בני בן 4, והוא עתיד לעבור ניתוח להסרת שקדים. הוא מאוד רגיש למגע של אדם אחר, ואני חושש מטראומה שתיווצר לילד בעקבות הניתוח. כיצד מספרים לילד שהוא צריך לעבור ניתוח, וכיצד אוכל להכין אותו לכך?
"כשילד עומד לעבור משהו בחיים כמו מעבר דירה, לידה של אח, מעבר גן או ניתוח, זהו אירוע מפחיד ומאיים להורים וכמובן שגם לילד, ויש להכין אותו לכך. אנחנו מכינים את הילד לסיטואציה באמצעות נתינת מידע. אין דרך אחרת. אנחנו לא יכולים להכין אותם לחוויה וצריך לזכור זאת. דבר עם הילד על כך יומיים־שלושה לפני הניתוח ולא לפני כן, גם ככה יהיו לו יומיים לעכל, והוא עלול להילחץ. יומיים זה לגמרי מספיק. אין צורך לומר לילד שהוא עובר ניתוח, אין לו מה לעשות עם המידע הזה בגילו. אמור לילד: 'אתה זוכר שהיו לך כאבי גרון ושיעולים. מתברר שיש לך שקד, ואת זה צריך להוציא כי זה מפריע לך לגדול ומקשה עליך. לצורך כך, אנחנו הולכים עוד יומיים לעבור ניתוח בבית חולים מיוחד. יהיו שם קפטריה ומיטות, הרופא יבוא ויטפל בך ויוציא את השקד שמעצבן אותך ואותנו'".
"תוכל להכין את הילד להרדמה על ידי שימוש במסכת אינהלציה שיש היום כמעט בכל בית, ואולי זה יקנה לו ביטחון לקראת הניתוח עצמו. אך אם ילדך חרד ממגע, אתה עלול גם להלחיץ אותו, ולכן אל תסתבך. ניתוח אכן עלול לייצר לילד טראומה, אך בנך צעיר וזה יעבור לו. ילדים שוכחים דברים. מוחם בנוי בצורה כזו שהם יכולים לשכוח. אתם תהיו שם איתו. אם הילד יזכור מה עשו לו לפני הניתוח, אמרו לו שאין סיבה לדבר על מה שהיה ודברו איתו על הגלידה שהוא יקבל לאחר הניתוח. תהיו קצרים וענייניים. תתעסקו בחוזק של הילד, אל תתעסקו בפחד וב'מה יהיה'. זה ניתוח שצריך לעשות, ואף ילד לא אוהב ללכת לניתוח. אל תשקעו באיזו טראומה תהיה לו. לכו קדימה בביטחון ובאופטימיות ואל תתעכבו במה שעלול לא להצליח. תאהבו אותו ותחבקו אותו, אפילו טיפה תשחדו אותו, וזה יעבור לו. הילדים מעדיפים לראות את החיובי ולזרוק את הדברים הרעים מאחוריהם. אם כמה ימים אחרי הניתוח הילד יכעס עליך שלקחתם אותו לרופא, ענו לו: 'לקחנו כי לא הייתה ברירה'. תהיו אסרטיביים ובטוחים בעצמכם".
אני אב לארבעה ילדים בגילי 11, 9, 8 ו־5. אני משתדל להיות הורה טוב בהורות המשותפת, אך לפעמים בת זוגי סותרת אותי, ואני מרגיש שבגלל זה המילה שלי כלפי הילדים מאוד חלשה. מה עושים בנידון?
“זה נושא שהוא בינך לבין אשתך, וזו אכן בעיה. אני מאמינה שבני זוג לא צריכים להסכים על הכל. אנחנו נכנסים לזוגיות עם אנשים שונים מאיתנו ובדרך כלל אף הפוכים מאיתנו. ה’יחד’ הזה שנוצר לנו הוא הזוגיות. בעיני, זה שלבני הזוג יש דעות שונות, החל מפוליטיקה ועד לאיך הילדים צריכים להתלבש בבוקר - רק מרחיב את האופקים של הילדים ומראה על פלורליזם בבית. מקרים של חילוקי דעות, כמו במקרה שבו הורה אחד מרשה לילד לשתות משקה מוגז ואחר מאפשר רק מים או הורה שרוצה שהילד ילך לישון בשמונה בעוד האחר מרשה לילד להירדם בשעה עשר - אלו מקרים שיש לפתור אותם בהבנות שלך עם אשתך".
"במשפחה נוצר משולש של הורים וילד. יש אמהות שמתערבות במערכת היחסים בין האבא לילד במשולש הזה. האמהות הללו מגדלות ילדים שלא יכבדו את אבא שלהם. ‘אין לי מילה בבית’ משמעו שלא מעריכים אותך בבית. בכך אשתך מקלקלת את אחת מאבני היסוד שצריכות להתפתח אצל הילדים על החשיבות והערך של אבא. כשסותרים אחד את השני, הפתרון לבעיה הוא בין בני הזוג. תפקידך לעמוד על הרגליים האחוריות גם מול אשתך וגם מול הילדים. אמור לאשתך בסיטואציה זו: ‘אני יודע שאת מרשה, ואני יודע שהילד יודע שאת מרשה, אבל כשאני בבית, זה לא יקרה. לי זה חשוב. אני מכבד את מה שאת חושבת, תכבדי גם אותי’. אתם צריכים לקבל החלטה ביניכם ולקיים דיון זוגי על הנושא. חבל שהילדים יפסידו את אבא שלהם מכך שאשתך סותרת אותך. זה לא נעים כשאותו הורה מרגיש שהוא נדרס ונמחץ. אמור לאשתך: ‘אני יודע שאת חושבת אחרת ואת רוצה כמוני את טובת הילד, אבל זה ייעשה כמו שאני רוצה בנוכחותי. זה ייעשה כי כך אמרתי לילד, ואל תשברי לי את המילה’. בכך תעביר מסר של זוגיות לילדים ותראה נוכחות של הבעל והאבא בבית. הילדים רואים הכל. הם רואים את תפקידך בבית, את דמותך, והם לומדים ממנה. בחר איזו דמות אב היית רוצה שהם יראו בבית ויישם זאת”.
עריכה מטעם 103FM: איתמר זיגלמן