מי שלא ראה קבוצת פעוטות רוקדת לצלילי "היא רק רוצה לרקוד" לא ראה קופצנות מימיו. להיטים עכשוויים, כמו זה של עומר אדם ומשה פרץ, "ריו", סלסולים", "ברבי" ו"מהפכה של שמחה" תופסים מקום נכבד בגני הילדים, במסיבות ימי ההולדת, החגים וסיום השנה, ובחוגים השונים המועברים לזאטוטים. נכון, לשירים יש מקצב סוחף והם משרים אווירה של שמחה, אבל למה באמת מאזינים ילדים רכים, לעתים בגיל שנתיים־שלוש, בזמן שהם מתנועעים לקצבי השלאגרים הגדולים?
ב"סלסולים" של סטטיק ובן אל תבורי, עוסק בית שלם בשיקול הדעת הרופף של בנות: "הבנות פה, אין על הבנות פה... חם אז הן שותות פה, כמה הן שותות פה... עולות המעלות, אז הבנות עולות לאוטו". ב"ברבי" של אותו צמד מצליח יש התייחסות ברורה לנתונים הפיזיים של הבחורה - ברבי: "ואני עוד מחכה/ למה זה איתה כל כך קשה/ שאומרים עליה כל מה שאומרים עליה/ רק כי זה ברור שהיא בובה/ כולם יודעים שלא נגעו בה/ אני טורף היא חלבית כמו תנובה".
הילדים שרים בגרון ניחר ורק רוצים לרקוד, אבל עד כמה ההורים באמת ערים לתרבות שהם צורכים ביום־יום, ועוד לזו שמגיעה באריזה כה מתעתעת?
"אומנם המילים הסקסיסטיות מגיעות באריזה קלילה עם טאץ' סוחף, אבל בשורה התחתונה, בעיני השירים האלו מקבעים את הנחיתות הנשית ואת היחס לבנות צעירות כאל אובייקטים מיניים חד־ממדיים", אומרת מיכל בן דוד, גננת וסופרת ילדים החתומה על הספר "כוח הזהב של יואב". "מן העבר השני, לצוות החינוכי בגן יש רצון לצעוד עם רוח הזמן ולהשיג שיתוף פעולה מקסימלי מההורים שמגיעים לקחת חלק במסיבות ומשתפים פעולה לצלילי השירים המוכרים".
כגננת, בן דוד מכירה היטב את הפלייליסט של הגנים. "הילדים מאוד נהנים לשתף פעולה, כיוון שזה משהו שהם גם שומעים בבית, יודעים בעל פה את המילים ונהנים מההזדמנות שיש להם להפגין את היכולות האלו גם במסגרת הגן. הלחן הסוחף של השירים והמנגינה ששומעים בכל פינה משתלטים לדעתי על המילים והמסרים הסקסיסטיים, שלעתים שזורים בשירים האלו, שבסופו של דבר מכוונים לקהל מבוגר יותר מאשר ילדים בני 3 עד 6".
בשיר "היא רק רוצה לרקוד", יש שורה שמושרת במקצב אטי יותר: "זה עושה אותה סקסית, עושה אותה יפה, עוצמת ת'עיניים רוקדת יחפה".
"נכון. כגננת נדהמתי לראות איך הבנות נכנעות לתכתיב לא מילולי וממצב של קפיצה והשתוללות מהנה, הן עוברות להתנועע בקצב אטי וחושני יותר. הבנים מן העבר השני היו בדרך כלל עומדים בקטע הזה ומסתכלים על הבנות. חשוב להדגיש, לא מדובר בבנות מסוימות, אלא בכולן, שמתחילות להניע את האגן באופן מאוד שונה ממה שהיה כשהמקצב היה שונה".
"סתם אופנה חולפת"
"תאמיני לי, הפעם הראשונה ששמתי לב למילים הייתה בבר המצווה של הבן שלי. הבת הקטנה שלי רקדה ופתאום קלטתי שהיא מתנועעת ושרה מילים שאף פעם לא הקשבתי להן באמת", אומרת י', אם לארבעה. "מה כבר יכולתי לעשות? לעצור את השיר? בואי נגיד שאין לי באמת שליטה על זה".
לעומתה,
ג', אב ל־2 מירושלים, לא מבין על מה המהומה: "אי אפשר לגונן על הילדים בלי סוף. אז הם שרים ושמחים וצועקים ומוציאים אנרגיה. אפשר לחשוב שזה מה שמעצב אותם אחר כך בעתיד, מילים של שירים שעוד מעט ייעלמו ממילא. זו סתם אופנה חולפת. בשנות ה־60 נשים לא הלכו עם מיני באורך שלושה סנטימטרים? הלכו. היום את כמעט לא רואה את זה. למה? כי היה ונגמר. לא צריך לעשות עניין מכל דבר".
