את היומיים שבהם שהיתי באתונה, בתחילת חודש אוקטובר, עשיתי במלון שנפתח אך שבוע קודם להגעתי לבירת יוון. המלון הזה הוא אחד מתשעה שנפתחו או אמורים להיפתח בעיר בעת הזאת, ואין דבר שיעיד טוב יותר כי תעשיית התיירות של יוון לא נפלה קורבן למשבר הכלכלי שפקד את המדינה, ושגם הצפת הפליטים לא עצר את זרם המטיילים והנופשים.



בתשעת החודשים הראשונים של 2016 חל גידול של כ־15% במספר התיירים שבאו לאתונה לעומת התקופה המקבילה אשתקד, והעיר צפויה לארח בשנה זאת ארבעה מיליון וחצי תיירים. הללו באים כדי לראות את האתרים ההיסטוריים, לבלות בברים ובבוזוקיות וגם כדי לאכול טוב. פרנסי התיירות ביוון אינם מסתפקים בקיים, והם מבקשים לחזק את מהלכי ההתאוששות של הכלכלה בתחומם. לכן, הם הזמינו חבורה בינלאומית של עיתונאים לבלות 48 שעות באתונה.



יום 1 – אקרופוליס בכל מצב


08:00 - את ארוחת הבוקר העשירה, ביומי הראשון באתונה סעדתי על גג בית המלון "אלקטרה מטרופוליס". אך קודם התיישבתי ליד השולחן הצופה אל גבעת האקרופוליס והתפניתי לסדרה נוספת של צילומים של הפרתנון. את הצילומים הראשונים של האתר עשיתי שעות אחדות לפני כן, עם הגיעי לאתונה בשעת ערב מאוחרת. בית המלון החדיש, השוכן במבנה ששימש קודם לכן כמשרד החינוך של המדינה, מרוחק שלוש דקות הליכה מכיכר סינטגמה, הפרושה לרגלי בית הנבחרים היווני שבלב אתונה. מיד לאחר שהנחתי את חפצי בחדרי עליתי אל קומת הגג, שם מיקמו יזמיו של בית המלון מסעדה וגם בריכת שחיה צנועה בממדיה. במזג האוויר הנעים ששרר באותו ערב היה זה המקום הנכון בעיר לאכול או לכל הפחות ללגום כוסית מטקסה (ברנדי יווני).



09:00 - ביקור תיירותי באתונה חייב לכלול את האקרופוליס. הגבעה הסלעית המתנשאת ל־150 מטרים חולשת על אתונה, וכמו בכל עיר־מדינה אחרת ביוון העתיקה, היא הייתה האתר המוגן של העיר ומקום המושב של השלטון בראשית דרכה. שרידי מבנים מתקופת הזוהר של אתונה במאה החמישית לפני הספירה ובראשם הפרתנון (מקדש אתנה) מפארים את הגבעה, שהיא אחד משבעת פלאי עולם. מן האקרופוליס אפשר לצפות על כל העיר וגם להציץ על האמפיתיאטרון הרומי המרשים "הרודיון", המזכיר את קיסריה שלנו.



"הרודיון". צילום: מאיר בלייך
"הרודיון". צילום: מאיר בלייך



האקרופוליס ידע שליטים רבים מאז ימי פריקלס, שהיה אחראי לשיקומו לאחר ההרס שזרו שם הפרסים. מאז עברו שם אלכסנדר הגדול ממוקדון, הרומאים, הביזנטים שהקימו כנסייה, הטורקים שבנו מסגד והוונציאנים שלא חסו עליו והפגיזוהו בתותחיהם. בראשית המאה ה־19 החל האתר לעורר עניין בקרב ארכיאולוגים, ויצירות אמנות שלמות – פסלים וגמלונים – נשדדו, וחלקן מפאר עד היום מוזיאונים בבירות אירופה. יוון המודרנית בחרה להקים מוזיאון שיאפשר את שימור היצירות הנצחיות וגם את הצגתן לציבור הרחב. מוזיאון האקרופוליס נפתח לפני כחמש שנים לצד הטיילת החדשה המקיפה את אתריה ההיסטוריים של אתונה. המבנה המודרני מציג את היצירות הקלאסיות על פני ארבע קומות, והתצוגה מלווה בהסברים באנגלית. אסור להחמיץ. אפילו שלא ביקרנו שם בפעם הזאת, ראוי להזכיר כאן מוזיאון ותיק יותר, המוזיאון הארכיאולוגי, שנוסד ב־1874 ומציג יצירות בעלות חשיבות היסטורית מכל רחבי יוון.



