גן עדן של שותים: מסע תענוגות אלכוהולי בחבל שמפיין - ארדן

הנזירים והאיכרים שהתגוררו בחבל שמפיין ידעו לייצר יין עוד במילניום הראשון, אולם רק במאה ה-17 זכה האזור לייצר את המשקה האלכוהולי המיוחד לו. היה זה הנזיר הבנדיקטי דום פייר פריניון, שהצליח לשפר את איכות היין ביקב של מנזר הוטוילאר (Hautvillers) ולו מייחסים את המשפט "בואו מהר, אני שותה את הכוכבים".

האגדה מספרת שאמר זאת לאחר שלגם לראשונה את יין השמפניה המבעבע. אלא שהמציאות היא פחות זוהרת. דום פריניון לא המציא את השמפניה אלא היה אחד משורה ארוכה של משפרי איכות היין תודות ליוזמותיו באופן הטיפול בכרמי הענבים, הן בבציר אשכולות הענבים והן בהחלטה להבאתם המהירה של הענבים ליקב לשם דריכתם-מעיכתם (למעשה הוא ניסה דווקא להיפטר מהבועות שנוצרו בשל התסיסה השנייה בתחילת האביב, שסיבתה היא תנאי הקור החורפי של האזור). אחד מיורשיו במנזר המציא במאה ה-19 את האגדה שדום פריניון הוא יוצרו של משקה המלכים. 
 

השמפניה אינה מתייחדת בזן מסוים של ענבים (הזנים הבולטים הם שרדונה לבן, פינו נואר אדום או פינו מונייה) ותוספת של שמרים וסוכר תוך ניצול התסיסה השנייה עם העלאה של אחוז האלכוהול היו הגורמים ליצירתו המשתבחת של המשקה המבעבע. כל זה לא היה קורה ללא ההתפתחויות הטכנולוגיות באותה תקופה. באנגליה הצליחו לנפח בקבוקים מזכוכית עבה שאיפשרו את החזקתו של היין המבעבע מבלי שהבקבוק יתנפץ ובעזרת פקקי השעם וחוטי המתכת שעטפו אותם נשמרו הבועות בתוככי הבקבוק. 

כיום דום פריניון הוא מותג הדגל של השמפניה של יקב מואט א-שנדון (Moët & Chandon), שבבעלות קונצרן הענק לואי ויטון. היקב ממוקם בבירת השמפניה אפרניי (Epernay), בשדרת שמפיין, שהוא רחובה המרכזי של העיירה. שדרה זאת עם בתים מפוארים מתקופת ה"בל אפוק" נשלטת בידי יצרני השמפניה הגדולים שרכשו ברבות השנים את היקבים הקטנים והמשפחתיים. כל יקב מתגאה בלבירינט מנהרות שנחצבו בסלע הגיר כדי לאחסן הבקבוקים הדורשים תקופת יישון מינימלית (ויש הטוענים שהיא גם האופטימלית) של שלוש שנים. אורכן של המנהרות של יקב של מואט א-שנדון הוא 28 ק"מ. היקבים עורכים סיורים מודרכים הנמשכים כשעה ובסופם, ליד חנות המפעל, זוכים המבקרים לכוסית שמפניה. 
 

המגדל של יקבי קסטלן. צילום: מאיר בלייך

מגדל שגובהו למעלה מ-60 מטר משקיף ממעל על שדרת השמפיין והוא שייך ליקב קסטלן. ביקור ביקב זה כולל גם העפלה למגדל לצד הירידה למנהרות. אנחנו התארחנו במרכז המבקרים המרשים של יקב מרסיה ((Mercier. בעזרתה של מעלית פנורמית ירדנו את מתחת לפני הקרקע ושם הושיבו את המבקרים בקרונות רכבת (כמו ביורודיסני) למסע קצר במנהרות תוך כדי האזנה לסיפור ייצור ושיווק השמפניה של יקב זה. את פרסומו הוא רכש ב-1889 בתערוכה העולמית של פריז, זאת שהביאה לעולם את מגדל אייפל.

בעליו של היקב, יוג'ין מרסיה, הגה רעיון ולפיו הוא יביא חבית ענק מאפרניי לבירה הצרפתית (160 ק"מ). משקלה של החבית הוא 20 טון ונדרשו 24 שוורים כדי למשוך אותה. כיום החבית ניצבת בפתח אולם הכניסה של מרכז המבקרים. כבר אמרנו ששיווק הוא שם המשחק בתעשיה הזאת.  
 

תעשיית השמפניה אינה מתמקדת רק באפרניי. היו לנו הזדמנויות נוספות ללגום מן המשקה המבעבע באותו יום. ליד הכפר טרפיי (Trepail), לא הרחק מאפרניי, שמר על עצמאותו יקב קטן. בעליו החליטו להציע למבקרים חדרי אירוח, מסעדה וגם תערוכה הנעזרת ברובוטים ומדגימה את תהליך יצור השמפניה. יזמים אחרים, שגם הם כיבדונו בשמפניה, הקימו בפארק טבע ביער ארבוקסיז'ן, ליד הכפר ורזי (Verzy), בר-שמפניה על העצים אליו מגיעים באמצעות גשר חבלים. הבר הוא חלק מפארק אתגרי שבו ששה מסלולים. 
 

