איפשהו בשנות ה־90, כשהייתי נערה מתלהבת, חלמתי לנסוע לערד. לא שהיו לי מחשבות על הגירה מהעיר הגדולה תל אביב, פשוט רציתי להצטופף ולקפץ עם עוד אלפי אוהבי מוזיקה בפסטיבל הסוער שהרים באותה התקופה את המקום. 



מאז עברו הרבה ימים קשים על ערד. הפסטיבל כבר לא פוקד אותה, אחרי אותו אסון בשנת 1995. במקביל, מפעלים נסגרו לאורך השנים, אין יותר מדי תעסוקה, והצעירים נטשו את העיר כמעט כצעד טבעי ואפילו מתבקש. פעם באו לפה בגלל האוויר הצח, אבל עם הזמן הפכה ערד לעיר רפאים. 
גם מתחם האמנים, שבעבר משך שוחרי תרבות, לא הצליח להביא לכאן את התיירים - שהם חמצן לעיר החפצה חיים. הסיבה העיקרית לכך, לדעתי, היא שראשי העירייה לא הבינו את הפוטנציאל שטמון ביצירה. המתחם שבעבר היה ביטוי של שחרור ועשייה פשוט נזנח. 
 

למזלם של תושבי ערד, הם נמצאים בלוקיישן נהדר. בשנים האחרונות המקום דווקא מתפתח מבחינה תיירותית, בשל טרנד טיולי הרכיבה וההתאהבות המחודשת של הישראלים בטיולי מדבר. העיר הפכה לנקודת עצירה פוטנציאלית בדרך אל הטבע. מטיילים רבים מגיעים לכאן במסגרת טיולי הכוכב בסביבה. 
 
האמת? בצדק. בערד לא חסרות אפשרויות לינה - ובמחירים שפויים הרבה יותר מאשר באזור ים המלח. בנוסף, צעירים רבים שגדלו בעיר החליטו להעניק לה מעצמם - הם חזרו הביתה עם הרבה חזון ורצון לשפר את עיר ילדותם. אותו דור של צעירים מסרב לתת לערד להיעלם מהמפה. תוך שהם מנסים להתעלם מהפוליטיקה המקומית, הם משיבים לה את התקווה. 
 
מקום אחד שממחיש כמה אמונה יש לאותם צעירים בערד הוא "כפרוצ׳קה" - מסעדה קטנה ומתוקה שנמצאת בלב שכונת חצבים בעיר. המסעדה נפתחה לפני כשנה וחצי, במבנה שהיה בעבר מרכז מסחרי. את המסעדה פתחו זוג אופטימי ומסביר פנים, אוריה אהרוני וליזה טלמזסקי. הם בנו את המסעדה בעצמם ובימים אלה ממשיכים להרחיב אותה. 
 
מלבד המבנה החמים, שבמרכזו תנור לבנים וריחות מפתים של אפייה, יש חצר נפלאה שבה אפשר לספוג קצת שמש בימים קרירים. התפריט עונה על ההגדרה של ביסטרו איטלקי, וכולל באופן טבעי פיצות, קלצונה, סלטים ומרקים. רוב הפרודוקטים מגיעים מאיטליה, והאיכות ניכרת בכל ביס. 
התפריט המצומצם והשירות האישי גרמו לכך שהערדים לא מפסיקים לפקוד את המקום. בהתאם לכך, השמועות עשו להן כנפיים, וכעת כל תייר שמחפש אוכל טוב יודע את הכתובת. 
 
“כפרוצ׳קה״: אחווה 19, ערד. שעות פתיחה: ראשון־חמישי - 12:00־22:30. בשישי - 15:00־9:00. 

סוף שבוע רגוע

ההתעוררות לא נעצרת בתחום הקולינרי. בתקופה האחרונה רובע האמנים, אותו רחוב מנומנם, מנסה לחזור לימיו הגדולים. הרובע הצבעוני, שהיה בעבר מוקד עלייה לרגל, נמצא באזור התעשייה הישן. הוא מתעורר לחיים בדרך כלל לקראת סוף השבוע, כך שאם תקפצו סתם כך באמצע השבוע יכול להיות שתמצאו אותו שומם. 

