הסימנים הראשונים של החורף כבר כאן: שמיים אפורים, נחליאלי נמרץ, צעיף מפנק, מרק מהביל וקרמבו מתוק. בחרנו להתמקד בתה. בספל תה כזה שכיף לחמם בו את כפות הידיים. מקורו של רוב התה במזרח הרחוק, בעיקר בסין ובהודו, אבל גם בווייטנאם, באינדונזיה ובקניה שבאפריקה. מרבית תושבי העולם צורכים תה על סוגיו הרבים. המגוון גדול יותר, כביכול, כיוון שיש הנוטים לכלול גם חליטות צמחים שונים (עשבי תיבול, תבלינים ופירות) ולכנותן תה צמחים, אף על פי שאינן מכילות כלל את עלי התה.



את התה מפיקים מעלי השיח קמליה סינית (Camellia sinensis) לאחר שהושרו במים. מבדילים בין סוגי התה באופן עיבודם ובתיבול. ככל שמשך העיבוד קצר יותר, התה יהיה בהיר יותר ואיכותו התזונתית גבוהה יותר.



חלק מסוגי התה מוכרים יותר וחלקם פחות:


• תה שחור: התה הידוע והנפוץ במערב. עובר תסיסה וחמצון ארוך במשך שבועיים עד חודש, וטעמו חזק.


• תה ירוק: מופק מעלי תה שעברו חימום באדים לפני הייבוש, ללא תסיסה. לכן אינם מתחמצנים כמו התה השחור. הצבע הירוק נשמר, וטעמו עדין.


• תה לבן: על אף שמו הוא אינו לבן אלא צהבהב. מתקבל לאחר ייבוש הניצנים (להבדיל מייבוש העלים בסוגים האחרים) ועיבוד קצר יותר מזה של התה השחור או הירוק.


• מאצ'ה: תה יפני מאבקה עדינה בצבע ירוק בוהק, המופקת מתה ירוק, מהעלים המשובחים יותר של השיח. הכנתו דורשת טמפרטורת מים של 70 מעלות והקצפה באמצעות כלים יפניים מסורתיים. אפשר להשתמש גם במקציף חשמלי.



התה נתפס כמשקה מרגיע ובריא עוד בימי קדם ונהנה גם היום ממוניטין טוב. תרומתו היא בשני מישורים: אספקת נוזלים לגוף ותכולה של קבוצת נוגדי חמצון, הנקראים פלבנואידים. במישור הראשון, התה החם הוא פתרון מוצלח בחורף, שכן נוהגים לשתות פחות בימים קרים על אף שהגוף מאבד נוזלים באופן טבעי וקבוע - בצואה ובשתן, בנשימה ובזיעה.



במישור השני, התה מהווה מקור לנוגדי חמצון שמגינים על התאים ומאיטים את הזדקנותם. מקורם במזון (ירקות ופירות בעיקר) ובמשקאות, והם מהווים הגנה נוספת לנוגדי החמצון שגוף האדם מייצר. זו הסיבה לכך שתה בכלל ותה ירוק בפרט נחקרים רבות בהקשר של הפחתת הסיכון למחלות שונות כמו סרטן, לב וכלי דם.



המחקרים והביקורות
מחקרים רבים נעשו על התה על מנת להוכיח את הקשר שבין צריכתו לבין תועלות בריאות. במטא-אנליזה (מגוון שיטות שמטרתן להשוות ולצרף תוצאות שהושגו במספר מחקרים) שבדקה את הדיווחים על הקשר שבין צריכת תה ירוק לבין ירידה בשכיחות מחלות כבד, נמצאו בקרב אוכלוסייה (באסיה, באירופה ובאמריקה) ששותה תה ירוק אחוזים נמוכים יותר של מחלות כבד. עם זאת, החוקרים ציינו כי נדרשים ניסויים קליניים ארוכי טווח כדי להעריך באופן מעמיק יותר את היתרונות של התה הירוק. הסתייגויות דומות מופיעות גם במחקרים שבחנו את הקשר שבין צריכת תה לבין מחלות לב וכלי דם, דיכאון, סוכרת וירידה במשקל.



מחקרים מצביעים על כך שצריכת תה מוגברת קשורה לירידה בסיכון למחלות לב וכלי דם, לאירוע לבבי או לאירוע מוחי וכן לתמותה. מחקרים אחרים מצאו קשר בין צריכה של שלושה ספלי תה ירוק ביום לבין הפחתה של 21% בסיכון לשבץ. בשקלול של 11 מחקרים אחרים שפורסמו ב־2015 ועקבו אחרי 23 אלף משתתפים, נמצא כי בקרב אלה שצרכו שלושה ספלים של תה ירוק ביום, בהשוואה לאוכלוסייה שלא צורכת תה ירוק, 37% פחות סבלו מדיכאון.



לא מעט ביקורת מופנית למחקרים מסוג זה, כיוון שהם תצפיתיים, כאלה הבוחנים דפוסים באוכלוסיות ללא התערבות. חלקם נעשו בקרב האוכלוסייה במזרח הרחוק, כך שלא תמיד אפשר להשליך את התוצאות שלהם על האוכלוסייה המערבית. ובכלל, רמת ההוכחה של המחקרים אינה גבוהה מספיק כדי לתת המלצות, בטח שלא לייחס לתה סגולות רפואיות ומרפאות ממחלות קשות כמו סרטן. עם זאת, אין ספק כי בתה שחור ובתה ירוק אין כל רע והם אינם מזיקים.



ולמרות זאת, יש להבדיל בין משקאות תה קלים וצוננים, שריכוז התה בהם הוא לרוב נמוך יחסית לתה חם, והם מכילים יותר סוכר וקלוריות. אומנם במשקה התה עצמו אין תרומה קלורית, אבל כל כפית של סוכר או דבש תתרום 20 קלוריות. יש להביא זאת בחשבון אם שותים מספר ספלי תה ביום, ובמיוחד כאשר ממתיקים ביותר מכפית אחת בכל פעם.



רוב סוגי התה מומלצים לצריכה. עם זאת, מינהל המזון והתרופות האמריקאי פרסם אזהרות על מה שנקרא תה של דיאטה, המכיל סנה, אלוורה ושאר משלשלים מן הצמח. דווחו כבר מקרים שבהם צריכה של חלק ממוצרים אלה, המסייעים לירידה במשקל, גרמה לפגיעה במעי ובכבד, לנזק לכליות ואף למוות. 



עצות נוספות בנושאי בריאות ודיאטה אפשר לקבל באתר אבוקדו'ס