פארק אדמית - קצת היסטוריה
קק”ל החלה בנטיעת יער אדמית בשנות ה־50 של המאה ה־20. בלב הפארק נמצאת חורבת אדמית (ח’ירבת אִדְמִית). בחורבה נמצאו שרידי התיישבות מתקופת הברונזה הקדומה (אלף 3 לפנה”ס) ואילך, עד שלהי התקופה העות’מאנית.
בחורבת אדמית התגוררו בעבר בני שבט ערב אל־עראמשה. תושבי הכפר של אדמית עברו לכפר הסמוך ערב אל־עראמשה. בינתיים נותר האזור בשיממנו כשהוא הולך ונפגע מרעיית יתר של עזים, מכריתת עצי החורש, משריפות ומגרוטאות שהיו בו.
בשנת 1995 החלה קק”ל להפוך השטח שסביב לחורבה לפארק. במעגל החיצון של הפארק נטעה קק”ל עצי יער - עצים מחטניים ועצי חורש ים־תיכוני. במדרונות חורבת אדמית שוחזרה מערכת של חקלאות מסורתית. בלב הפארק, אזור המשתרע על פני כ־700 דונם, הקימה קק”ל חניון נופש גדול – חניונוף - ובו מבנה שירותים וברזים למי שתייה. מחניון הנופש יוצאים שבילי טיול למצפורים ולמערת קשת. בחניון הציבה קק”ל שולחנות נגישים לאנשים עם מוגבלויות.
מחניונוף יוצאים שלושה שבילים קצרים ואתם מוזמנים לטייל בהם. בחניונוף מוצבת מפת הפארק ואפשר להיעזר בה לשם התמצאות.
השביל למערת קשת
אופי המסלול: מסלול קל וסלול המוביל למערת קשת ועובר בשני מצפורים. לאורך מצוק רמת אדמית, המוביל למערת הקשת ולמצפור אמיר מיטל.
אורך המסלול: כחצי ק”מ לכל כיוון.
משך הליכה: כ־10 דקות לכל כיוון.
השביל מסומן בצבע ירוק.
מרחבת החניה, סמוך לשלט המבואה הגדול של קק”ל, יורד שביל סלול ונגיש, עביר לעגלות נכים ולעגלות ילדים. במרחק כמה פסיעות ניצבת מימין לשביל פרגולת עץ נאה, המציינת את מקומו של המצפור על שם אלדד רגב ואהוד גולדווסר, שנחטפו ביולי 2006 בידי לוחמי ארגון חזבאללה. התקרית, שבה נהרגו עוד שלושה חיילי צה”ל – אייל בנין, ואסים סלאח ושני תורג’מן – הייתה האירוע שהצית את מלחמת לבנון השנייה. מבעד לעצים שלפני המצפור אפשר לראות את רכס הסולם ואת חניתה.
בצדי השביל נטועים עצי חורש ים־תיכוני כגון אלון מצוי, אלה ארצישראלית, חרוב מצוי ואלת המסטיק. קק”ל העתיקה לכאן עצים שהיו חשופים לסכנת כריתה בשל פעולות פיתוח כגון סלילת כבישים והרחבת יישובים. העצים, שנראים עתה כמו בני בית לכל דבר, זכו לטיפוח ולעיצוב, וכעת אפשר לבלות בשולחנות הפיקניק שבצִלם. קק”ל נטעה כאן גם עצי ארז, רובם עצי ארז אטלנטי, שמוצאו בהרי האטלס שבצפון אפריקה.
השביל ממשיך להתעקל במורד עוד כ־200 מ’ ומגיע למצפור טופז, המנציח את זכרה של טופז אבן־חן קליין, שנספתה בשרפה הגדולה שהשתוללה בכרמל בדצמבר 2010. רחבת התצפית המרוצפת, ובצדה ספסל ועץ ברוש, משקיפה אל הנוף המרהיב הפרוש מרכס הסולם עד הכרמל. תוכלו לצפות מכאן, בין השאר, בראש הנקרה ובחוף בצת, בשלומי, בנהריה ובעכו, במגדל אוניברסיטת חיפה וגם בהר מירון שבלב הגליל.
מערת קשת
כ־150 מ’ במורד השביל הסלול נמצאת מערת קשת - מאתרי הטבע המרשימים בישראל. הכינוי “מערה” ניתן למקום רק משום שלא נמצא לו תיאור הולם יותר. המטייל מוצא כאן, במקום שבו שכנה מערה רגילה לכל דבר, תהום עמוקה ורק רצועה צרה של סלע מרחפת באוויר בדמות קשת. הסיבה למראה המוזר ויוצא הדופן היא שרוב תקרת המערה התמוטטה ורק רצועת הסלע נותרה לפליטה.
