מחפשים חאניה: ראקי והיסטוריה בחלקים הפחות מוכרים של כרתים

מן המיתולגיה ניתן ללמוד שבין תכונותיו הבולטות של זאוס היו חיבה ליין, מזג חם וגם תאווה לנשים: אבי האלים הביא לעולם אלף צאצאים ובהם אתנה, אפולו, הרמס, אפרודיטה והרקולס. בין הנשים שחשק בהן הייתה הנסיכה הפיניקית אירופה וכדי לזכות בה לבש זאוס דמות של שור והתערב בעדרים של אביה. כאשר ראתה אירופה את השור, ליטפה אותו וכשחשה שהוא נענה לה טיפסה על גבו. להזדמנות הזאת המתין זאוס ודהר עמה אל הים כדי לשחות אל האי כרתים. שם הוא הכתיר את אירופה, שילדה לו את מינוס, למלכה הראשונה של כרתים. כיום מציפים האירופים את חופיו של הגדול באיי יוון. 
 

אולם האי כרתים אינו רק חופים ולבד מהיותו עתיר היסטוריה מגוונת, הוא מעניק אפשרות לבלות חופשה משחררת. פנדורה, מקצוענית תיירות מסלוניקי, סיפרה לנו – קבוצת עיתונאים מרוסיה, איטליה, פולין וישראל שהתארחו יומיים בכרתים בהזמנתו של המושל – כי זהו האי האהוב עליה וכי מכל המקומות שהיא מכירה בארצה מצליחה העיר חאניה להעניק לה רוגע ושמחה בעת ובעונה אחת. 

חאניה המצויה בחלקו הצפון-מערבי של כרתים היא העיר השנייה בגודלה באי והיא שימשה כבירתו עד לשלהי המאה הקודמת, עת הכתר הועבר להרקליון. את הקמתה של חאניה מייחסים לתקופה המינואית (שהתקיימה בשנים 1100-3000 לפני הספירה) ולמעשה בכך משתלבת המיתולוגיה בהיסטוריה. המלך מינוס, שכאמור על פי המיתולוגיה הוא בנם של זאוס ואירופה, זכה לכך שעידן הברונזה של יושבי האי ייקרא על שמו. תושבי כרתים היו חקלאים, רועי צאן ובעיקר יורדי ים שפיתחו יחסי מסחר עם איים שכנים וגם עם תושבי היבשת. האתר הארכיאולוגי המינואי המפורסם הוא ארמון המלוכה בקנוסוס, בעיבוריה של הבירה הרקליון, האפורה יותר בהשוואה לחאניה הנחשבת ליפה בערי האי. 
 

חאניה הצליחה לשמר את המורשת הארכיטקטונית של כובשי האי כרתים לדורותיהם, החל למן התקופה הביזנטית, עובר בכיבושים הוונציאנים והעותומנים וכלה בתקופה הקצרה שהאי היה עצמאי עד לאיחודו (Enosis) ב-1913 עם המולדת היוונית.

חלקה העתיק והתיירותי של חאניה נצור בתוככי קו החומות הוונציאני לחופם של מפרץ ונמל עליהם משקיף מגדלור המצטלם נפלא. למרות שמדובר במתחם תיירותי, עם שפע של חנויות ומסעדות לאורכן של הסמטאות הצרות המעוטרות במרפסות עץ מן העידן העותומני, עדיין שומרת חאניה על איכותה הציורית המרתקת בזכות שילוב העתים הארכיטקטוני. במרחק של עשרות מטרים זה מזה מצויים מבנים עם סגנונות בניה שונים התואמים את תקופת בנייתם ובהתאם לכך מופיעות על משקופיהם כתובות בערבית, ביוונית, באיטלקית וגם בעברית. 
 

בעורפו של הנמל העתיק, בין החלק המוסלמי לחלק הנוצרי בעיר העתיקה של חאניה, ניצב בית הכנסת "עץ חיים". מעל מפתן שער הכניסה נחקק באבן "זה השער לה' צדיקים יבואו בו". בהיכנסנו פנימה קידם את פנינו אדם הדובר אנגלית רהוטה שהתנדב לספר את תולדותיו של המקום. ג'רי דאטון הוא אנגלי-נוצרי מוינצ'יסטר שבא לבלות את שנות הפנסיה שלו בשמש הים תיכונית ומצא עניין בסיוע לקהילה "המצומצמת" – 12 איש לדבריו - של יהודי חאניה.

המסגד הישן של חאניה, כיום אולם תערוכות. צילום: מאיר בלייך

בדברי הימים נכתב שהיהודים הראשונים בכרתים הגיעו לאי במאה השלישית לפני הספירה. בית הכנסת "עץ חיים" הוקם בהיתר השלטון העותומני בשנת 1670 על חשבונה של כנסיה קתולית. הוא התקיים עד שנת 1944 עת החליטו הכובשים הנאצים לגרש את יהודי האי. 800 איש ובהם למעלה מ-250 יהודים הועמסו על סיפונה של ספינת המשא "טאנוס" שיעדה היה יוון (בדרך לאושוויץ) אלא שהספינה על נוסעיה טובעה בידי אחת מספינות הצי הבריטי וכך כמעט ולא נותר זכר ופליט לקהילת יהודי כרתים. 
 

