אוקיינוס של יופי: מסע לאי צרפתי קסום

 דצמבר 2014, אחרי 135 שנות חיבור ליבשה, האתר התיירותי הזעיר אך המפורסם, מון סנט־מישל שבצרפת, שב להיות אי. גשר חדש שנבנה על כלונסאות יחליף את הסוללה שחיברה את האתר ליבשת, בקרבת הגבול בין נורמנדי לברטאן. הגשר,

שאורכו 1,085 מטר, מאפשר לזרמי הגאות להקיף את האי במלואו. על הגשר ינועו אוטובוסים שיסיעו את 44 תושבי האי, את שלושת מיליון התיירים שמבקרים שם מדי שנה וגם את מאות העובדים בענף ההארחה. לצדם של אוטובוסי ההסעות ינועו שם מרכבות רתומות לסוסים וגם הולכי רגל. הסוללה במלואה ומגרש החניה למרגלות האי יסולקו במהלך השנה.

הגשר, הניצב על 134 עמודים, נפתח להולכי רגל כבר ביולי 2014 אולם טקס החנוכה הרשמי ופתיחתו לרכב ההסעות התקיים חודשים אחדים לאחר מכן. מון סנט־מישל הוא אתר שימור של אונסקו ואחד מחמשת אתרי התיירות הפופולריים בצרפת. האתר התפרסם בזכות תופעת הגאות והשפל, שלולא הסוללה היה מנתק את האי והמנזר שעליו מן היבשה והופך אותו לאי בשעות הגאות, בעוד בשעות השפל נפרשים סביבו משטחי חול.

האיזור זכה לתהילה בשנת 495 לספירה, כאשר דייגים מקומיים ראו את דמותו של המלאך מיכאל יושבת על כיסא עשוי אבן בקצה הצוק. מאז הפך האתר למקום של עלייה לרגל. בשיאו של האי, בגובה של כ־80 מטר, ניצב המנזר ובראשו פסל מוזהב של מלאך הקוטל דרקון. המנזר והכנסייה, שהכניסה אליהם בתשלום, נבנו במאה ה־11 ומאז נוספו להם חלקים המייצגים שלל סגנונות אדריכליים. שאר מבני האי שייכים לחלק החילוני שלו. הרחוב המעפיל אל המנזר צפוף במסעדות ובחנויות וכך גם הסמטאות המסתעפות ממנו. באתר גם בתי מלון אחדים.

מון סנט־מישל הוא נקודת התחלה מתאימה לטיול לפניני חוף האיזמרגד ולברטאן, מערבה משם. ברטאן היא לשון יבשה הנשלחת אל תעלת למנש והאוקיינוס האטלנטי. חצי האי הזה מוקף איים ומשופע במפרצים, חלקם חוליים. לצדם נשלחות אצבעות יבשה אל תוך האוקיינוס וציפורניהן הן צוקים נישאים המעניקים לתייר נקודות תצפית רבות הוד על התעלה והאוקיינוס ואפשרויות ביקור ובילוי בערי חוף ובכפרי דייגים, עד פואן סן־מתיה שבקצה המערבי של חצי האי. להלן סקירה קצרה של נקודות מעניינות לאורכו של המסלול הזה.

הנקודה הראשונה לאורך מסלול התיירים המומלץ שמוליך מערבה ממון סנט־מישל בחלק הצפוני של חצי האי היא כפר הדייגים קנקל. הכפר התפרסם בזכות מגדלי הצדפות שבו, ולכן אין זה מפתיע שטיילת החוף שלו מלאה במסעדות. זו של ויקטור, בקצה הצפוני של הטיילת, לא הכזיבה. אם אין בכוונת המטיילים להעמיק את השכלתכם הקולינרית, אפשר להסתפק בסיבוב רכוב לאורך הטיילת ולהמשיך צפונה עד פונט דה גרואין.

