בתי בקרוב בת חמש. סיכמתי עם בתי שביום ההולדת הקרוב ניפרד מהשמיכה והמוצץ, אך אני חוששת להפריד אותה מהם כי היא מאוד אוהבת אותם. כיצד עליי לבצע את תהליך הפרידה ביום הולדתה?
“תהליך הפרידה צריך להיעשות בצורה מסודרת ובשלבים. בסופה של מסיבת יום ההולדת עלייך לבוא לבתך ולומר לה: ‘וואו, את בת חמש. מה ההפתעה האחרונה שאת עושה לעצמך?’ אם היא מסרבת לתת לך את החפצים שאליהם היא כל כך מחוברת, את יכולה לעשות זאת בחלקים ולבקש להיפרד רק מחפץ אחד.
השמיכה והמוצץ מהווים עבור הילדים נחמה ורוגע. אני ממליצה להתייחס לפרידה מהשמיכה והמוצץ כמתנה נוספת שהיא נותנת לעצמה ליום ההולדת ולהפוך אותה לחלק מהחגיגה. אפשר לגזור את המוצץ ביחד עם הילדה ולזרוק אותו לפח. אפשר לשים אותו במעטפה עם בול ולשלוח לילדה אחרת בדואר, ואפשר לקשור לבלון ולתת לו להתעופף. אם היא בוכה וסובלת, אפשר לחזק אותה ולתת לה חיבוק. לא צריך לפחד להקשות על הילדים, אבל לא צריך לעשות ליצור עבורם קושי שלא לצורך. לאחר הפרידה מהחפצים אסור לאפשר לה לפרוץ גבולות ולפצות אותה. עליכם להבין את הקושי ולחבק אותה באהבה ולעזור לה להתמודד עם הקושי באמצעות תמיכה”.
אני אמא לילד בן שנתיים. אני משרתת בצבא ומרבה להיעדר מהבית. כשאני נעדרת מהבית, אני מרבה לשוחח איתו מרחוק מדי יום, אך כשאני חוזרת הביתה בסוף השבוע הוא כועס עליי ולא מוכן שאתקרב אליו. אני שוקלת לפצות אותו במתנות. מה עליי לעשות?
“אי אפשר להסביר לילד בגיל שנתיים וחצי תפיסה של זמן. כשאומרים לילד שאמא שלו הולכת, הוא לא יודע להעריך את משך הזמן, ובשבילו זה מרגיש כמו נצח. אין שום סיבה לשחד את הילד במתנות כי זה לא יעזור לו. הוא מעוניין באמא שלו לידו ולא בשום דבר אחר. הפרידה מאמא תהיה לו קשה, אך הוא יתרגל ויתפתח. את כאמא תייצרי עמו יחד חוויות טובות, והוא יהיה מאושר. בהתחלה הוא ירצה אותך ואחר כך הוא יכעס עלייך, ועלייך לזכור שזה זמני, עם הזמן הוא ישכח ויתרגל. אין מה לעשות מלבד להזדהות איתו ולומר לו ‘גם אני התגעגעתי אליך נורא’. ברגע שתיתני לרגש שלו הגדרה, הוא ידע להבין את התחושות שלו וילמד להתמודד איתן. אל תחברי קושי רגשי למתנה כי זה לא בריא לילד”.
נכדתי, בת תשע וחצי, סובלת ממחלת נשירת שיער טוטאלית. היא אוהבת לרקוד ולשיר ומאוד אנרגטית. מה עליי לעשות כדי לשפר את ההרגשה ואת הביטחון העצמי של הילדה?
“לדעתי, עליכם לבחור בין לגלח לה את כל הראש בקביעות ולגרום לה להגיש מלכה עם המראה החדש או לקנות פאה קבועה. היום נשים קירחות נחשבות מודרניות, ויש דוגמניות קירחות. ההתמודדות עם נשירה היא מאוד כואבת וקשה, ולכן הייתי משקיעה בכך שיהיו לה המון כובעים שיחזקו לה את הביטחון העצמי. אם הילדה אוהבת מוזיקה וריקודים, הייתי דואגת שתרקוד ארבע פעמים בשבוע. אם היא לא רוצה טיפול רגשי, אז שתתמיד בחוגים במתנ”ס. עליכם למצוא את הדרך להפוך אותה לכוכבת בזכות הקרחת שלה, שהקרחת תהיה מקור הכוח שלה, בדיוק כמו ילדים המרכיבים משקפיים. ילדים הם אכזריים כבר מגיל צעיר, כשהשיא הוא מכיתה ד’ עד ט’. הקרחת יכולה ליצור כאב לב גדול, ויש למצוא דרך יצירתית על מנת לחזק את הילדה ולתמוך בה מבחינה רגשית”.
בני בכיתה א’ וסובל מהפרעת קשב. הוא נטל ריטלין ותפקד נהדר, אבל כעת הוא לא מעוניין ליטול את הכדור ולא ברור מדוע הוא מסרב בנחרצות. כיצד ניתן לשכנעו?
“ראשית, יש לציין שמדובר בכדור שמציל חיים. ילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז זקוקים לכדור הזה, ואי־נטילת התרופה מחריפה את חייו של הילד. לטעמי, יש אפילו לתת לילד את הכדור בלי ידיעתו בצורה שבה לא ירגיש שהוא נטל אותו. יש להבהיר לילד שזו לא אפשרות של בחירה, וכי הוא חייב לקחת כדור מבחינה בריאותית. יש לומר לילד: ‘כהורים אנחנו חייבים לדאוג לבריאותך ועד שאתה לוקח את הכדור אין לך זכויות’. בעיני, אם התרופה עושה טוב לילד, היא פשוט מצרך חובה עבורו גם אם יש כאלו שחושבים אחרת ממני. אני קוראת לך לתת לילד לבחור את הצורה שבה יבלע את הכדור, אך נטילת הכדור צריכה להיות חובה ולא בחירה. אם הילד מסרב, יש למצוא דרך להכניע את הילד. זה לא נעים וזה אומר לעשות ‘טרור’ בבית כי ילד שייקחו לו את הטלפון יעשה המון כדי לקבל אותו בחזרה, ולכם אסור לוותר לו. יש לעשות את הדברים בטון רגוע ובצורה ברורה. וזכרו: לילדים אין חופש בחירה על הבריאות שלהם”.
ערך: איתמר זיגלמן