מיוחד לכבוד יום הבסטיליה: חופי המבטחים של הריביירה הצרפתית

השבוע יוצאים הצרפתים לחופשת הקיץ שלהם. באופן מסורתי, היעד המועדף עליהם הם חופי התכלת של הים התיכון. שדות התעופה, תחנות הרכבת וה"אוטורוט" (הכבישים המהירים) כבר עמוסים וההפסד של ה־Blues, נבחרתם שכשלה מול פורטוגל בגמר אליפות אירופה בכדורגל, לא תורם למצב רוחם. אך הכל יישכח היום, “יום הבסטיליה", תוך כדי לגימת “פרנו" צונן על חוף הים. בדיוק כפי שנמוגו זה לא מכבר המראות מהשבוע הראשון של חודש יוני, כשפריז הוצפה במימיו הגואים של נהר הסן. באותם ימים נהנתה הפינה הדרום־מזרחית של צרפת, זאת המוכרת כקוט ד'אזור (חוף התכלת), ממזג אוויר נעים שנע בין שמש מחממת לטפטוף מרענן. במפרץ של העיר אנטיב (Antibes), השוכנת על חצי אי בריביירה הצרפתית, כ־20 ק"מ ממערב לניס, התקיימה במשך ארבעה ימים הרגאטה המסורתית - מרוץ שבו השתתפו עשרות סירות מפרש בגדלים שונים.

מאות משתתפים התייצבו מדי בוקר על סיפונן של הסירות, פרשו מפרשים, מתחו כבלים ובעיקר נהנו מהחוויה. העיתונאי שהתארח על ספינתו של קלמנס, הקפטן והבעלים של “גלדוריס 2", בחר שלא להפריע לצוות שהתקבץ לכבוד התחרות. המקצוענות שהפגינו הספנים לא סייעה לגלדוריס על חמש מפרשיה לזכות במיקום גבוה. היא הייתה אחת הגדולות במרוץ ומשקלה הכביד על מהירותה בשעות שהרוח נחלשה, וכאלה היו לא מעטות. לא היה בכך כדי להעיב על מצב הרוח על הסיפון.

נמל היאכטות של אנטיב נושא את שמו של מתכנן ובונה המבצרים של לואי ה־14, סבסטיאן וואבן. ההיסטוריה של העיר קדומה יותר. מיקומם של אנטיב והנמל הישן עשה אותם ליעד אסטרטגי־כלכלי כבר בימי הפיניקים, היוונים והרומאים. שמה הראשון היה אנטיפוליס, וכעיר ספר (ניס סופחה לצרפת רק ב־1860) הוקמה בה מצודה והיא הוקפה בחומה, שזכתה לחיזוק בימיו של “מלך השמש". הנמל, חומות העיר, המצודה שצורתה מרובעת והעיר הישנה ממוקמים בקצהו האחד של כף אנטיב, השולח רגל ארוכה אל תוך הים. אנטיב צופה מזרחה אל בירת פרובנס, ניס, ועל בתי דירות הנופש העצומים הנראים בצדו האחר של המפרץ.

בצדו האחר והמערבי של חצי האי ממוקמת ז'ואן לה־פין (Juan-les-Pins), שהיא החלק הנוסף של הרשות המוניציפלית ששמה הרשמי הוא "אנטיב ז'ואן לה־פין". הרובע הזה תחילתו בשלהי המאה ה־19 כעיירת נופש, שנחשבה לאטרקציה בינלאומית בשלבים ההתחלתיים של התיירות לחוף התכלת. גבעת הכף, המבדילה בין שני חלקי הרשות, עטופה עצי אורן המעניקים לה גוון ירוק, כשפה ושם מבצבצים גגותיהן של וילות. הללו חבויות מאחורי חומות, וכאשר משוטטים ברחובות השקטים לומדים שחלקן מגיע לממדים של ארמונות. בראשה של הגבעה ניצב מגדלור גדול ובצדו כנסיה. דרך צרה מקיפה את חצי האי במקביל לקו המים, אולם חלק נכבד מהחוף צמוד לווילות פרטיות. יתר השטח, ששייך לציבור, חלקו סלעי ופראי, אך יש גם חופי חול מטופלים היטב.

מתגאים בסקי מים

אנטיב, שהסמטאות והבתים בחלק הישן שלה נבנו במאה ה־18, היא עיר צרפתית בכל מובן. לעומתה, ז'ואן לה־פין, שהתגלתה שוב בשנות ה־20 הסוערות והעליזות של המאה הקודמת תודות למושבה האמריקאית שהוקמה שם, מזכירה את מיאמי ביץ'. אחד מיורשיו של טייקון רכבות אמריקאי הקים אתר נופש ובמרכזו קזינו, והיה בכך כדי לסייע למשוך לשם מפורסמים כזוג זלדה וסקוט פיצג'רלד, מרלן דיטריך, קול פורטר, צ'רלי צ'פלין ופיקאסו. וכאשר הללו נמצאים, נוהרים אחריהם גם העשירים ובונים את בתי הנופש שלהם על חופי המפרץ ועל גבעת הכף. אחרים, שלא בנו שם בית, הסתפקו בבתי המלון המתהדרים בחמישה כוכבים. אחד מהם, "בל ריב", הוקם על בסיס וילה שבה שהה סקוט פיצג'רלד "שבילה שם את הזמן הטוב בחייו". בבית המלון רק 41 חדרים, צנועים יחסית. החלק הנוצץ שלו כולל מסעדה בעלת כוכב מישלן, מסעדת חוף ומזח לפעילות ספורט, שמתגאה בכך שהיה הראשון שהציג לאירופה את ענף סקי המים. לצד אלו מקיים בית המלון טקס שנתי שבו ניתן לסופר מבטיח "פרס פיצג'רלד". שהותו של הסופר שם העניקה לו השראה לספרו “ענוג הוא הלילה" וגם רקע לאוסף הסיפורים Tales of the Jazz Age. לא בכדי אחת האטרקציות של אנטיב ז'ואן לה־פין הוא פסטיבל הג'אז השנתי, המתקיים בכל קיץ ומארח מאז 1960 את מיטב אמני הג'אז והבלוז.

