חוויית גלישה: המועדון הצרפתי תרם תרומה נכבדת להתפשטות תופעת הסקי

כרבים מגולשי הסקי תושבי ארץ הקודש, את ניסיוני הראשון במסלולי השלג רכשתי באלפים הצרפתיים, במועדון הים התיכון כמובן. כאשר אופנת הסקי החלה להתרחב במקומותינו, אי אז בסוף המילניום הקודם, היה זה המועדון הצרפתי שתרם תרומה נכבדת להתפשטות התופעה. מאז ירדו שלגים רבים על הרי האלפים, והישראלים גילו את שדות הסקי של שותפיהם של הצרפתים לרכס ההרים המרשים באירופה, בשווייץ, באוסטריה, באיטליה וגם את אלה שבקרפטים ובפירנאים.
 

אולם ליחם של האלפים הצרפתיים לא נס ונותר בהם קסם שאינו נחלתן של מדינות אחרות. לקראת עונת הסקי 2015 פורסם כי צרפת היא יעד הסקי מספר אחת בתבל עם 53.9 מיליון ימי גלישה בשנה, מעט יותר מאשר ארצות הברית. בניגוד למה שהיה אפשר להניח, הסקי בצרפת כספורט עממי הוא צעיר יחסית בהשוואה לזה שבאוסטריה ובשווייץ, שם שורשיו נטועים בכפרים שממוקמים על מדרונות ההרים מאות שנים. צרפת עשתה את קפיצת המדרגה בשנות ה־60 של המאה הקודמת על ידי הקמתם של אתרי סקי יעודיים. כך התאפשר למקם את עיירות הסקי באתרים גבוהים המבטיחים שלג תקופה ארוכה וגם נוחות בדמות קרבתם של בתי המלון למשטחי הגלישה ולמעליות הסקי. ברבות השנים נחשף לצד יתרון זה גם חסרונם של האתרים הללו, שכונו “כפרי בטון" בהיותם נעדרי אופי ייחודי.

כמובן שגם בצרפת יש אתרים שבסיסם הוא עיירות רבות בשנים. שאמוני, היושבת למרגלות המון בלאן, הפסגה הגבוהה באירופה (4,810 מטר), היא עיירה תיירותית בעלת ותק. כבר בתחילת המאה ה־19 הוקמה בעיר התאגדות של מטפסי הרים. החברה הגבוהה של שלהי אותה מאה ותחילת המאה ה־20, שבילתה בניס, קאן, ביאריץ וסנט־מוריץ עברה גם דרך שאמוני ולכבודה הוקמו בתי מלון מפוארים בסגנון שכונה “פאלאס־סטייל". אחד הארמונות הללו, שהוקם ב־1901, משמש כיום את מועדון הים התיכון.
 

אורכו של העמק שבו שוכנת שאמוני הוא 24 קילומטרים ורוחבו המרבי הוא 800 מטרים. מכל חדר בכל בית מלון בעיר נחשפים להרים המתנשאים ל־3,000 מטרים על פסגותיהם המושלגות. אין ספק שמדובר במראה מרשים וייחודי. את העיירה חוצה נהר שוצף והתפתחותה לגדותיו הושפעה מהיותה בסיס למטיילים ולגולשים. שניים מרחובותיה הראשיים הם מדרחוב והם משופעים בחנויות מזכרות, בוטיקים, ציוד החלקה וספורט, מסעדות וברים. במרכזה מצויים גם שני מוזיאונים המוקדשים לאלפים, למטפסיהם, לקריסטלים שנחשפו בהם וגם למשחקים האולימפיים.

 

ב־1924 אירחה שאמוני את אולימפיאדת החורף הראשונה ומעניין היה לגלות שבאותן תחרויות לא התחרו כלל במקצוע הגלישה במורד, שבימים אלה הוא הענף הפופולרי בתחרויות ספורט החורף. כיום, מסלול הגלישה ה־off-piste (שאינו מסומן) המפורסם של אתר הסקי של שאמוני נמתח לאורך כ־20 קילומטרים. תחילתו של המסלול הנודע בשם “העמק הלבן" הוא בפסגת אגיי־די־מידי, בגובה 3,842 מטרים. פסגה זאת, “המחט של הדרום", היא הנקודה הקרובה ביותר לזאת של המון בלאן, שאליה אפשר להגיע ללא טיפוס רגלי. המחט, שאליה מגיעים ברכבל שהוא בעל הזווית האנכית ביותר מכל דומיו בתבל, היא אטרקציה תיירותית מבוקשת בין השאר בשל העובדה שמתאפשרת ממנה תצפית על פסגות האלפים בצרפת, איטליה ושווייץ. מסלול הגלישה הקלאסי של “העמק הלבן", שלו נתיבי משנה אחדים, עובר דרך “מר־דה־גלאס", ובעברית “ים הקרח", שהוא הקרחון הגדול בצרפת ואורכו שבעה קילומטר. סיומה של ההרפתקה הוא במונטברס בגובה 1,913 מטרים, שם ממתינה רכבת המוליכה לשאמוני. בימי שמש מסלול הגלישה הפופולרי הזה עלול להיות צפוף. אנו, שביקרנו גם במחט של הדרום וגם בקרחון, חווינו את העמידה בתורים לרכבל ולרכבת.
 

