אם נתבונן במכרינו במעגלי משפחה וחברים, קרובים ורחוקים, נראה שלא מעטים נוטלים או נטלו בתקופה מסוימת בחייהם תרופות נוגדות דיכאון. בעבר זו הייתה בושה להיעזר בתרופות אלו. היום הן הפכו פופולריות - יש שיטענו פופולריות מדי - כאמצעי המקל במצבי דיכאון וחרדה ברמה זו אחרת. כיום ברור לכל שמי שנעזר בתרופות אלו שאינו זקוק לאשפוז דחוף באחד ממרכזי בריאות הנפש.
קיימות לא מעט סיבות למגמת העלייה בצריכת תרופות נוגדות דיכאון בארץ ובעולם: המודעות הגבוהה למצבי דיכאון וחרדה; זמינותן של התרופות; האפשרות לקבל מרשם מרופאי משפחה ולא רק מפסיכיאטרים; השיח הפתוח בערוצי התקשורת וברשתות החברתיות שחושף את ממדי התופעה; וסיפורים אישיים של ידוענים המעידים על שימוש בתרופות מסוג זה.
פרוזק, ציפרלקס, ציפרמיל ואחרים הם שמות מוכרים מאוד של תרופות נוגדות דיכאון. ההיכרות עם שמות התרופות היא אחד הסממנים הנוספים המעידים על השימוש הנפוץ בהן.
הדיכאון יכול לבוא לידי ביטוי בצורה רגשית ופיזית: ירידה במצב הרוח ודכדוך; חוסר עניין ומוטיבציה; שינוי בהרגלי השינה (רצון להישאר במיטה ושעות שינה מרובות או דווקא ירידה באיכות השינה ובמספר שעות השינה). וגם השפעה על התיאבון: איבוד תיאבון שמוביל לצמצום צריכת מזון ולירידה במשקל או להפך - עלייה בתיאבון שגורמת לאכילה של כמויות גדולות ועודף במשקל, עם ההשלכות הבריאותיות והנפשיות הנלוות לכך כמו עלייה בלחץ הדם, סוכרת, פגיעה בביטחון העצמי ועוד.
תרופות השייכות למשפחת SSRI (Selective Serotonin Re-up-taker Inhibitors) הן הנפוצות ביותר היום לטיפול בדיכאון ובחרדה. המנגנון שלהן פועל על הסרוטונין, מוליך עצבי במוח הקשור למצב הרוח. תופעות הלוואי של תרופות מקבוצה זו הן יחסית קלות: עייפות, כאבי ראש, בחילות, הזעה, הפרעות בשינה ושינויים בתיאבון. תופעות הלוואי ועוצמתן משתנות מתרופה לתרופה וגם מאדם לאדם. יש לזכור כי נדרשים שבועות ספורים, בין שלושה לשישה, עד שחשים בהשפעת התרופה.
כאמור, גם אם התרופות שייכות לאותה משפחה, ההשפעה שלהן יכולה להיות שונה על כל אחד. לחלקן יכולה להיות השלכה גם על משקל הגוף. הסיבות אינן ברורות. ייתכן כי צריכתן מתערבת בחילוף החומרים ומאיטה אותו.
חילוף חומרים בסיסי מגדיר את מספר הקלוריות שאותו מנצל הגוף בזמן מנוחה כדי לשמור על תפקוד תקין. כלומר, בפעולות של מערכות שונות בגוף, כמו מערכת הנשימה, הלב וכלי הדם. שיעור חילוף החומרים אינו קבוע. הוא משתנה בהתאם לגיל, למגדר, למשקל, להיסטוריה של דיאטות ולשינויים הורמונליים. רוב הקלוריות שאנחנו צורכים בתפריט מנוצלות בתהליכים אלה, והאטה שלהן גורמת להצטברות שומן ולעלייה במשקל.
סיבות אפשריות נוספות הן התערבות התרופה בפעילות הסרוטונין המגבירה את התשוקה לאכילה של פחמימות, או עלייה בתיאבון וצריכה גבוהה יותר של מזון בכלל. לעתים השיפור במצב הרוח הכללי יחזיר את התיאבון שאבד בתקופות הקשות יותר של הדיכאון או החרדה שגררו איבוד עניין באוכל. הטיפול התרופתי והשיפור במצב הרוח בעקבותיו מובילים לאכילה ולהחזרת הקילוגרמים. אי אפשר להקל ראש במקרים של עלייה במשקל, במיוחד אצל מי שהמראה ומשקל הגוף חשובים לו במיוחד. עלייה כזו תוסיף לדכדוך ולירידה בערך העצמי.
תיאום ציפיות
עם השמנה מתמודדים מבוגרים וילדים רבים בישראל. התמודדות זו בלבד גורמת לדימוי גוף נמוך ולמצב רוח ירוד. מטופלים רבים מביעים חשש מעלייה במשקל או מקושי לרדת במשקל בזמן נטילת התרופה.
השלב הראשון הוא תיאום ציפיות. יש אנשים השואפים להשיל ממשקלם מספר קילוגרמים שאינו מציאותי או לרדת במשקל במהירות שאינה ריאלית גם כאשר אינם נוטלים תרופות. יש לזכור כי בדרך כלל העלייה במשקל היא הדרגתית ונמשכת לאורך זמן. 20 קילוגרמים מיותרים אינם מצטברים בגוף בתוך חודשים ספורים, ולכן אין לצפות שיהיה אפשר להפחית אותם תוך מספר שבועות או חודשים. בוודאי כאשר נעזרים בטיפול תרופתי נוגד דיכאון.
האם אפשר לרדת במשקל בעת נטילת רוב התרופות נוגדות הדיכאון? כן. גם עם אלו שחלק מתופעות הלוואי שלהן גורם לעלייה במשקל זה אפשרי. אבל זה יותר קשה, יותר אטי, ונדרשות סבלנות והתמדה. איך עושים זאת? לא מפתיע שיש לאמץ תפריט מאוזן המתאים באופן אישי: להעדפות קולינריות, לסדר היום, למצב המשפחתי (המקרר אצל מי שגר לבד בבית אינו דומה לזה של מי שגר עם משפחה וילדים) ולאיכות השינה (עייפות גוררת אכילה מיותרת). ולכן כדאי להיפגש לפחות פעם אחת עם דיאטנית שתוכל להדריך ולתת פתרונות מעשיים לשיפור דפוסי האכילה.
נוסף לכך, חשוב לשלב פעילות גופנית. לא כולם אוהבים לבצע אותה, גם כשמצב הרוח מרומם. עם זאת, לפעילות גופנית יש השפעה מיטיבה על הגוף והנפש. מחקרים רבים מוכיחים כי פעילות גופנית לבדה היא נוסחה בדוקה לעלייה במצב הרוח ויכולה לסייע במצבים של דיכאון. הרווח הנוסף הוא חיטוב וירידה במשקל.