קאזה, רובע האמנים בערד. צילום: מיטל שרעבי
קאזה, רובע האמנים בערד. צילום: מיטל שרעבי

 
האמנים הצעירים והוותיקים שפועלים במקום שמחים תמיד לקבל מבקרים. לאורך הרחוב תוכלו לפגוש את חלי המקסימה, בעלת סטודיו שיוצרת עבודות מפסיפס ומזכוכית ומעבירה סדנאות לילדים ולמבוגרים. 
 
ברובע אפשר גם להכיר את נעמה שעורכת סדנאות בבצק סוכר ובקונדיטאות. יש בנוסף סטודיו לעיצוב תכשיטים וסטודיו ליצירת יודאיקה של רמי זמיר, גמלאי של צה״ל. חלק מהיצירות שלו מבוססות על חומרים ממוחזרים. הוא עובד עם נחושת, זכוכית, חימר ועץ. 
 
ישנה גם קאסה פניץ - גלריה לעבודות עץ ונגרייה שבימי שבת הופכת לבית קפה־גלריה. הגלריה הוקמה על ידי הזוג ערן ונורה, שעזבו את המרכז לטובת החיים השלווים במדבר. מלבד עבודות בעץ ורהיטים, אפשר להזמין אצלם ארוחות על פי הזמנה וסדנאות לקבוצות ולמשפחות. סדנה אורכת בין שלוש לארבע שעות וחוזרים עם שולחן עץ הביתה. מחיר לסדנה הוא כ־300 שקל וגם בה אפשר לשלב אוכל. 
 
ברובע יש גם מוזיאון הזכוכית ומוזיאון הבובות "הקומדיה דל ארטה". במוזיאון הזכוכית יש ארבעה אולמות שבהם מציגים עבודות של יותר מ־30 אמנים. ב"הקומדיה דל ארטה" תמצאו תצוגה של בובות שמפוסלות בסגנונות משתנים. 

לבן בעיניים ובפה

גם אם תבחרו להיכנס למוזיאונים, וגם אם סתם תשוטטו בין גלריה אחת לאחרת, החוויה האמיתית היא במפגש עם אנשי המקום. טבועה בהם חדוות היצירה והם שמחים תמיד לדבר על החזון שלהם לעיר, על התפקיד של האמנות בחיים, וכמובן על המדבר כמקור השראה מרכזי ביצירות שלהם.
אך עם כל האהבה שלי לאמנות, בעיני גולת הכותרת של רובע האמנים היא דווקא היקב שנמצא בקצהו - יקב מדבר. היקב הוותיק שמייצר כ־40 אלף בקבוקי יין בשנה עבר כמה תהפוכות: החליף בעלים בשנת 2012 והפך כשר בשנת 2014. 

יקב במדבר. צילום: מיטל שרעבי
יקב במדבר. צילום: מיטל שרעבי

 
איציק וולף, הבעלים העכשווי, הגיע ליין מתחום המלונאות. השינוי האחרון שעבר היקב הוא החלפת ייננים. כעת מופקד על התחום שחר לנדמן, צעיר שחזר ארצה לא מזמן, לאחר שסיים לימודים באיטליה. 
 
הכרמים של היקב נמצאים במצפה רמון וזה מסביר את איכות היין. מכיוון שאין הרבה משקעים באזור, המגדלים שולטים בכמות המים שהגפנים צורכות, וכך הם משפיעים על הטעם של הענבים. עוד דבר שמשפיע לטובה על איכות הפרי, מתברר, הוא הפער בטמפרטורה בין היום ללילה. בנוסף, יין לבן שמיוצר במדבר שונה מיינות לבנים אחרים. ביקב מיוצרים סוגים רבים של יינות לבנים בעלי ריכוז פרי גבוה וטעם מינרלי עשיר.
 
חובבי יין יכולים להגיע - בתיאום מראש - לסיור טעימות במרכז המבקרים של היקב. סיור כזה עולה 50 שקל לאדם והוא כולל טעימות של יינות ונשנוש קל.
יקב מדבר: סדן 10, רובע האמנים, ערד. טלפון לתיאום ביקור: 08־8662100.