הדרך מאפרניי אל בסיסנו באחד הכפרים של רשת סנטר פארקס, La Lac Dalitte, ארכה למעלה משעה ובדרך חלפנו ליד העיר ריימס (Reims; מבטאים: רנס), המרוחקת מן הכפר שממוקם ליד חופי אגם כ-30 ק"מ בלבד. ריימס היא העיר הגדולה בחבל שמפיין-ארדן (זה שמו הרשמי) וגם עיר זאת מתגאה ביקבי השמפניה. אורך המנהרות החצובות של כולם יחדיו מגיע ל-250 ק"מ. אולם לריימס יש אוצרות תיירותיים נוספים בזכות חלקה הנכבד בהיסטוריה של צרפת, כאשר הקתדרלה היא אבן הראשה שלה. 
 

קתדרלת נוטרדם המרשימה ביופיה ובגודלה ארחה את טקסי ההכתרה של מלכי צרפת מן המאה ה-7 ועד למאה ה-19. שני מגדליה הרבועים של הקתדרלה – הדומים לאלו של קתדרלת נוטרדם בפריז – מתנשאים לגובה של כ-80 מטרים והם בולטים למרחוק. החזית המערבית של הקתדרלה, על שלושת שעריה, הפונה אל כיכר רחבת ידיים, מרתקת את עייני התיירים בשפע סלוני הדמויות ופסלי האירועים המוצגים שם. גם תוככי הכנסיה העצומה מרשימים וראויים לציון והויטראז'ים (שלושה מהם של מרק שאגאל) והרוזטות. עוד אתר נוצרי חשוב בעיר הוא מנזר סן רמי.
 

במלחמת העולם הראשונה הרסו התותחים הגרמנים חלקים חשובים מהקתדרלה, אך כולם שוחזרו. במלחמת העולם השנייה ניצלה הקתדרלה אבל העיר סבלה מהפגזות רבות. ב-7 במאי 1945 חתם בעיר זאת מפקד הוורמאכט, פילדמרשל אלפרד יודל, על הסכם הכניעה ללא תנאי של גרמניה לבעלות הברית. מול בית הכנסת של העיר הוקמה אנדרטה לזכרם של 226 יהודים מריימס והאזור שנרצחו על ידי הנאצים. בית הכנסת נבנה בשלהי המאה ה-19 עם בואם של יהודים שנמלטו מאלזס-לוריין. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא נהרס ושוקם אחריה.  

עיר נוספת בחבל שמפיין שהיא בעלת משמעות בהיסטוריה של יהודי צרפת היא טרואה, (Troyes), עירו של רש"י, שחי שם במאה ה-11 ונחשב לאחד מגדולי פרשני התנ"ך והתלמוד, והראשון כמי שעשה זאת בכתב באופן מקיף ושיטתי. גם בלשכת התיירות המקומית גילו הערכה רבה כלפי רש"י כיוון שכתביו הם מסמך היסטורי נדיר להבנת העת ההיא. סיור בחלקה העתיק של העיר עובר ליד בית הכנסת (המאובטח עתה בידי חיילים) וליד בבית מגוריו, אם כי האתר לא מצוין ואין אפשרות לבקרו. גם מקום קבורתו אינו ידוע.
 

העיר העתיקה של טרואה שנהר הסיין זורם דרכה זוכה לביקורי תיירים בזכות הסמטאות הצרות והמתעקלות שלה, שמשני צדיהן ניצבים – לאו דווקא בזווית ישרה בהכרח - בתי עץ צבעוניים, שנבנו במאות ה-16 וה-17. בניינים עתיקים אחרים משלבים קורות עץ ולבנים כהות בעוד בתווך מצויות אבנים לבנות, היוצרים יחדיו דימוי של שתי וערב. טרואה, המחוברת בקו רכבת ישיר לפריז מתהדרת גם באאוטלט של קניות מוזלות  שבו מבחר ענק של מותגים בתחומי ההלבשה, עם השמות המוכרים לכל חובב ביגוד ואקססוריס. 
 

כפר הנופש La Lac Dalitte שבו התגוררנו בחיק הטבע מצוי למעשה בחבל פיקרדי, הגובל מצפון לחבל שמפיין-ארדן. הכפר נמצא במרחק של שעה נסיעה מיורודיסני ו-50 דקות מנמל התעופה CDG. חבל ארץ זה אינו נהנה מאטרקציות תיירותיות למעט הקתדלה עצומת המימדים בבירת החבל אמיין (מאמצע יוני עד מחצית ספטמבר מתקיים מופע של "הקתדרלה בצבע" בעזרת טכניקת תאורה מודרנית). אולם בדומה לאלזס-לוריין, על אדמתו נמתחה החזית שבה כמעט נמחק דור שלם במלחמת העולם הראשונה. הקרב הידוע מכולם הוא המערכה על נהר הסום בסתיו 1916. במערכה זאת מצאו מותם 146,000 חיילים בריטים וצרפתים מן הצד האחד של החזית ו-164,000 מן הצד הגרמני שלה. כנראה ששתי מלחמות במאה אחת הספיקו לאירופים כדי להבין שעדיף ללגום יין מאשר להקיז דמם של בניהם.