כיצד פועלת מערכת הבריאות במדינה? סיפורה של לימור (שם בדוי) שחיפשה במשך שבועות מקום ראוי שיטפל בבעיות של בנה, חושף את העול הנורא שנאלצים לשאת משפחות המתמודדות עם הקושי הגדול. לימור התראיינה היום (רביעי) בתכניתם של ענת דוידוב וחגי גולן ב-103FM, ושיתפה: "אני אמא לנער בן 15 וחצי עם אוטיזם בתפקוד גבוה. החל מינואר 2018 בני נותר להישאר בבית, ללא מסגרת עקב התדרדרות במצבו הנפשי. בני היה עצמאי, הלך לחוגים ותפקד בחברה. בינואר החלה רגרסיה ונאלצנו לדאוג לטיפול שלו בבית. אחרי חצי שנה בה ניסינו לאזן אותו בבית הבנו שנכשלנו. היו לו התקפי זעם קשים מאוד כלפינו וכלפי עצמו. הוא נהג לזרוק חפצים וסיכן את עצמו ואת שני ילדינו הקטנים שהיו חשופים למראות הקשים".
לדבריה של האם, אף מקום לא היה מוכן לקבל את בנה או להשאיר אותו באשפוז, זאת כיוון שמצד אחד הוא זקוק למסגרת טיפולית, ומצד שני אין אפשרות אחרת מלבד האשפוז. נדרשו שבועות של חיפושים על מנת למצוא לו מקום פנוי באברבנאל. "זה מצב שאני לא מאחלת לאף הורה", סיפרה לימור, "אני לא מאחלת לאף הורה להסתובב עם פנס בעין ומכה בצלעות שחטף מהילד שלו. הילד שלי היה במצב פסיכוטי, וכשהגענו למצב בו כשלו כל הניסיונות לאזן אותו והמצב רק הלך והתדרדר החלטנו לפנות למיון הפסיכיאטרי".
"כשהגענו למחלקה הפסיכיאטרית ולמיון התיישבתי מול הרופא, כשסימני המכות שחטפתי מבני נותרו על גופי וסיפרתי לו על סיבת הגעתנו", שיתפה לימור. "לאחר שהצוות ניסה לשכנע אותנו לשוב הביתה, הצלחנו לדרוש מהם את האשפוז במחלקת הנוער. הם הסכימו והדגישו שהם עושים לנו טובה מכיוון שהמחלקה שלהם אינה רשאית לקבל אוטיסטים, והמקום היחידי המיועד לכך הוא באברבנאל".
"הבעיה היא שבארבנאל יש עד עשרה מקומות בלבד עבור ילדים, והכניסה לשם היא דרך רשימת המתנה. אם הייתי מבקשת לאשפז את בני באברבנאל היו מחזירים אותי הביתה ואומרים לי להמתין לשיחת טלפון מהם עד שיגיע תורי. רק אחרי שהפעלנו לחץ ופרוטקציה זכינו לשיחת הטלפון שאפשרה לנו להכניסו לאברבנאל", הוסיפה.
"להרבה משפחות אין היכולת הנפשית והפרוטקציה לעמוד מול המערכת הבירוקרטית, והם נותרים לעמוד מול ילד חסר אונים. יש הרבה מאוד הורים שנאלצו לפרוש מעבודתם כדי שיוכלו לטפל בילדיהם", אמרה לסיום.