עושים שכונה: ביקור מיוחד בפרברים המפתיעים של טורניר היורו

סנט דני הוא אחד הקדושים הפטרונים של פריז, לצד סנט ז’נבייב וסנט מרסל. הבזיליקה הממוקמת במרכזו של הרובע, אשר העניקה לו את שמו, היא אחת החשובות בצרפת. דני, שחי במאה השלישית לספירה, נחשב לבישוף הראשון של פריז (אז היא נקראה לוטטיה, Lutèce, בידי הרומים ששלטו בה). איש הדת, שמוצאו היה יווני ושמו המקורי היה דיוניסוס, היה אחד משבעה בישופים שנשלחו לנצר את הגאלים יושבי צרפת. סיפור הפיכתו של דני לקדוש החל בכך שהוא ושני עמיתיו נתפסו בידי חיילים רומאים בעודם מתפללים. השלושה נאסרו, ונגזר דינם למות על ידי עריפת ראשם על גבעת המונמרטר אל מול מקדש מרקורי, האל הרומי הממונה על הסחר. האגדה ממשיכה ומספרת שהחיילים, שהיו צריכים להוציא לפועל את גזר הדין, התעצלו לטפס על הגבעה וביצעו את משימתם למרגלותיה. אז קם דני, נטל ראשו בידיו ונשא אותו לכפר שכן, שם חפץ להיקבר. 200 שנים אחר כך הוקמה ביוזמתה של סנט ז’נבייב קפלה על קברו, ובמאה השביעית הורה המלך הצרפתי דגוברט להקים בצמוד אליה מנזר ולהעביר אליו את עצמותיו של הקדוש.

גם סיפור בנייתו של המנזר מלווה באגדה המספרת שהנסיך דגוברט כעס מאוד על המורה־המנחה שלו, שהתאכזר אליו, ולכן הוא קצץ את זקנו של המורה בשנתו. הנסיך עשה זאת ביודעו שאחד הכללים בחברה הצרפתית של המאה השביעית היה שגבר ששערו נגזז נחשב לבעל מעמד נחות. לאחר המעשה נאלץ הנסיך להימלט מפני זעמו של אביו המלך, והוא מצא מקלט בקפלה שעל קברו של סנט דני, בהיותו משוכנע על סמך ניסיונו שהקדוש יגן עליו. שנים אחדות קודם לכן רדפו הנסיך וחבריו אחר אייל, והחיה המותשת ברחה אל הקפלה. להפתעתו, כלבי הציד שלו הפסיקו במפתיע את המרדף וסירבו לעבור את סף הקפלה. ואכן כך היה, חייליו של המלך שהגיעו אל הקפלה מיאנו להיכנס פנימה וללכוד את הנסיך. לימים, לאחר שאביו מחל לו, קיים דגוברט, שזכה לכינוי “הטוב”, את נדרו והחל בבנייתו של המנזר שבו גם נקבר בשנת 639 לספירה.

הבזיליקה סן דני, שנבנתה בשכנות לאתר המנזר במאה ה־13, נחשבת לכנסייה הראשונה שנבנתה בסגנון גותי, סגנון שדחק את הסגנון הרומנסקי שקדם לו. הכנסיות הגותיות אופיינו במבנים גדולי ממדים ופאר, הן היו מקושטות ומורכבות, עם חלונות רבים שאפשרו חדירת אור. הבזיליקה משמשת אתר עלייה לרגל וקבורים בתחומה 42 מלכים, 32 מלכות ו־60 נסיכים, ולמעשה כמעט כל מלך צרפתי, מאז המאה העשירית ועד למאה ה־18, טמון בה. האחרונים שבהם היו לואי ה־16 ומרי (“אם אין לחם שיאכלו עוגות”) אנטואנט. 70 מקרב הקבורים בכנסייה זכו שייעשה על קברם תבליט שלהם.

אין זה מפתיע שהבזיליקה היא אחת מאטרקציות התיירות החשובות של פריז. היא משלבת ממדים היסטוריים, ארכיטקטוניים, אמנותיים ודתיים. כנסיית נוטרדאם, שבמרכזה של העיר, נחשבת אחת מיצירות הפאר הגותיות. היא מוכרת לכל ומאופיינת בשני צריחיה הרבועים. לזאת של סן דני יש רק צריח אחד. האחר, שנבנה ב־1219 והתנשא לגובה של 86 מטרים, נפגע בשריפה בשנת 1837 וההרס הושלם שלוש שנים מאוחר יותר בסערה. לאחרונה הוחלט לשקם את המגדל, וזאת לאחר שבשנה שחלפה תמו עבודות השיקום והשיפוץ של חזית הבזיליקה, שנמשכו שלוש שנים. בתוככי הכנסייה ניתן להתרשם מן הקריפטה (חדר תת־קרקעי), מאולם התפילה, מהקברים ומחלונות הוויטראז’. חלק הארי של החלונות המקוריים נהרס בידי המהפכנים ב־1789, אולם גם החלונות החליפיים זוכים להערכה.