13:00 - הפלאקה הוא הרובע העתיק של העיר, והוא בנוי על צלע גבעת האקרופוליס. סמטאותיו צרות, ובשל העניין התיירותי בו הן עמוסות בחנויות מזכרות ובטברנות, שמושכות מטיילים בכל שעה משעות היממה. אם מתמזל המזל, אתם עשויים במהלך היום ליפול על טברנה שמציעה גם הזדמנות להאזין לזמר המלווה את שיריו בנגינת בוזוקי. בערבים העניין הזה של מוזיקה + ארוחה נפוץ יותר. הכל תיירותי ברובע הזה, אבל אי אפשר בלעדי ביקור בו לפחות פעם אחת.



רובע הפלאקה. צילום: מאיר בלייך
רובע הפלאקה. צילום: מאיר בלייך



מסעדת Elaia חולשת על כיכר שלמה ומן הגג שלה נשקף, כן, האקרופוליס. לא נרחיב בשבחיו של האוכל היווני, אבל נציין כי כאשר קנקן או בקבוקון של אוזו צונן מלווה את הארוחה, השמחה רבה.



15:00 - קייפ סוניו, שבקצה המזרחי של חצי האי שעליו ממוקמת אתונה, מרוחק כ־60 קילומטרים מן העיר. בנסיעה לשם עוברים דרך עיירות חוף אחדות שמותגו כריביירה של אתונה, עד שמגיעים למקדש של פוסידון, אל הימים, האוקיינוסים, הסוסים ורעשי האדמה. המקדש ניצב בראש גבעה והוא נראה למרחוק. הוא נבנה בתקופת הזוהר של ערי המדינה ("פוליס") של יוון, וכיום נותרו שם שתי שורות של עמודים קורינתיים. לא היינו שם לבד – מאות מטיילים באו לסוניו כדי לצפות בשקיעה המרהיבה.



19:00 - יופיו של קייפ סוניו והמפרצים הרגועים בקרבתו פיתו יזמים אחדים להקים על קו המים טברנות שמושכות בשעת ערבית חובבי רומנטיקה. גם רשת Grecotel לא התעלמה מהאטרקטיביות של המקום והקימה שם בית מלון יוקרתי של וילות ובונגלוס עם ספא ושש מסעדות וברים. מקום ראוי לסעוד ארוחת ערב משובחת, שלוותה ביין מקומי, וברקע זוהר מקדש פוסידון באור הירח והזרקורים.



יום 2 – עם הפנים לעתיד


9:00 - המוזיאון היהודי ברחוב ניקיס 39 מצוי במרחק של דקות הליכה מבית המלון. הוא פתוח רק עד שעת צהריים. בשש קומותיו מציג המוזיאון את תולדות 2,300 שנות יהדות יוון על פי נושאים אחדים. אחת הקומות מוקדשת לשואה, שבה נספו מרבית יהודי יוון.



10:30 - מדרחוב ארמו (Ermou) מקשר שתיים מתוך שלוש כיכרותיה המרכזית של אתונה – סינטגמה ומונסטראקי. זהו רחוב הקניות העיקרי של אתונה ובו חנויות מותג, מרכזי קניות וגם חנויות מקומיות. באמצע הדרך, במרכז הכביש, ניצבת כנסייה אורתודקסית, מהראשונות שנבנו ביוון עוד במאה העשירית. בכיכר עצמה מסעדות אחדות המתמחות במנות סופלאקי והן נחשבות לאטרקציה תיירותית. המקומיים מעדיפים לאכול במקומות אחרים.



