חוקרים בטכניון פיתחו טכנולוגיה המחליפה את סכין המנתחים. יישום זה חוסך את הכאב הנלווה לניתוחים אורתודנטיים ומאיץ את שיקום הרקמה. המחקר נערך על ידי פרופ' משנה אבי שרודר, ראש המעבדה לתרופות ממוקדות מטרה בטכניון. הטכנולוגיה החדשה מבוססת על שימוש באנזימים, מולקולות ביולוגיות שבאמצעותן הגוף משקם את עצמו – וכן בננו־חלקיקים ובטכנולוגיה לשחרור מבוקר של תרופות.
מדי שנה עוברים כחמישה מיליון בני אדם טיפול אורתודנטי ליישור שיניים בארה"ב לבדה. כדי לזרז את הטיפול, הנמשך בממוצע כשנתיים, עוברים רבים מהם ניתוח פולשני שבו נחתכים סיבי הקולגן המחברים את השן לרקמת העצם המחזיקה אותה. זאת במקביל להנחת גשר סמכים אורתודנטי. הטכנולוגיה שפותחה בטכניון מרככת את סיבי הקולגן באמצעות מערכת לשחרור מבוקר של קולגנאז.
במחקר פרה־קליני השוו החוקרים את יעילותה של מערכת השחרור המבוקר (בשילוב גשר) לזו של טיפול אורתודנטי רגיל. המסקנה: המערכת הייחודית מקצרת בכשני שלישים את משך הזמן הדרוש ליישור השיניים. במחקר נבדקו חולדות ונעשה שימוש בגשר ייעודי שנבנה לצורך הניסוי.
הטיפול החדשני הדגים יתרונות מרחיקי לכת. טיפול זה, בשילוב גשר, הוביל לתוצאות זהות לאלה של ניתוח בשילוב גשר. יתר על כן הטיפול החדשני בשילוב גשר הוביל לתזוזה מהירה פי שלושה ממהירות התזוזה של השיניים בטיפול בגשר בלבד.
המחבר הראשי של המאמר הוא ד"ר אסף זינגר, שערך את המחקר שלו במסגרת הדוקטורט שלו בהנחיית פרופ' משנה שרודר. המאמר הנוכחי מציג יישום ספציפי של "הלהב האנזימטי" בתחום האורתודנטי, אולם ד"ר זינגר מדגיש כי את הפרדיגמה החדשה אפשר ליישם במגוון פעולות כירורגיות אחרות. זינגר: "במשך אלפי שנים השתכללה סכין המנתחים אבל הפרדיגמה לא השתנתה. כאן, במחקר הנוכחי, אנחנו מציגים שינוי פרדיגמטי משמעותי - החלפה של תהליך מכני־פיזיקלי בתהליך ביולוגי".