זהו צוק המשקיף על הים מגובה 40 מטר וזו הזדמנות ראשונה לעשות היכרות עם נוף הצוקים הפראי של ברטאן. ממול, על איל (אי) דה־לאנד, מצויה שמורת קור־ מורנים גדולה. מסלול טיילים פופולרי, 34GR, הנמתח בין קנקל לסנט־מאלו, עובר דרך הצוק ומרחק ההליכה לאורך החוף לסנט־מאלו הוא כחמש שעות.

הגשר אל האי מון סנט-מישל. צילום: תלמה אדמון 
 

עיר המבצר סנט־מאלו, בתוככי ברטאן, היא אחד מיעדי התיירות הפופו־ לריים בחבל ארץ זה ולראשונה הגעתי אליו במעבורת מפורטסמות שבדרום אנגליה עוד בשנות ה־80. ברחובות העיר המרוצפים, בין הבניינים הגבוהים, שמרביתם נבנו במאות ה־17 וה־18, מצטופפים המוני מטיילים בעונת השיא.

בימי מלחמת העולם השנייה הופגזה העיר בידי בעלות הברית במשך כשבועיים, עד להכנעת הגרמנים. רוב מבני העיר העתיקה שנהרסו שוקמו לאחר המ־ לחמה מתוך מאמץ לשמור על נאמנות למקור. מגרש חניה רחב ידיים, הממוקם מחוץ לחומות העיר וממזרח לה, בין תחנת האוטובוסים לשער הכניסה - פורט סנט וינסט - הוא נקודת התחלה מתאימה לסיור בעיר. מימין לשער מצויה המצודה שבה שוכן המוזיאון העירוני. שיטוט ברחובות העיר העתיקה לכיוון מערב, עם ביקור בקתדרלה עטורת הוויטראז׳ים, יביא את המטייל אל החומה והחוף, פלאז' דה בון סקור, שיחודו בבריכת השחייה שלו המתמלאת במי ים בשעות הגאות. מן החומה נשקפת תעלת למנש.

כדי להגיע אל דינאר, העיר הבאה במסלול הנע לכיוון מערב, חוצים את הנהר המרשים ראנס על גבי גשר שהוא חלק מתחנת כוח המנצלת את כוח הגאות והשפל. קזינו, מועדון גולף, מרכז רכיבה וכמובן מסעדות ובתי מלון - כל אלה משקפים את מהותה של העיר היושבת על חוף מרהיב. הוסיפו להם בתי נופש פרטיים העטופים בעצי יער, בתים שנבנו בשלהי המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 בידי האצולה הבריטית, ותגיעו למסקנה שמדובר בבלקפול (שעל החוף הבריטי) לעשירים.

דרומה מדינאר מצויה העיירה דינאן. העיר העתיקה שלה נבנתה בימי הביניים. היא מוקפת חומה המשקיפה על פורט־דינאן, הנמל שעל גדת הראנס. הנהר הזה זורם צפונה עד לקרבת סנט־מאלו, ואורכו כ־35 קילומטרים. הנמל, כפי שהוא נראה במבט מן הגשר שמעל לקניון מו־ פיע ברבות מתמונות הנוף המייצגות את ברטאן. בנמל הזה עוגנות סירות ויאכטות ועל שתי גדותיו ניצבים בתי מלון, מרביתם עממיים, עם שפע של מסעדות שמציעות בילוי נהדר לשעות הערב.

בחזרה לחוף. את המגדלור של קפ פרהל רואים למרחוק, וכשקרבים אליו מבחינים מבעד לשיחים בביצורים שנבנו במאה ה־18. כאשר מחנים את הרכב ליד המגדלור מגלים שהוא אינו ניצב בקצהו של המצוק, אלא משמש נקודת התחלה למסלולי הליכה. הקפ מוקף בשוניות סלע וצוקים, שאחדים מהם מתנשאים לגובה עשרות מטרים. זוהי שמורת טבע, עתירת מפרצונים, והאזור הוא בית גידול לשחפים לבנים ואפורים ולקורמורנים שחורים. במקום יש מסעדה הצופה אל הים ויכולה לתת מחסה כשהרוח נושבת בעוצמה. חופו המערבי של הקפ, המקביל לדרך נוף, משופע בחופים חוליים.

