לעולם בעקבות השמש: האיים החלומיים ביותר על הגלובוס

מדורי התיירות של עיתונים יומיים, כמו גם מגזינים ואתרים לענייני תיירות, מפרסמים מדי שנה את רשימת היעדים הטרנדיים לבילוי חורפי תחת השמש. הללו מפוצלים בין היעדים האקזוטיים ובין היעדים העממיים יותר. אלו ואלו מיועדים לתושבי הארצות הקרות שכל עניינם הוא נופש רגוע.

אך יש תיירים מסוג אחר, שמחפשים כתוספת גם עניין היסטורי, נופים ותרבות. נדמה שהישראלים הנהנים מן השמש במרבית ימות השנה הם מן הזן הזה. גם אתר האינטרנט הבריטי Essentialtravel פרסם רשימה כזאת. לטעמי, הרשימה שנבחרה בידי עורכי האתר היא מאוזנת ותשרת את התייר הסביר. לכן בחרתי להיעזר בבחירה שלהם. 

עשו לייק לעמוד הפייסבוק שלנו –'מעריב אונליין'

 

האי טנריף הספרדי הוא "האי של האביב הנצחי", ובחורף נוספת לתכונה ראויה זאת גם העובדה שמדובר בעונת הקרנבלים. האי הקנרי הזה שבאוקיינוס האטלנטי, מערבה מחופי מרוקו, מארח את הקרנבל הגדול ביותר המתקיים במדינה אירופית. חלקו הדרומי של האי, החמים יחסית לזה הצפוני, צפוף יותר מבחינה תיירותית. טנריף ידוע כאי שמכר יותר דירות נופש בשיטת Time Share מכל אתר תיירות אחר.

בתי הדירות הללו ממוקמים באתרים הגדולים שנבנו במיוחד למען תעשיית התיירות: פלאיה דה לס אמריקס, לוס כריסטיאנוס ואל מונדאו. אולם חגיגות הקרנבל העיקריות מתקיימות בסנטה קרוז, בירת האי, שבצפונו. אני מצאתי שם חופים עם חול וולקני שמוקף שפע של ירוק, והם פחות ממוסחרים מאלו שבדרום האי. האי טנריף מתגאה בהר הגבוה בכל ספרד, טיידה, שנישא לגובה 3,718 מטר. הוא מרוחק רק 13 ק"מ מן החוף. ההר אחראי לכך שהאי הוא בעל נופים מגוונים.

  יעדים פחות שגרתיים שדורשים תקציב מוגדל. צילום: רויטרס
 

שניים לטנריף כיעד מתאים לחופשת חורף הם חופי מוסקט שבסולטנות עומאן, לחופי המפרץ הפרסי/ערבי. לטעמם של מי שביקרו שם, עומאן שמרה על האותנטיות שלה בהשוואה לאמירויות השכנות שלה שהקימו ערים עתידניות. במוסקט בניינים נמוכים צבועים לבן המפוזרים בדלילות יחסית.

למוסקט גם עבר עשיר כנמל סחר, בדומה לוולטה בירת מלטה. האי שבמרכזו של הים התיכון מצליח להוות יעד תיירותי הן בזכות מזג האוויר וחופיו והן בזכות עברו המגוון. יש בו ממצאים מהתקופה הנאוליתית, הפיניקים נחתו שם והותירו חותם, גם פאולוס, אחד מ־12 השליחים, עבר באי בדרכו לרומא ובחלוף אלף שנים נחתו שם הכובשים המוסלמים. אחריהם באו אבירי ההוספיטלרים שביצרו את וולטה ואת חופי האי וגם בנו כנסיות.

הללו גורשו בידי העותמאנים. הבריטים היו האחרונים ששלטו באי, והם העניקו לו את עצמאותו ב־1964. כל כובש הותיר את רישומו. שפתם של תושבי האי  היא עירוב של שפות, כשהדומיננטית בהן – לפחות לפי משמע אוזניים - היא ערבית צפון־אפריקאית. כאשר שבנו מביקור באי תיארנו את השיחות ששמענו בשווקים, כאילו הן התנהלו ברובע א' באשדוד, עם תוספת של השפעה של איטלקית. אתרי התיירות הם בינלאומיים ובאי ארבעה בתי קזינו.
 

בראשית הדברים הוזכרה עונת הקרנבלים, ולכן יש מקום להזכיר את זה של ריו דה ז'ניירו שמצעד המנצחות שלו מתקיים במחצית פברואר. אולם אווירת הקרנבל אינה שייכת רק לריו, והיא נמשכת במשך כל העונה. פרננדו דה נורונה (Fernando de Noronha) הוא אי הממוקם מול החוף הצפון־מזרחי של ברזיל. ייחודו התיירותי הוא בהיותו שמורת טבע המאפשרת את שמירתם של החופים הנפלאים שלו מפני בולמוס הפיתוח התיירותי. עובדה זאת הקנתה לו מקום ברשימה של האתר הבריטי.
 

אחדים ממכרינו שביקרו בקייפטאון, שבדרום אפריקה, טוענים שזה המקום לחזור אליו. אין ספק שתמונת הנוף הנראית מהר השולחן, הממוקם בעורפה של העיר הכי "בריטית" של הרפובליקה, היא מקסימה. כאשר ביקרתי שם שלט במדינה המיעוט הלבן, אולם לא היה בכך כדי לעמעם את העובדה שהיא אחת הערים היפות בתבל. אקלימה נוח, חופיה מלהיבים (היזהרו מכרישים) וגם חיי הלילה שלה תוססים, בעיקר באזור המזחים הישן - V&A Waterfront.  
 