צרפת מציעה לגולשים אזורי סקי אחדים, שכל אחד מהם כולל שמות מפורסמים המוכרים לכל חובב סקי. כל אזור כזה מציע סקי־פס המאפשר גלישה לאורך מאות קילומטרים. שאמוני מצויה באזור הסקי המכונה שער השמש (פורט דו סוליי), שנחשב לאחד משני אזורי הגלישה הגדולים בצרפת, עם 12 אתרי סקי, ובתחומו כלולים גם מסלולים שמעבר לגבול השווייצרי. קרוב לשאמוני בקצהו הצפוני של העמק מצוי אתר Argentière, שמרתק אליו גולשים מנוסים המעדיפים לגלוש מחוץ למסלולים המסודרים (off-piste). האתר הקרוב אליו, לה־רוזיה, נהנה ממוניטין של אתר ידידותי ויפה, בזכות העובדה שבתי המלון והבקתות בתחום היישוב נבנו מעץ. אתרים פופולריים באזור זה הם “כפר הבטון" Avoriaz בגובה 1,800 מטרים, ו־Morzine בגובה 1,000 מטרים, כשהמרחק ביניהם בקו אווירי הוא חמישה קילומטרים בלבד. יתרונו של הראשון הוא בכך שהוא “חופשי" מכלי רכב למעט מרכבות הרתומות לסוסים. האתר נחשב ללהיט בקרב גולשי הסקי בורד. במורזין יש 49 מעליות – ללמדנו על גודלו של האתר, שנחשב לבירת הסקי של האזור.

 

אזור הסקי גדול הממדים הנוסף של צרפת הוא שלושת העמקים (לה טרואה ואלה) עם כ־600 קילומטר מסלולי החלקה. השמות הגדולים של אזור זה הם מריבל, ואל־תורן וקורשאוול. הכפר מריבל נחשב לאתר יוקרתי ויש בו שפע של בקתות ציוריות, העולות כסף רב. גם בקורשאוול תמצאו מלונות יוקרתיים ובוטיקים עם מחירי רחוב סנט־הונורה בפריז. ויש שם גם שלג. קורשאוול זכתה להיות מכונה “הסהרה של השלג" בשל המרחבים העצומים של השלג עד כי “אפשר לגלוש עד שאוזלים כל הכוחות". ואל־תורן נהנה מתהילת האתר הגבוה באירופה, בגובה של 2,300 מטרים. באתר זה אין בעיית שלג, ומי שחפץ בפעילות ספורטיבית אחרת ייהנה במרכז הספורט של העיירה.

אזור Espace Killy נושא את שמו של הגולש הצרפתי ז'אן־פול קילי, שאליו התוודענו ב־1968. הוא היה גיבורה של אולימפיאדת החורף בגרנובל עם שלוש מדליות זהב באמתחתו. לתהילתו תרם הבמאי קלוד ללוש (“גבר ואישה") שסרטו הדוקומנטרי “13 יום בצרפת" תיעד את המשחקים האולימפיים על גיבוריהם ובראשם הגולש קילי (וגם המחליקה על הקרח פגי פלמינג). קילי גדל באחד משני האתרים המפורסמים של האזור, ב־Val d'Isère. זהו כפר ציורי, שהיה בעבר חלק משדות הציד של הדוכסים לבית סבוי. בשנות ה־30 של המאה הקודמת החל המקום להפוך לאתר סקי והוא שומר על מעמדו כאתר מובחר עד היום. האתר הנוסף בעל השם באזור קילי הוא טין (Tignes) שנבנה ככפר סקי בגובה של 2,100 מטרים, ושמו נשאב משמו של יישוב שנמחק כדי לפנות מקום לסכר שנבנה באזור. אתר הסקי טין נהנה מכך שהוא ממוקם ליד קרחון גרנד־מוט, עובדה המאפשרת גלישה בכל ימות השנה.

 

אזור הסקי פארדיסקי (גן עדן לסקי) הוא חיבור של שני אתרים שצמחו בשנות ה־60, ונועדו לתת מענה לגידול בדרישה למשטחי גלישה ולחדרי מלון. האחד הוא La Plagne והאחר הוא Les Arcs. למעשה, בין שני האתרים יש גיא עמוק המקשה על מעבר ביניהם, אולם הצרפתים אינם מרימים ידיים. בהשקעה רבתי נבנה קו רכבל בן שני קילומטר ובגובה 400 מטרים בין שני האתרים כשהקרוניות הן בעלות שתי קומות, והן יכולות לשאת 200 גולשים כל אחת. אתר לה־פלאן הוא התגבשות של שכונות של בתי מלון, אחדים מהם בעלי מאות חדרים. גם לס־אקר מציע שכונות או כפרים לאורכו של הכביש המטפס מעלה, עד “ארק 2000".
 

אזור הסקי סר־שבליה, שמציע כ־250 קילומטרים של משטחי גלישה, הוא צנוע יותר וכלולים בו שלושה אתרים בלבד. האתר הוא בעל מסורת של שנים ומפורסם בזכות איכותם של המסלולים השחורים שבו. סר־שבליה נמצא בנתיב “האלפים הגדולים" (Route des Grandes Alpes), שמונה קילומטר מבריאנסון, העיר הגבוהה באירופה (1,326 מטרים) ולא הרחק מגבול איטליה בחלק הדרומי של האלפים. בריאנסון היא דוגמה לאתר ציורי עם ניחוח ימי ביניימי. העיר העתיקה מוקפת חומה ובנויה על מדרון של הר ובראשו טירת ענק, שהוקמה במאה ה־17 כדי להגן על מעבר ההרים מול היריב האוסטרי. אל תוך החלק העתיק, ששמו המקורי וובן – על שמו של מהנדס המבצרים - ניתן להיכנס דרך ארבעה שערים. הרחוב הראשי Grande Gargouille מיוחד בכך שבמרכזו תעלת מים צרה. הסמטאות הצרות, מדרחובים כולן, שימרו את המבנים הישנים. אתר כזה מתאים גם לחובבי שלג שעבורם הגלישה במורדות אינה האטרקציה היחידה בחורף האירופי.