בתי בת ה־13 היא תלמידה מצטיינת, מתעמלת פעמיים בשבוע, הולכת לחוג כדורסל ועדיין עולה במשקל. בשנתיים האחרונות היא מאוד השמינה והדבר מלחיץ אותי מאוד. בכל פעם שאני מנסה לעזור לה לסגל אורח חיים בריא יותר, היא נפגעת וכועסת עלי. מה דעתך?
"עצתי היא שתלכי לפסיכולוג ותדברי איתו על הבעיה שלך. לך יש בעיה ולילדה אין כלום. מתוך הבעיות והתסכולים שלך את עומדת לייצר ילדה אנורקסית או בולימית. דעי לך שילדים שנמצאים בגיל ההתבגרות אוכלים פי ארבעה מאשר קודם, הם עוברים תהליכים הורמונליים ומתפתחים וכתוצאה מכך רעבים כל הזמן. תדאגי שיהיו במקרר פירות, ירקות, קציצות, שניצלים וכל הדברים שהיא אוהבת לאכול. אני ממליצה לוותר על שתייה מתוקה, ואם היא ממש מתעקשת לעבור לשתייה מתוקה דיאטטית, אף על פי שזה לא בריא, אם בעוד שנה היא תרגיש שהיא צריכה לרדת במשקל ותהיה מעוניינת בעזרתך - תעזרי לה, אבל כרגע כדאי שתתעסקי בכל ההצלחות שלה ובדברים החיוביים שהיא עושה ולא במשקל שלה”.
בני בן ה־10 סובל מחרדות ופחדים המביאים אותו להתנהגויות מאוד קיצוניות – הוא אינו מוכן להיכנס לחדרים לבד, לא נותן לנו לצאת מהבית, מתעורר כמה פעמים במהלך הלילה והולך לישון לידנו במיטה, ובנוסף גם דורש שיחכו לו בדלת פתוחה בשעה שהוא עולה בחדר המדרגות. כיצד אנחנו יכולים לסייע לו?
“הילד שלכם חייב ללמוד להתמודד עם הפחדים שעוטפים אותו, אבל אתם אפילו לא מביאים אותו למקום הזה. את לא מסייעים לו להתמודד ומעניקים לו פתרון חיצוני בכל פעם שהוא חש פחד, מה שלא באמת מסייע לו להתגבר ולגלות בעצמו את היכולת להתמודד עם הפחדים. אם אתם, כהורים שלו, לא תעשו צעד אחד החוצה הוא לא יצליח להשתחרר מהפחדים לעולם. אם תשימי לב, הפחדים שלו כבר לא מנהלים רק את חייו אלא גם את חייך, ואת, כאמא, חייבת לחזק בו את היכולת להתמודד עם מצבים המעוררים בו חרדה.
שאלת את עצמך פעם מה זה אומץ? כשאנחנו חווים אומץ, זה לא אומר שאנחנו לא מפחדים יותר, זה אומר שהתגברנו על הפחד. אשתף אותך במשהו אישי - עד היום, בכל פעם שאני נכנסת לחדר מדרגות חשוך, אני חשה פחד ובתגובה אני לא הופכת לנציב מלח, אלא בודקת איפה יש מתג אור. אני מבינה שאין לי ברירה ומתמודדת עם הפחד שלי. הפחדים שמובילים את בנך למצב הזה לא טופלו כראוי והיום, הוא עלה מדרגה ומצליח להשפיע על כל המשפחה. ילד שמתעורר כמה פעמים בלילה הוא ילד שמעיר את עצמו, הוא שינה לעצמו את השעון הביולוגי ובמהלך הלילה מגייס מתוכו את כל הכוחות כדי להתעורר ולעבור לישון איתכם. על מנת לטפל בפחד שלו אני ממליצה שתתחילי בצעדים קטנים ולא בבת אחת: אל תלווי אותו לחדר יותר, תגידי לו שאת עסוקה, אבל מוכנה לשיר לו מרחוק. אם הוא חושש שתצאו מהבית, את יכולה לכתוב לו הודעה או להתקשר אליו ולהגיד לו שעכשיו הגעת לאן שהיית צריכה להגיע ותדברי איתו כשתסיימי. בשעות הלילה, שימו לו מזרן קטן בחדר שלכם ותגידי לו שאם הוא רוצה לישון איתכם בחדר הוא יכול רק במזרן הזה ולא במיטה שלכם יותר, ותראי שהפחדים יצטמצמו ברגע שאת ובן זוגך תתחילו להציב לו גבולות ברורים. אל תתמסרו לקושי; ברור שאתם לא זורקים אותו לכלבים, פשוט תתחילו לצמצם את כמות הזמן שבו הוא מפעיל אתכם לטובת הפחדים שלו. הרי מה תפקידנו כהורים בסך הכל?
להכשיר את ילדנו לחיים האלה, להכשיר אותם להתמודד עם הקשיים של החיים האלה ולא ללטף אותם עכשיו, וכשיגיעו לגיל 18 להוציא אותם למסגרת הצבאית כילדים העטופים בצמר גפן. מובן שאני לא אומרת שצריך להעביר ילדים בני 4 טירונות, אבל חשוב מאוד כן לתת להם להתמודד עם דברים שמפריעים להם לטובתם האישית. תנו לילדים שלכם להבין שיש בהם את הכוחות להתמודד. תנו להם לדעת לשאת תסכולים ופחדים ולעמוד מול החששות שלהם באומץ”.