בן דוד מספרת שכאם לשלושה קטנטנים, היא נתקלת לא פעם גם בשאלות על משמעות מילות השיר גם מילדיה: "לא פעם שאלו אותי בבית ובגן מה משמעות המילה 'סקסית'. בשלב הזה, האתגר עובר אלי כמחנכת ובעצם אל כל אחד מהמבוגרים. אני באופן אישי מסבירה את המשמעות בלי להיכנס להיבטים מיניים, שלא ראוי בעיני שילדים ייחשפו אליהם בגילים הנמוכים, אבל בהחלט שמעתי לא פעם הורים שאומרים לילדים שלהם אמירות כמו 'זו מישהי שמתחילה כל הזמן עם גברים או 'זו אישה שמאוד אוהבת מין' או 'זו מישהי שמתלבשת כדי שכולם יסתכלו עליה וירצו להיות איתה' ועוד כל מיני אמירות שמקטינות את הנשים וגורמות לאותן בנות לחשוב שכדי שיסתכלו עליהן וירצו להיות איתן, הן צריכות להיות סקסיות".
הלקסיקון הזה מוצא את דרכו גם לשפה היומיומית של הילדים?
"כן. למשל, אם ילדה מגיעה לגן עם חצאית חדשה או מעט קצרה, יש ילדים שייגשו אליה ויגידו לה: 'את מאוד סקסית', או 'מה, את מנסה להיות סקסית?' בעיני האמירות האלו מאוד לא יאות, וכשהייתי נתקלת בהן במסגרת הגן, הייתי יושבת עם הילדים ומסבירה את משמעות המילה שהם אמרו ומאפשרת לאותה ילדה להסביר למה היא אוהבת את החצאית ועוד. כיוון שכוחם של אנשי מערכת החינוך הוא נמוך לעומת התרבות הפופולרית שבאה לידי ביטוי בתקשורת, במופעי הילדים ובעצם בכל פינה, לא אחת יש תחושה של החמצה בנושא. ברור לי, הן כאמא והן כמחנכת בגני ילדים, שמקומן של הבנות ויכולתן שווים לאלו של הבנים ולעתים אף עולים עליהם, אולם בפועל השירים האלו והכניסה שלהם לתוך המסגרות החינוכיות, לימי הולדת פרטיים, לאירועי חינם שנערכים בערים בכל חג ומועד מקבעים את התפיסה הסקסיסטית הקיימת בחברה הישראלית".
אז מה הפתרון שלך?
"כאמא, יש שירים שאני לא מרשה לילדים שלי לשמוע בגילם, וכמחנכות בגני ילדים אני חושבת שעלינו לשים מעט יותר דגש על תוכנם של השירים המושמעים, לקטוע שיר אם יש בו בית לא ראוי או להחליט שאפשר לעשות שימוש רק במקצב של השיר ללא המלל. כמובן, לאורך כל הדרך חשוב להסביר שוב ושוב לילדים את משמעות המילים הנאמרות, להעצים את הבנים ואת הבנות ולייצר אצל הילדים יסודות שוויוניים ואחידים. אותם שורשים של שוויון יכולים לצמוח ולהתעצם ולשנות את פני החברה. אומנם שירים סקסיסטיים תמיד יהיו, אבל לאותם מבוגרים לעתיד יהיה ארגז של כלים להתמודד עם המסרים ולשים אותם במקום בפרספקטיבה המתאימה ולא להתייחס לאותן אמירות כאל אמת לאמיתה".
"גן הילדים מחויב בבקרה מרובה יותר מסביבות אחרות על התכנים הבאים בשעריו", פוסקת ד"ר אורית דרור־לוי, ראשת החוג לגיל הרך וראשת תוכנית הכשרה להוראה לגיל הרך במכללה האקדמית לחינוך אורנים."אנשי ונשות חינוך חייבים להיות מודעים לתכנים של שירים וסיפורים שהם מביאים בפני הילדים ולבקר אותם באופן מקצועי. זאת בהתייחס לגיל ולהבנה של הילד. סטודנטיות לחינוך לגיל הרך באורנים לומדות בקורסים שונים להתייחס לנושאים הללו, הן דרך בחירה ביקורתית של טקסטים שהן מביאות לגנים והן דרך התמודדות מודעת עם תכנים שמביאים הילדים אל הגן. טקסטים בעייתיים אינם בעיה של הדור הנוכחי. הם היו כאן גם בעבר, אלא שחשיפת הילדים הרכים אליהם הייתה נמוכה יותר. פרט להנגשה הטכנולוגית וההיצע הרחב הקיימים כיום, בגני הילדים פעל מנגנון ריכוזי, שהציע לגננת להקריא ולהשמיע שירים וסיפורים מתוך ספרי המקראות, כך שמראש הרמה השפתית של הטקסטים נבחרה בקפידה. אותו מנגנון ריכוזי הוא גם זה שהיה אחראי להסרת טקסטים שנתפסו בשלב מסוים כלא ראויים. כך למשל השיר 'כושי כלב קט' הועלם בשנות ה־90 מגני הילדים עם הספר 'עליקמא הקטן', כיוון שהיה חשש שישרישו מושגים המבטאים תפיסות גזעניות". (למי שאינו בקיא, להלן הקטע הפותח את ספרה המפורסם של מרים ברטוב: “ראו ילדים כאן עומד עליקמא/ עליז ושמח יודעים אתם למה?/ ראשית הוא כושון/ ושנית שחרחרון/ ושלישית הוא יודע לרכב על פילון").