סנט-מאלו. צילום: תלמה אדמון 
 

מורלה היא עיר נוספת שצמחה על גדות לשון ים החודרת אל בין הגבעות. הבתים נבנו בשיפולי הגבעות. במרכז, בקצה לשון הים, נסללו מגרשי חנייה המוקפים מבנים יפים. אטרקציית התיירות המרכזית של העיר הוא הוויאדוק, גשר רכבת בעל שני מפלסים הצופה על העיר ממעל. לא הרחק ממנה מצויה על חוף פיניסטר (שמו של אזור מערב ברטאן) עיירת הנמל רוסקוף.

בעבר שימש נמל רוסקוף לסחר בין ספרד לפלנדריה, ואחר כך אירח את ספינות הפיראטים ומבריחי המשקאות לאנגליה. עם התעצמות המדינות וההסכמי המכס בין אנגליה לצרפת, עבר הנמל לשמש במאה ה־19 את היצוא החקלאי לפריז דרך נמלי לה הבר ורן ונהר הסין עד לסלילת מסילת הברזל. אז שוב הפנו ספני העיר את פניהם לאנגליה. ב־1973 נפתח נמל המעבורות.

בביקורנו ברוסקוף הגענו אליה ממזרח, עובדה שאיפשרה תצפית על העיר, על מזחיה ועל המעגן. בצהריים היה שפל והסירות היו מונחות על הבוץ בעוד דייגי צדפות שוטטו בין הסלעים. בחרנו מסעדת חוף והזמנו גאלט. גאלט הוא הקרפ המקומי העשוי בדרך כלל מבלה נואר, קמח שחור. השמש שהציצה מבעד לעננים יצרה תיאבון ולצד סיידר בחרנו גאלט גדוש בכל טוב: גבינות, פטריות, פרוסות נקניק וביצת עין. הגרגרנים שבינינו לא ויתרו על קרפ מתוק לקינוח.

המגדלור העצום והעגול, הצבוע אדום־לבן, שבפואן סן מתיה, בפינה הדרום-מערבית של ברטאן, נראה מכל עבר.

הוא מרוחק דקות אחדות של נסיעה מלה קונקווט. בעבר ניצבה במקום כנסיה גדולת ממדים. כיום היא חסרת גג, קירותיה חשופים אך קשתות עמודיה שנשתמרו מותירים רושם רב. כאן מומלץ לחנות ולצעוד כברת דרך על שביל 34GR, כשלמטה מתנפצים גלים על הצוקים הלבנים וקומרנים משתזפים על הסלעים הכהים.

ברסט היא הגדולה בערי פיניסטר והנמל שלה הוא בן אלפיים שנה. למרבה הצער הרבה לא נשמר מבתיה הישנים. העיר והנמל ספגו הפצצות במשך ארבע שנים כך שאפילו רחובה הראשי של העיר, רחוב סיאם, מציע לתייר קוביות שנבנו בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת. באחרונה, באיחור של עשרות שנים התגייסו פרנסיה לשיקום מרכז העיר. בקצה המזרחי של העיר, ממוקם האוקיאנופוליס, מוזיאון ימי שמציע ידע וחוויה הטובים לילדים ולמבוגרים כאחד. יש בו שלושה אגפים עיקריים: ארקטי, טרופי ומקומי (הים הצפוני ותעלת למנש) ובהם מוצג עולם החי המאפיין כל אזור מהשלושה. שפע של אקווריומים, מצגות הסבר (גם באנגלית) ומסכי טלוויזיה מעניקים בילוי מושלם שמתעלה בתצוגה של האכלת פינגווינים ואפשרות להתמקד בכלבי הים, ששוחים מעבר לזכוכית ונענים להזמנה של הולכי שניים לצאת יחדיו במחול. מומלץ.