בעוד קייפטאון אינה מרוחקת מקייפ התקווה הטובה, נקודת הגבול בין האוקיינוסים, קייפ ורדה שייכת כולה לאוקיינוס האטלנטי. מדינה איים זאת, הממוקמת מול חופי סנגל, תורמת ליעדי החורף את עיר הבירה פראיה. לצד החופים והשמש מובטחת לתיירים במושבה הפורטוגזית לשעבר אווירה ידידותית. 

מן העבר המערבי של האוקיינוס ימצאו התיירים את מיאמי, עיר השמש של הפנסיונרים האמריקאים, אך לא רק שלהם. פרנסיה מעדיפים להדביק לה את התג של "העיר שהמסיבה שלה אינה נגמרת".

חופים חלומיים בטנאריף. צילום: רויטרס

זה נכון לפחות ככל שמדובר בסאות' ביץ'. גם אורלנדו, עם פארקי השעשועים האינסופיים שלה ועם היותה נמל הבית של ספינות העינוגים המפליגות לקריביים, נעשתה מוקד משיכה לתיירות בינלאומית. אם מצויים בפלורידה, כדאי לתת את הדעת לשכנה קובה שעלתה על מפת התיירות בשנים האחרונות - בעיקר בשל העובדה שלא ניכרת בה ההשפעה המקלקלת של האמריקניזציה, בשונה מהשכנות הקריביות שלה.

צלילי הסלסה, קוקטייל הרום והחופים המרגיעים הופכים את קובה ליעד שכדאי למהר אליו בטרם ייפלו החומות. האם אווירה זאת תישמר לאחר הדטאנט שעליו הכריז הנשיא אובמה?
 

חובבי שמש חורפית עם כיסים עמוקים יותר מעדיפים להקדיש את חופשתם לאיים הקריביים נטו, במה שמכונה באנגלית ‭,Resort Luxury‬ כזה שמקיים את ההבטחות ומממש את הפנטזיות: קוטג' מבודד בצל עצי דקל וחוף משי שעוטף מפרץ.

הכלל הוא שאסור שיהיו באתר הנוחות הזה יותר מדי קוטג'ים, למען השיזוף והשקט הפרטיים, ועם זאת חייב להיות שירות חדרים במשך 24 שעות. מועדון בריאות ושף מדופלם לא ייחשבו במקום כזה כמותרות. ‬‬אמנם ברבים מן האיים הדולר ניצח והם הפכו להמוניים, אך האי סאבא (Saba) הצליח שלא להתמסחר ונחשב עד עתה כ"סוד שמור". יש בו רק דרך אחת, "הדרך" (the road), והארכיטקטורה של מבניו מקורה בראשית המאה ה־19. התיירים באים לשם בזכות חופי הצלילה ושבילי ההליכה בהרים. ‬‬‬‬

גם האוקיינוס ההודי מציע חלופות של גן עדן. בעבר היו טיסות ישירות מישראל לאיי סיישל, למאוריציוס ולאיים המלדיביים. כל האתרים הללו מחייבים תקציב שחורג מהסטנדרט, ובתמורה הם מציעים רביצה על החוף, צלילה, טיול בשמורות טבע, ויותר מכל: אקסקלוסיביות ותחושת ניתוק. אתר מוכר יותר לישראלים הוא חופי גואה שבחוף המערבי של הודו.

"זו הנקודה החמה ביותר שתמצאו בחצי הכדור הצפוני", כותבים עורכי האתר, שממקמים את גואה בסוף רשימתם. אתר פופולרי יותר בקרב הישראלים, שאינו נכלל ברשימה הבריטית, הוא האי פוקט שבתאילנד. כיום אין טיסות ישירות לאי, אולם הטיסה שמתארכת דרך בנגקוק אינה עונש, אלא להפך, כי העיר היא מרתקת. רבים מהחופים באי פוקט גדושים בתיירים, אך מי ששוכר ג'יפ יכול למצוא מפרצים נטושים, ומי שמוכן להשקיע בבית מלון ימצא כאלה עם חוף פרטי. יער גשם, מקדשים, עיסויים ושפע של מסעדות - כל אלה מצויים ברשימת ההיצע התיירותי, וכדאי לנסות הכל. 
 

הרחק לכיוון דרום־מזרח מצויה אוסטרליה. בעונה זו חופיה המפורסמים של סידני מוצפים בנופשים. ואם כבר מרחיקים עד סידני, כדאי לטוס עוד שעתיים וחצי לניו זילנד. מדינת שני איים (ועוד אחד קטן) זו מכילה את כל תופעות הטבע שתרצו לראות: חופי תכלת, קרחוני עד, יערות קדומים, נהרות ומפלים צוננים, גייזרים ומעיינות חמים. אם חפץ התייר באקשן, זהו המקום: באנג'י, סירות סילון ורפטינג הם רק הדובדבן. על מופע הפולקלור הממוסחר של המאורים, הילידים הפולינזים, מומלץ לוותר.  
 

היבשת החמישית לא הוזכרה בסקירה הבריטית. שם העדיפו לכלול ברשימה את "ים המלח, ישראל או ירדן". בשפתם זהו "ים המוות" ושם זה מאפשר להם לכתוב את המשפט הבנאלי משהו: "זה המקום האחרון שקשור למוות  ככל שמדובר באטרקציה". לשיטתם, לזכותו של ים המלח עומדת העובדה שניתן להשתזף זמן ממושך לחופיו ללא סכנת של סרטן וגם ליהנות מטיפולי בריאות וספא. עבור ישראלים לא מעטים זהו המקום לשכוח את מה שמתרחש כאן.