ההורים אולי נרדמים בשמירה, אבל מכיוון המחנכות והמחנכים מגיעות חדשות טובות: "כל הגננות שעברו הכשרה מתאימה יודעות על פי שיקול דעתן אילו שירים מתאימים להשמעה במסגרת הפעילויות השונות בגן ואילו שירים לא ראוי שיושמעו", אומרת לילי פוקמונסקי, מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים. "מן הראוי להאזין למסרי השיר, למילים ולא רק למנגינה הקצבית".
לשמור על פרופורציה
"אכן לא מדובר בתופעה חדשה", מזכירה לימור קרלינסקי, הרכזת הארצית של "המיזם למען המשפחה בישראל" ומנחת הורים ומרצה במכון אדלר, ומדגימה: "בעבר, חלק מהתכנים הללו היו סמויים ומחופשים לטקסטים תמימים שמעבירים מסרים מאוד בעייתיים, חלקם שירי ילדים קלאסיים: 'פילפילון' למד ללכת רק כי פחד מאבא שלו, 'דני גיבור' הוא גיבור רק כי אינו בוכה או מתבכיין כמו תינוק, 'אדון חרדון' ברח מאשתו רק כי הייתה שמנה, 'הילדה הכי יפה בגן' הגיעה לשיא חייה רק כי היא יפה, ולכן אין לה סיבה להיות עצובה ועוד".
מה את ממליצה כשזה מגיע לתכנים בעייתיים?
"נתחיל בכך שבאחריותם של אנשי חינוך להפעיל מערכת סינון לשירים ולתכנים שמעבירים מסרים העוסקים במיניות, באלימות ובמוות. למעשה, בכל מסר אחר שעומד בסתירה עם הערכים שהם מנסים להעביר או שאינו תואם את גיל הילדים. שירים מקפיצים אפשר למצוא גם בלי להתפשר על התוכן. מה עושים? דבר ראשון, שומרים על פרופורציה. כמו בהרבה מקרים אחרים, אין לנו שליטה מלאה על התכנים אליהם נחשפים הילדים, אבל יש לנו אחריות. כשהילדים חוזרים מגני הילדים ומפזמים שירים שגורמים לכם להתפתל באי נוחות, ישנו הסיכוי שכעבור יומיים־שלושה הם יעברו לדבר הבא מבלי להתעכב על המשמעויות, כך שאין בהכרח טעם לנסות ולדרוש מהם להפסיק או לכעוס עליהם כשהם עושים זאת. להפך, ככל שהתגובה שלכם תהיה מתונה יותר כך הסיכוי שזה יחלוף יהיה גבוה יותר".
"דבר שני, לכל מקרה שלא יהיה, כדאי להכין תשובה מתאימה לשאלות שיכולות להתעורר מתוך התוכן בשירים ותתכוננו לתווך ולהסביר את עמדתכם. זה יותר מאשר בסדר להגיד שאתם לא מתחברים לשיר בגלל המסרים שהוא מעביר, אבל זה לא בסדר לבקר ולשפוט את הטעם המוזיקלי של הילדים עם אמירות כמו 'למה אתה מקשיב לזבל הזה?', 'זה תת רמה'. דבר אחרון, התאימו לגיל הילדים. כל התמודדות וכל מפגש עם המציאות הם הזדמנות מופלאה להשתמש בה כפלטפורמה לניהול דיאלוג ושיח מכבד וחינוכי. גם תכנים שמותאמים לילדים יכולים להתפרש באופן שלא בהכרח מעביר את המסר שאנו מעוניינים בו, לכן חשוב לנהל שיח פתוח באופן המותאם לגילו של כל אחד מהילדים".
"חשוב לדעת איך להגיב", מוסיפה דרור־לוי. "מבוגרים מתווכים לילדים את העולם ובכך מסייעים להם להבנות אותו באופן הכולל גם ייחוס של משמעות לדברים הנקלטים על ידי הילד. לפיכך, אני חושבת שחשוב להביע התייחסות קצרה לטקסט בהתאם לגילו של הילד, למשל, 'אני לא חושבת שזה שיר יפה' או 'איזו פרסומת טיפשית"' ובגילים מבוגרים יותר אפשר אף לפרט על הנאמר בשיר מסוים: 'מה, היא אוהבת אותו כי הוא יפה? אוהבים מישהו בגלל האופי שלו. לאחרונה אותגרנו בפרסומת בה מציעה מגישת אחת מתוכניות הריאליטי למזגן 'לעשות לה ילד'. איך מסבירים לילדים את העיוות שבסיטואציה ובטקסט ומה נוכל כהורים לעשות? פעוטות נחשפים באופן רחב לשירים עשירים בסטריאוטיפים מגדריים, לטקסטים עילגים ולמושגים בעיתיים. אני בהחלט חושבת שהורים צריכים להיות מודעים לכך".