אי פעם תהיתם כיצד אתם יודעים לזהות את חבריכם הקרובים, את הבוס או אפילו את בן הזוג? למרות שזהו כישור שנמצא בבסיס התפקוד היומיומי של כולנו, לא מדובר בעניין של מה בכך: תגלית חדשה ומרעישה של חוקרי מכון ויצמן למדע מגלה שבמוח קיימים תאי עצב מסוימים שאחראים למיקום הזולת בחלל שלנו.
במחקר החדש, שהתפרסם היום בכתב-העת המדעי Science, מגלים החוקרים שבמוח קיימת מפה קוגניטיבית המייצגת לא רק מיקום עצמי אלא גם מיקומים חברתיים. המחקר מתפרסם על רקע מחקרים אחרים שהתפרסמו בעשורים האחרונים ובהם חוקרי מוח גילו קבוצות שונות של תאי עצב שיוצרות מעין מפה קוגניטיבית של המיקום העצמי שלנו במרחב. עם זאת, האופן שבו אנו ממקמים במרחב את הזולת נותר בגדר תעלומה.
בנוסף, בעוד שלאורך השנים התמקדה המעבדה המדענים זיהו את תאי העצב הללו במוחם של עטלפים, כשהם מייצגים את המיקום במרחב של עטלפים אחרים. ומאין הקשר בני אדם? באופן מעניין, במקביל לפרסומו של המחקר Science, אותו כתב עת מפרסם היום במקביל מחקר של קבוצה ממכון המחקר היפני RIKEN שמצביע אף הוא על ממצאים דומים בחולדות. העובדה שאותם תאי עצב נמצאים גם בעטלפים וגם בחולדות, מחזקת את המסקנה שתאי העצב עומדים ככל הנראה בבסיס התפיסה המרחבית-חברתית של יונקים – ובהם גם בני אדם (יצוין כי העטלפים עצמם הם יונקים מעופפים וחברותיים במיוחד אשר חיים במושבות בעלות מבנה חברתי מורכב).
כבר שנים שהמעבדה במחלקה לנוירוביולוגיה של פרופ' נחום אולנובסקי בוויצמן מתמחה בחקר התפיסה המרחבית של עטלפי פירות מצויים. זאת, כשהיא מתמקדת בקשר שבין ניווט וזיכרון מרחבי לבין הפעילות החשמלית באזור מסוים במוח – ההיפוקמפוס, שבו נמצאים תאי המיקום (place cells), ולהם תפקיד משמעותי במנגנון שמכונה ה-GPS של המוח.
אלא שבשנים האחרונות התרבו עדויות מפתיעות לכך שמלבד תפקודים מרחביים, ההיפוקמפוס מעורב גם בתפקודים חברתיים – מה שהתווה לראשונה כיוון חברתי עבור המעבדה. החוקרים ביקשו לבדוק האם וכיצד מיוצגים "מיקומים חברתיים" בהיפוקמפוס של עטלפים, ותכננו לשם כך בקפידה מטלת למידה מרחבית: העטלפים חולקו לארבעה זוגות של "תלמיד" ו"מורה" והוכנסו לחדר תעופה מבוקר שנבנה עבורם במכון ויצמן למדע. בכל ניסוי, "תלמיד" אחד התבונן תחילה ב"מורה" מתעופף באקראיות לאחת משתי עמדות מזון ובחזרה אל נקודת המוצא. לאחר השתהות של כ-13 שניות בממוצע, ה"תלמיד" התחקה אחר מסלול התעופה של ה"מורה" וזכה בגמול הולם ומתוק על עמידתו במשימה בהצלחה.
לאורך כל שלבי הניסוי הוקלטה הפעילות המוחית של ה"תלמידים" באמצעות מכשור אלחוטי (שפותח במעבדה והוא הממוזער מסוגו בעולם) וכך נמדדו פעילותן של כ-400 תאי עצב בתת-אזור בהיפוקמפוס הקדמי מבלי להפריע לעטלפים לנוע בטבעיות ובחופשיות. כשהעטלפים התלמידים נעו בחלל, תאי המיקום ייצגו את המיקומים שלהם, אך החוקרים גילו לראשונה שכאשר התלמידים נותרו במקומם והתבוננו בתנועה של המורים, נרשמה פעילות של כ-18% מהנוירונים בהיפוקמפוס. כדי לוודא שהפעילות החשמלית אכן מייצגת את המיקום האבסולוטי של העטלף האחר – ולא למשל את תנועות הראש של העטלף המתבונן – החוקרים נעזרו בחיישן תנועה שעזר לוודא שהראש לא זז או כמעט שלא זז. המדענים גילו עוד כי כ-50% מתאי עצב אלה היו בעלי סלקטיביות מעורבת – כלומר פעלו לסירוגין בתור תאי מיקום ותאי מיקום חברתי, בעוד האחרים היו סלקטיביים למיקום חברתי בלבד.
הממצאים שהתקבלו מאששים את קיומה של מפה קוגניטיבית שמייצגת לא רק מיקום עצמי אלא גם מיקומים חברתיים. אולם לא זו בלבד: הממצאים פותחים את הדלת בפני שאלות המשך רבות – כיצד יגיבו תאי המיקום החברתי בסיטואציות מרובות משתתפים? כיצד תשתנה התגובה במוח של העטלפים בהתאם למין ולמידת ההיכרות עם החיה האחרת? יותר מכך, ממצאים אלה מסמנים כיוונים חדשים לחקר ההיפוקמפוס. פרופ' אולנובסקי אמר היום כי "רק בשנים האחרונות מתחילים לתת את הדעת לכך שההיפוקמפוס מעורב ככל הנראה לא רק בניווט פיסי אלא גם בפונקציות קוגניטיביות מסובכות יותר – כמו היכולת לנווט בתוך מרחב חברתי או להתקדם לעבר יעדים חברתיים מופשטים".