בית הכנסת שופץ ונפתח שוב בשנת 1999 בזכות יוזמה של ניקוס סטאברולקיס.,היסטוריון ואמן שהקים וניהל את המוזיאון לתרבות יהודית באתונה. לאחר שעוברים בחצר באים לפתחו של בית הכנסת הצנוע, שהוא אולם בגודל של חדר רחב ידיים. בחצרו האחורית מצויים ארבעה קברים של ארבעה רבנים ומקווה. בית הכנסת בחאניה שוחזר בעזרת סיוע בינלאומי והוא מצוי ברשימת מאה המקומות הראויים לשימור של הקרן הבינלאומית לשימור אתרים.

לצדו מצויים בעיר העתיקה של חאניה מוזיאונים אחדים ובולטים בהם המוזיאון הארכאולוגי, מוזיאון הפולקלור והמוזיאון להיסטוריה ימית הממוקם במצודה הצופה על הנמל הוונציאני העתיק. בעיר החדשה מצוי מוזיאון המלחמה של כרתים, ואין כל ספק שהאי הזה ידע קרבות רבים. 

המקומיים מציינים מדי שנה את מלחמת הגבורה של מורדי אקרוטירי (לא הרחק מחאניה) נגד כוח של מעצמות אירופיות (בריטניה, צרפת, רוסיה ואיטליה) בפיקודו של גנרל מארץ המגף. זה קרה לאחר סילוק הטורקים מן האי בידי המעצמות האירופיות שסירבו לאפשר את איחוד כרתים עם יוון.

1,500 מורדים יוונים נאבקו ללא הצלחה בצי הספינות הזרות בחורף 1897. חודשים אחדים לאחר מכן הוענק לכרתים מעמד אוטונומי עצמאי בראשית הנסיך ג'ורג' מיוון. האיחוד עם יוון הושלם ב-1913. באותה שנה חנך גיבורם של האי ויוון, אלפטרוס וניזלוס, יליד חאניה, את השוק העירוני החדש של עירו שהוקם על שרידי מצודה ונציאנית בקו התפר בין העיר הישנה לחדשה. 
 

השוק הצבעוני הזה מושך אליו תיירים מדי יום ביומו והשפות האנגלית והגרמנית נשמעו מכל עבר. האומות הללו נטלו חלק משני צדי המתרס במלחמה האחרונה על אדמת כרתים. היה זה "הקרב על כרתים" במלחמת העולם השנייה, כאשר הפולשים הגרמנים הצליחו לגבור על כוחות בריטיים ויוונים שנסוגו אל האי מיוון שנכבשה קודם לכן. כשוחרי שלום אנחנו ויתרנו על ביקור במוזיאון הזה והסתפקנו בשיטוט בסמטאות ובנמל הוונציאני.
 

לכל אורך רציפיו של הנמל העתיק ממוקמות מסעדות, חלקן ותיקות ואחרות – בחלקו המזרחי ובבנייני המכס ובמחסני הנמל הוונציאנים ששופצו באחרונה – חדשות יותר. בולט שם מבנה שלו כיפה גדולה ועוד שש כיפות קטנות סביבה. בעבר היה זה מסגד והוא שימש את המתפללים המוסלמים תושבי העיר עד 1923 מועד שבו תמה מלחמת יוון-טורקיה ובעקבותיה נעשה מהלך חילופי האוכלוסיות בין המדינות, כאשר התושבים הטורקים של כרתים סולקו מן האי ובמקומם הגיעו פליטים יוונים מאסיה הקטנה. כיום משמש מבנה המסגד כאולם תערוכות. מאחורי בנייני המכס והמחסנים מצוי רובע ספלאנזיה. 
 

הגם שרובע זה מהווה חלק מן העיר העתיקה הוא לא נחשב כרובע תיירותי כמו שכנו המערבי, טופאנס. בשנים האחרונות החלו שלטונות העיר לשנות את אופיו של רובע ספלאנזיה. הכניסה לכלי רכב נאסרה לרחובות הצרים, מבנים שופצו ובקומת הקרקע שלהם נפתחו בתי עסק, הכוללים מסעדות ומועדונים. המקומיים באים לכאן לבלות.
 

זה המקום להכות על חטא: בעקבות ביקורים קודמים בכרתים העדפתי את שכנתה המזרחית של חאניה, רתימנו. אלא שבפעם הזאת ניתנה לי ההזדמנות לעשות היכרות עם חיי הלילה התוססים של העיר. יתכן שהכמות הנכבדת של כוסיות ראקי שלגמנו (ראקי הוא השם המקומי למשקה עשוי מענבים עם טעם של אניס, בדומה לאחיו - ראקי הטורקי, ואוזו היווני) שיפרה את מצב הרוח אולם עלינו להודות שהופתענו.

בעיתון קראנו שיוון שרויה במשבר כלכלי, ששרי האוצר של האיחוד האירופי ניצבים כחומה בצורה מול דרישות הממשלה החדשה באתונה וכי לא ירחק היום והמדינה תפשוט רגל. כנראה שהחדשות מאתונה לא עשו רושם על בני כרתים. הרחובות של רובע ספלאנזיה היו גדושים והולכי רגל נאלצו לפלס דרכם בים השולחנות שהוצבו ברחוב. המוסיקה – יוונית ומערבית כאחד – פרצה מבעד לרמקולים. העובדה שכל החגיגה הזאת התרחשה אחרי חצות לא עשתה רושם על איש ופנדורה ידידתנו מסלוניקי רקדה כאילו אין מחר.