בתי הקטנה מתעסקת כל הזמן באוכל ולעתים אפילו חוטפת מזון מילדים אחרים - מה עושים? כיצד נוהגים עם ילדים שאובססיביים לאוכל?
מיכל דליות עונה: האוכל היום כנראה מספק לבתך המון צרכים רגשיים אחרים. כשהיא עצובה, היא אוכלת. כשהיא כועסת, היא אוכלת. כשהיא מתוסכלת, היא אוכלת. אם היא צועקת: 'אימא אני רעבה', תגידי לה שתלך לשתות כוס מים.
מכיוון שאת בטוחה שהיא לא רעבה ולא מקרקרת לה הבטן, תשבי לידה ותגידי לה שאת יודעת שהיא כועסת ושאת מוכנה להביא לה כוס מים, או אפילו איזה מיץ טבעי. את פשוט צריכה לשבת לידה, להכיל את התסכול שלה ולא לתת לה לאכול. כשאת אוספת אותה מהגן והיא מבקשת לאכול, תגידי לה שיש פירות וירקות. לא לדבר על זה יותר, לא לשאול אם היא אכלה, אלא להיענות לה.
אני מעודדת אותך למה שאני קוראת לו טיפול רגשי. יש משהו שהיא חשה. יכול להיות שזה סתם קרה בעקבות משהו, אבל אנחנו צריכים לעזור לה. צריך לנתב את הרגשות שלה למקומות אחרים ולא תמיד לכיוון האוכל. כשילד עובר טיפול רגשי, גם ההורים מקבלים הדרכה והכוונה מאותו מטפל, וזה מה שאני מציעה לך.
נכדתי בת הארבע לא משחקת עם ילדים בגינה, למרות שהיא משתוללת בבית. האם היא סובלת מבעיות חברותיות?
מיכל דליות עונה: יכול להיות שהיא ילדה ביישנית. יש ילדים שלוקח להם זמן להיפתח והם לא מתמסרים בקלות. היכן שהנכדה שלך מרגישה בנוח היא משתוללת ונפתחת. הייתי מצפה שתהיה לה חברה שתבוא לשחק איתה, לא צריך 20 חברות, ולא כולם משחקים עם כולם. יש הרבה ילדים שאוהבים לשחק לבד.
יכול להיות שבכל פעם שהיא מתבודדת, אתם אומרים לה 'לכי שחקי'. צריך להגיד לה שאם היא לא רוצה לשחק - שלא תשחק. שהיא תבחר עם מי לשחק. יותר אל תגידו לה דבר. תנו לה להגיב. לא נשמע שזה יושב על משהו רגשי. היא ילדה קטנה תוססת ובריאה בנפשה. או שמדובר בביישנות בחברה, או שזה יושב על משהו התנהגותי ואז ההורים צריכים לקבל הכוונה או הדרכה הורית.