המראה המוזר של מערת קשת הוליד אגדה מקומית המספרת על חבורת שודדים שמצאה את לחמה בשוד עוברי אורח שעברו בנחל בצת. לילה אחד, כך אומרת האגדה, נגלה הנביא לאחד השודדים והזהיר אותם שאם לא יחזרו למוטב, מרה תהיה אחריתם. בבוקר סיפר השודד החולמני על החזון שחזה, וביקש מהם שיפסיקו לשדוד ויהפכו לחקלאים. השודדים לא השתכנעו. החוזר בתשובה המשיך להציק להם ועל כן החליטו להיפטר ממנו. הם הבטיחו לו שרק ישדדו את השיירה הגדולה המתקרבת אליהם ואז יחדלו ממעשיהם הרעים. השודדים העמידו אותו כתצפיתן בראש מערת הקשת, שתקרתה הייתה אז שלמה, וחיכו להזדמנות הראשונה להשליך אותו משם לתהום. בדיוק אז מוטט האל הטוב את תקרת המערה והשודדים נפלו אל התהום. התקרה נותרה רק במקום שבו עמד השודד בעל המצפון, הלוא היא הקשת הקיימת עד עצם היום הזה.
חזרה דרך מצפור אמיר מיטל
אפשר לחזור לנקודת המוצא בשביל הנגיש, אך אפשר לחזור גם בדרך אחרת. לכו מהמערה מזרחה על שפת המצוק, בעקבות סימון השבילים האדום. אחרי כ־200 מ’ תגיעו למצפור אמיר, המוקדש לזכרו של סא”ל אמיר מיטל, מפקד סיירת גולני שנהרג בדצמבר 1988 בפשיטה על יעדי מחבלים בלבנון. מהמצפור נפרשים הנופים המרהיבים של הגליל העליון ממישור החוף ועד גוש הרי מירון. למרגלותינו עובר ערוץ נחל בצת החוצה את בקעת שפע הפורייה. עתה כל שנותר לעשות הוא להמשיך מעט בשביל המסומן אדום ולהיפרד ממנו בעקבות סימון קק”ל ירוק, המפנה שמאלה לרחבת החניה שממנה יצאנו.
שביל הבוסתנים ושביל חורבת אדמית
אופי המסלול: מסלול קל שעובר בשביל חורבת אדמית ושב בשביל ערוגות הבושם ובשביל הבוסתנים.
אורך המסלול: כקילומטר.
משך הליכה: כשעה.
סימון השביל: שביל חורבת אדמית מסומן בירוק ושביל ערוגות הבושם ושביל הבוסתנים מסומנים בכחול.
שביל הבוסתנים יוצא ממצפור אלדד רגב וחניון גולדווסר ופונה צפונה בין עצי יער שנטעה קק”ל ובהם עצי חרוב, אלון מצוי, אורן וארז. השביל מתעקל בין עצי ברוש וחוצה את דרך הנוף של הפארק (היזהרו מרכב שעלול לחלוף בדרך!).
לאחר חציית דרך הנוף נטפס אל משטח סלע שבו נמצאים שרידים של בית בד חצוב בסלע. מכאן השביל ממשיך למדרון הצפוני של חורבת אדמית ומתפתל כנחש בין עצי בוסתן אל טרסות צמחי תבלין - “ערוגות הבושם”. בערוגות צומחים צמחי בר המשמשים לתבלין.
השביל מגיע למצפור הצפוני, המשקיף על הגבול בין לבנון וישראל וממנו יש לצעוד דרומה, אל חורבת אדמית, בין שרידי בתי אבן ועצי תאנה גדולים. בצדה המערבי של החורבה נמצאת נקודת תצפית נוספת, המנציחה את טייס חיל האוויר ניר שומרוני, בן קיבוץ ראש הנקרה. המצפור שוכן ליד “האורן הגדול”, עץ המעניק צל נדיב למטיילים. מכאן השביל יורד בין עצי בוסתן לחרוב הגדול הצומח ליד החניונוף ומשמש נקודת ציון בפארק.
איך מגיעים?
נוסעים משלומי מזרחה בכביש הצפון (כביש 899). אחרי כארבעה ק”מ, מעט לפני מושב יערה, פונים צפונה בכביש המעפיל בעיקולים חדים לעבר קיבוץ אדמית (כביש 8993). הכניסה לפארק אדמית נמצאת בראש הרמה, כארבעה ק”מ מהצומת, מעט לפני הכניסה לקיבוץ אדמית.