלת החיים עולה, בעיקר בשנים האחרונות, והסיבות לכך מגוונות: התקדמות המחקר הרפואי שבזכותו קיימים טיפולים ותרופות להתמודדות עם מצבי מחלה; ידע נרחב ומודעות לרפואה מונעת; ואימוץ אורח חיים בריא המשלב פעילות גופנית ותזונה. החודש אף שמחנו לשמוע כי רות דיין, האישה והאגדה, חגגה יום הולדת 100 באלגנטיות ובצלילות מחשבה. ובכל זאת, מה מבדיל בין אריכות החיים של אדם אחד לשני, בין משפחות או קהילות שלמות ברחבי העולם?

יש הטוענים כי לגנטיקה תפקיד מרכזי, ולכן נותר לנו לחיות את החיים כראות עינינו ולקוות לטוב, אך מחקרים שמתמקדים בתורשה והשלכותיה מעידים כי לגורמים אלו יש השפעה בסדר גודל של 30% בלבד על תוחלת חיינו. הגורמים האחרים שיש להם חלק בתהליך זה הם התנאים הסביבתיים, שידועים ככאלה המשפיעים על אורח החיים של הפרט או הקהילה, ואפיגנטיקה, שהיא תחום מדעי חדש המתייחס לשינויים בגן האנושי המושפעים מהסביבה ללא התערבות בקוד הגנטי. למשל, לתזונת האם, ואפילו למצבה הנפשי בזמן ההריון, יש השלכות על חיי העובר.

למעשה, עולם המחקר תומך בהערכות אלה. במחקרים על תאומים שהופרדו בלידתם, למשל, נמצא כי תאומים נבדלו בתוחלת החיים שלהם כתוצאה מהסביבה השונה שבה הם גדלו. כמו כן, בשנת 2000 הציגו החוקרים ד"ר מישל פולין וד"ר ג'יאני פס מחקר שבחן את האוכלוסייה באי סרדיניה שבאיטליה, שבו נמצא האחוז הגבוה ביותר בעולם של גברים החיים מעל גיל 100. לאזור זה בחרו השניים לקרוא "האזור הכחול" (Blue Zone). בהמשך, בשיתוף החוקר והעיתונאי דן בוטנר, זוהו מקומות נוספים על פני הגלובוס כ"אזורים כחולים". האי אוקינאווה שביפן, איקריה ביוון, לומו לינדה שבקליפורניה וניקויה שבקוסטה ריקה.

אך מעניינת וחשובה, אולי אף יותר, היא העובדה שמספר השנים אינו הנתון היחיד שמעורר התפעלות, אלא גם איכות החיים של אותם קשישים. במקומות אלו חיים בני 100 שאינם מרותקים למיטה במחלקות סיעודיות או נעזרים במטפל לאורך כל היממה בביתם. נהפוך הוא, הם עצמאיים, פעילים ודעתם צלולה.

מהו הסוד של האוכלוסיות המתגוררות ב"אזורים הכחולים"?

על אף המרחק הגאוגרפי בין האזורים, הבדלי התרבות, השפה והגידולים החקלאיים השונים, נמצאו מאפיינים זהים באותם המקומות, כפי שמפרט דן בוטנר בסדרת ספרים שלו בנושא. לטענתו, המאפיינים הם כאלה שלא דורשים משאבים כספיים, כשלמעשה, חלק מהאזורים נחשבים לנחשלים כלכלית.

מה שמתברר הוא שבכל המקומות פעילות גופנית היא חלק מהיומיום. פעילויות כגון הליכה ברגל לבן משפחה, עבודה חקלאית או תחביב, רכיבה על אופניים ממקום אחד לשני או טיול על שפת הים הם עניין שבשגרה לתושבי האזורים הללו.

מלבד זאת, באזורים אלה יש לאנשים עניין, משמעות ומטרה בחיים. יש להם שגרת עבודה מסודרת הכוללת טיפול בבעלי חיים, בגידולים חקלאיים ובילדים, וגם בעבודה מחוץ לבית. מאפיין נוסף הוא חיי משפחה מסורתיים, שבהם למבוגרים יש מקום של כבוד בתא המשפחתי, כאשר הם מעורבים בחיי הקהילה, תורמים לה ונתרמים על ידה.

עוד נמצא כי בכל ה"אזורים הכחולים" המסורת המקומית משלבת דת או מאפיינים רוחניים אחרים. לכן, לא מפתיע כי רמת המתח והחרדה בקרב אוכלוסיות אלה נמוכה יחסית. 

ומה לגבי מזון? בכל המקומות האלה נתגלה גם כי הצריכה הקלורית היומית היא מתונה עד נמוכה ביחס לצריכה שלה אנו רגילים בעולם המערבי. זוהי תוצאה של שני גורמים: צריכה של כמויות מזון קטנות, ובחירת מזונות שהתכולה הקלורית שלהם נמוכה. כמו כן, הדיאטה מבוססת בעיקר על מזונות מעולם הצומח. להבדיל מדיאטות אופנתיות כמו פלאו ואטקינס, דיאטות אלו מורכבות מ–60% פחמימות, בקירוב, שהמקורות שלהם הם דגנים מלאים, קטניות ופירות.

חובבי היין שביניכם ישמחו לדעת כי בכל התפריטים נמצא כי שתייה מתונה של אלכוהול, ובמיוחד יין אדום, היא חלק קבוע בתזונה של "האזורים הכחולים".