"נתינת דוגמה אינה דרך נוספת ללמד, זוהי הדרך היחידה ללמד", אמר בזמנו פרופ' אלברט איינשטיין. וכמו גילויים אחרים שלו, מה שהיה נכון אז, נכון גם היום, ואולי אפילו מקבל משנה תוקף. הדרך הנכונה לחנך היא להוות דוגמה. בבית, בעבודה, בצבא ובכלל. ואכן, כהורים אנו מודעים להשפעה העזה שלנו על הילדים ולא פעם משנים הרגלים ואף אורחות חיים על מנת להיות מודל טוב יותר עבורם. האם בקשר שבין הורים לילדים ההשפעה היא חד־כיוונית, או שגם הם משפיעים עלינו, המבוגרים? וזאת מבלי להתייחס לעובדה שבבתים לא מעטים יש לילדים יותר גישה לידע, מיומנות וניסיון טכנולוגיים בהשוואה להוריהם.
מפרסמים, אנשי חינוך וקובעי מדיניות בתחומים שונים השכילו להבין כי גם הילדים, ואפילו הקטנטנים שביניהם, משפיעים על ההורים ועל החלטותיהם. הם יכולים לתרום לשיפור ולשינוי דפוסי התנהגות והרגלי צריכה. דוגמה מצוינת וזכורה לכל היא מסע הפרסום שפנה לילדים ולנוער בלבד באמצע המאה הקודמת כדי להגן על פרחי הבר ולהימנע מקטיפת פרחים מוגנים. ההצלחה הייתה גדולה. ניכר שהמסר הוטמע היטב, ועד היום אנחנו נהנים מתוצאותיו. גם הקמפיין לעידוד שימוש בחגורת בטיחות פנה לילדים: "מדליק מי שמקליק ראשון".
מגיל צעיר הילדים חשופים למחנכים נוספים מלבד הוריהם: מטפלת, גננת, מורה בבית הספר, הורי חבר, אח של חברה, סבים, סבתות, מדריכים ומאמנים בחוגים ועוד. לעתים הם דוגלים בשיטות חינוך שונות משל ההורים ואף כאלו שיכולות להתנגש בהן או לסתור אותן. לכל אלה יש השפעה על התנהגות ילדינו באופן כזה או אחר. וכך הילדים לאורך השנים מכניסים לבית נורמות התנהגות, מילים חדשות וגם הרגלי אכילה או דרישות לאוכל חדש. לפעמים ההורים מרוצים מההתנהלות החדשה, לפעמים פחות.
ומה לגבי תזונה? האם מסרים בתזונה יכולים גם כן להיות מופנמים בבית? מסרים אלה מורכבים יותר שכן הם דורשים מההורים מעורבות אקטיבית ולא רק פסיבית. כלומר, לא רק להימנע מקטיפת פרחים אלא גם לשנות את הרגלי הקנייה בסופר ולבשל את המזון אחרת.
פינלנד ידועה בתוכניות בריאות ומחקר שהצליחו להשפיע על אופי התזונה של תושביה. אחד המחקרים, שהובילה אוניברסיטת טורקו, פורסם במגזין "European Journal of Preventive Cardiology". מטרת המחקר הייתה הוצאת השומן הרווי מהתפריט על מנת להשפיע בסופו של דבר על הפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם. במחקר, שהתקיים בין השנים 1989־1992, השתתפו 1,107 תינוקות שחולקו לשתי קבוצות: התערבות וביקורת.
קבוצת ההתערבות קיבלה ייעוץ תזונתי אחת לשנה, מגיל שמונה חודשים ועד גיל 20. עד גיל 7 הייעוץ היה להורים, ומגיל 7 הילדים נפגשו עם התזונאי גם לבד. בהדרכות הוסבר בעיקר כיצד להפחית את סך השומן הרווי בתפריט, אילו מזונות מומלץ לשלב בו ואילו לא. פחות שומן רווי מן החי ויותר שומן ממזונות צמחיים, כמו טחינה, אבוקדו ושמן זית.
תוצאות המחקר הראו כי ייעוץ ארוך טווח סייע להפחית את צריכת השומן הרווי של הילדים בתפריט בקבוצת ההתערבות לעומת קבוצת הביקורת, ומדד הכולסטרול "הרע" היה נמוך יותר אצלה. מעניין היה לראות כי על אף שבקבוצת ההתערבות ההכוונה הייתה לילדים - גם ההורים הרוויחו מכך. נצפתה אצלם עלייה בצריכת השומנים מן הצומח על חשבון ירידה בשומן הרווי מהחי. במיוחד אצל האמהות נצפה שיפור משמעותי במדדי השומנים בדם.
רגע לפני תחילת שנת הלימודים, זוהי בהחלט נקודה למחשבה. התערבות ארוכת טווח המקדמת אורח חיים בריא, בשילוב ההורים, יכולה בהחלט להשפיע על בריאות הילד - וגם על בריאות המשפחה כולה.
מול הביקורת
לעתים הילד מביא דפוס התנהגות חדש תוך כדי ביטול ולעג להתנהגות הקיימת בביתו. אצל ילדים קטנים נשמע הערות כמו “אצל אביתר האוכל טעים יותר" או “הרבה יותר כיף לאכול אצל אורי. גם אמא וגם אבא שלו יושבים ביחד וצוחקים בארוחה". אצל בני הנוער לפעמים נשמע גם ציניות או ביקורת: “אתם לא מבינים כלום, לא כמו ההורים של איתי"; “ההורים של אסף הרבה יותר מבינים עניין ועוזרים לו לאכול נכון בשביל לפתח שרירים"; “אמא של נעמה עוזרת לה בדיאטה, לא כמוך".
יש להיזהר מלבטל או מלבקר את ההתנהגות שהילד מביא הביתה. לאחר שהתייחסנו לאופן שבו נאמרו הדברים, כדאי לבחון את ההצעה להתנהגות החדשה שהילד סיגל. זאת כמובן כאשר ההרגל החדש הוא טוב או כשהבקשה של הילד לאמץ התנהגות חדשה כפי שראה בבית אחר היא אכן חיובית. כדאי לחשוב עם הילד כיצד מסייעים לו ומשלבים בבית את ההתנהגות החדשה. ההבנה כי לחינוך הילדים יש הרבה שותפים יכולה לסייע לכולנו לשפר את אורחות החיים.