הסטאד דה פראנס, שיארח בסך הכל שבעה ממשחקי יורו 2016, הוא אטרקציה תיירותית גם בימי חול רגילים. אין מדובר רק במגרש כדורגל: על כר הדשא וסביבו נערכות תחרויות בתחומי ספורט שונים כרוגבי, אתלטיקה ומרוצי מכוניות לצד מופעי מוזיקה המוניים, ובהם של ליידי גאגא, 2U, טינה טרנר, ג'וני האלידיי ואף מופע אופרה. סיורים מאורגנים באתר כוללים מסע בעקבות אלופי העולם של 1998, כולל עלייה לכר הדשא, ממש כמו שזינאדין זידאן עשה במשחק הגמר מול ברזיל, שבו כבש שני שערים. הנבחרת של 1998 סימלה את צרפת החדשה, ונכללו בה שחקנים צרפתים ליד בניהם של מהגרים מצפון אפריקה, אפריקה המשוונית ומן האיים. 

כאשר נסעתי במטרו לתחנת הבזיליקה של סן דני, נוכחתי שוב שפריז היא גם עירם של יוצאי הקולוניות. חלקם דור ראשון - כשליש מתושבי הרובע לא נולדו על אדמת צרפת - אך רבים מהם הם דור שני ושלישי. הרשות המוניציפלית של סן דני מכנה עצמה “עיר של העולם” והיא עיר אחות לנצרת. אחת האטרקציות התיירותיות שלה, בקרבת תחנת המטרו והבזיליקה ובצמוד ללשכת המודיעין לתיירים, היא La Fabrique de la ville - “בית החרושת של העיר”. חלקים של קירותיו וגגו של הבניין הוסרו כדי לחשוף את ההיסטוריה שלו, המסמלת את ההיסטוריה של העיר ושל צרפת. כיום הוא מארח סדנאות של אמנים ובעבר שכנו במקום ביסטרו (במאה ה־20) ואסם חציר (המאה ה־18). פיגומים של מתכת וקירות פלסטיק צבועים אדום ולבן באו במקום הקירות והגג, והללו ניצבים לצד אתר ארכיאולוגי מימי הרומאים.

במרחק צעדים אחדים, בצד האחר של הכיכר, ניצבים בית העירייה וה־Maison d’éducation de la Légion d’honneur. בניין מרשים זה, שבתחומו מצוי המנזר סן דני מהמאה השביעית, הוא אחד משלושה בתי ספר שהוקמו בידי נפוליאון. מטרתם הייתה להעניק חינוך לבנותיהם של קציניו וחייליו, החיים והמתים, לאחר שבתי הספר של הבנות שנוהלו בידי הכנסייה נסגרו בעקבות המהפכה. גם היום ממוקם במקום בית ספר לבנות, ולכן הכניסה לתוך האתר מוגבלת לסיורים מודרכים. הגן עצמו פתוח לקהל. 

Les Puces in Saint-Ouen הוא שמו של שוק העתיקות והפשפשים של פריז, עם 2,000 דוכנים ובוטיקים, שבזכותם הוא מכתיר עצמו כגדול בתבל. חמישה מיליון איש מבקרים מדי שנה בשוק שנחנך בשנת 1885. השוק ממוקם בקצה השטח המוניציפלי של סן דני, בקרבת כביש הטבעת, הפריפריק, המקיף את 20 רבעיה של פריז (תחנות מטרו: גריבלדי או פורט קלינאקור). למעשה מדובר ב־15 שווקים מתמחים, וכל אחד מהם יוצר אווירה ייחודית משלו. כך למשל Marché Cambo מתמחה ברהיטים משוקמים, Marché Malik יציע למבקריו בגדי ספורט ואופנה לצעירים, ו־Marché Vernaison, שם החל הכל, שומר על האותנטיות שלו ומציע בדוכניו פריטים מקוריים. אפשר ליהנות מטיול בשוק גם בלי לרכוש מוצרים, ותוך כדי כך להתבשם מן האווירה, לשבת בבית קפה או לסעוד בביסטרו. הפריזאים נוהגים לפקוד את השוק בימי ראשון.

פריז עשירה כל כך באטרקציות שגם מי שאינו מתעניין בכדורגל ימצא שם עניין לעסוק בו. סוגיה זאת מחזירה אותנו לפתיחת הכתבה – הקדושים המגנים על העיר. סנט ז’נבייב זכתה למעמדה זה בשנת 451, כאשר אטילה מלך ההונים הטיל על העיר מצור. היא התפללה לשלום העיר, וגם עודדה את תושביה שלא להימלט מעירם אלא להתגייס ולהגן עליה. מספרים שהתייצבה בפני חבורה של גברים אמידים שביקשו לנוס על נפשם באומרה: “הניחו לגברים לברוח אם הם חפצים בכך, אם אין להם יותר העוז להילחם. אנו הנשים נתפלל לאל בכזה להט עד כי הוא ייעתר לתפילותינו”. ואכן אטילה הניח לפריז, וז’נבייב נהפכה לגיבורה לנצח. 

עוד בחייה של ז’נבייב נכבשה פריז הגאלית בידי הפרנקים, שבאו מצפון, מגרמניה. מלכם קלוביס, שנשא לאישה נסיכה בת הארץ מבורגונדי, הצליח לאחד את צרפת תחת כתרו, וזאת לאחר שזכה בברכת האפיפיור, שלו הבטיח להתנצר. ז’נבייב הקימה כנסייה תחת חסותו, ושם נקברו היא והמלך (הכנסייה נושאת את שמה וממוקמת ליד הפנתיאון), אולם עצמותיו של המלך הועברו במאה ה־18 לבזיליקה בסן דני. עירם של המהגרים היא גם עירם של מלכיה של צרפת.