חוף התכלת ריתק לא רק נגנים וסופרים. הוא היה מחוז חפץ לציירים רבים, שהתפזרו בערי פרובנס ובכפרי החבל. פיקאסו הוא האיש של אנטיב, ובארמון גרימלדי מתאכסן המוזיאון הנושא את שמו. “תנו לי מוזיאון ואני אמלא אותו", אמר היוצר, ואנטיב נענתה לו. מועצת העירייה, שרכשה את הארמון, שנבנה על שרידי מצודה על הצוק המשקיף על המפרץ, החליטה לתתו לאמן. בתמורה הוא העניק לאנטיב ולתושביה את ציוריו המשקפים את העיר, ולכן יכול המוזיאון להצהיר “אם ברצונכם לראות את ציורי אנטיב של פיקאסו עליכם לבוא לאנטיב". ממרפסת הארמון, המעוטרת בפסלי דמויות בסגנון ג'קומטי, נשקפים המפרץ, המבצר המרובע, הנמל וחומת העיר המשמשת כיום טיילת על קו המים. בעורפם מצויות סמטאות העיר הישנה, שבהן משוטטים התיירים.

משקה האמנים

השוק הישן והמקורה, שראשיתו בימי הביניים, ממוקם בצמוד לבית העירייה, הקתדרלה וארמון גרימלדי. זוהי נקודת מוצא לטיול רגלי באנטיב הישנה, ששמרה על אותנטיות, וגם מקום שחוזרים אליו. בשעות הבוקר דוכניו משופעים בתוצרת טרייה וצבעונית – פירות ים, דגים, גבינות, נקניקים, פירות העונה וירקות – לצד מוצרים המאפיינים את האזור כסבונים עם ניחוח לבנדר, תבלינים וכלים נאים. השוק מוקף מסעדות ובתי משקה, והללו מציבים שולחנות וכיסאות החל משעות הצהריים, שעה שאת דוכני המזון מחליפים דוכנים של אמנים המציגים את יצירותיהם – ציורים, תכשיטים ושאר מתנות.

אחת האטרקציות בשוק היא L'absinthe Bar, שלצד היותו חנות משקאות מציע במרתפו אפשרות ללגום את משקה האבסינת (השייך למשפחת משקאות האניס), המיוצר מלענה ומכיל 60%־70% אלכוהול. הלקוח מקבל כוס עם המשקה, מניח עליה כפית מחוררת ועליה קוביית סוכר ומציב אותה על השולחן, שבמרכזו מכל מים קרים עם ברזים זעירים. המים מטפטפים על הסוכר, וכשהוא נמס אפשר לשתות את המשקה המדולל. המשקה החריף זכה לאהדה בשלהי המאה ה־19 בייחוד בקרב אמנים שחשו התעלות, כפי שמרגישים אחרי עישון סם. פיקאסו, ואן גוך ודגה הקדישו למשקה ציורים, וגי דה־מופאסן, אמיל זולא והמשורר פול ורלן כתבו עליו. אלא שלצד ההנאה שנלוותה לצריכת האבסינת נתגלו גם תופעות לוואי מסוכנות, ובשנת 1915 הוצא המשקה מחוץ לחוק. כיום נמכרת גרסה מרוככת של האבסינת.

שיטוט בסמטאות העיר הישנה של אנטיב או בסביבת הכיכר המרכזית של העיר, כיכר הרפובליקה, מגלה שפע מסעדות וברים. כאורח משרד התיירות המקומי זכיתי לטעום את מעדניו של השף כריסטיאן מוריסי במסעדת Le Figuier du St Esprit. ארוחת תפריט מחירה 79 יורו, וכאשר רואים את כמות העובדים במסעדה, את היצירתיות, את ההקפדה על האיכות ואת יופיין של המנות, מתענגים, הגם שאפשר לאכול בזול יותר. הלחם שהוגש הובא מן המאפייה של ז'אן־פול וזיאנו. מאז 1924 ניצבת הבולנז'רי באותה פינת סמטה עם חלון ראווה צנוע, אף שז'אן־פול, דור שלישי לאפייה (בתו כבר עוזרת לידו), מתגאה בכך שהוא היה אחראי למאפים בחתונה המלכותית במונקו. חלומו הוא לאפות לחם של שלום בירושלים יחד עם עמיתים, יהודי ומוסלמי.

תיירים רבים מגיעים לאנטיב ז'ואן לה־פין ולצד בתי המלון בדרגות שונות יש אפשרות לגור בדירות, Residences de Tourisme. עד כה כמעט התעלמנו מכך שהצרפתים ועמיתיהם האירופים באים לכאן גם כדי ליהנות מהים. אחד החופים היפים הוא פלאז' דה לה גארופ. זהו חוף מסודר עם מסעדה מתוקתקת ועתירת שולחנות. מגרש החניה הצמוד לחוף הוא גם נקודת התחלה למסלול הליכה על צוקי הקייפ ד'אנטיב, שנסלל אך לפני ארבע שנים. בעורפו של השביל ממוקמות הווילות של “מפרץ המיליארדרים", אך הליכה אל מול מי הטורקיז, עם אפשרות לעצור למנוחה, לרחצה או לשיזוף בפינה מבודדת עושה כל אחד ואחד עשיר, לפחות ליום אחד.