שכונת מונסטראקי, ששאבה שמה מהכיכר הקרויה על שם הכנסייה שבה, מוכרת כשוק הפשפשים של אתונה, אולם זה זמן רב אינה רק כזאת. רחובותיה משופעים בחנויות מזכרות, בגדים וטלפונים סלולריים. הרחוב המקביל לגדר מתחם ה"אגורה" (ככר השוק העתיקה) מתייחד בהיצע של טברנות. האגורה חשובה בהיבט היסטורי באותה מידה כמו האקרופוליס, כי שם התנהלו בתקופה הקלאסית החיים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים של אתונה. היא היתה מוקפת באכסדראות ושם ישב סוקרטס עם תלמידיו. על פני השטח הנרחב יש שרידים לא מעטים ובמקום גם מוזיאון.



מוזיאון האקרופוליס. צילום: מאיר בלייך
מוזיאון האקרופוליס. צילום: מאיר בלייך



בשכנות למוסטראקי מצויה שכונת פסירי, שהייתה שכונת פועלים ובתי מלאכה ובתחילת שנות האלפיים המירה תלבושת והפכה לשכונה של צעירים עם בתי קפה, ברים ומועדונים. כיום, לפי עדות מארחינו, נמוגה ההילה של הרובע, אם כי מצאנו שם לא מעט מוסדות שעדיין פעילים. הם ייחסו את דעיכת הרובע למשבר הכלכלי של 2014, שהשפעתו - העלאת מסים, עליית מחירים וקיצוץ בשכר - ניכרת עד היום. בהגיענו לכיכר סינטגמה צפינו במאות מפגינים שמחו על הקיצוץ בפנסיות שלהם.



13:30 - המסעדה וחנות הדליקטסים Ergon, המצויה בקרבת הכיכר, שאירחה בעבר הפגנות סוערות בהרבה, משלבת במטבח היווני נגיעות מודרניות. קתרינה פאליו, גברת ציורית המשמשת כיועצת לקשרי חוץ של מחוז אטיקה, שאתונה נכללת בו, סקרה שם באוזנינו את החידושים התיירותיים של אתונה לעת הקרובה, המלמדים שאתונה אינה רוצה לחיות רק את עברה. בראש הרשימה ניצבת הפתיחה הצפויה והמחודשת של המוזיאון הלאומי לאמנות בת זמננו (EMST), שממוקם בבניין שבעברו שימש כמבשלת בירה והיה סמל לארכיטקטורה המודרניסטית של אחרי מלחמת העולם השנייה. הבניין, ששינה פניו וקיבל חזית צבעונית, ממוקם בשדרת סיגרו, המוליכה ממרכז אתונה לחוף הים ולפיראוס. שדרה רחבת ידיים זאת מאכלסת מוסדות תרבות נוספים, כאלה הנושאים את שמם של שני אילי ספנות בינלאומיים מתחרים, שהיו גם גיסים וכבשו כותרות בשנות ה־60 וה־70 של המאה הקודמת – אונסיס וניארכוס.



15:00 - הקרן שהקים איל הספנות סטאברוס ניארכוס תרמה מאז מותו, לפני 20 שנים, 1.8 מיליארד דולר לפרויקטים ב־111 מדינות. גולת הכותרת של פעילותה ביוון ובכלל היא הקמתו של מרכז תרבות באתונה, שיימסר לידי המדינה בשנה הבאה. אל המבנה המרשים והייחודי בן שבע הקומות העטוף בקירות זכוכית, תועבר הספרייה הלאומית, ויהיה זה גם ביתה של האופרה הלאומית. בביקורנו שם נוכחנו כי המרכז מושך את בני אתונה כבר עתה.



האטרקציה הנוכחית היא הפארק רחב הידיים, שנועד לשמש ריאה ירוקה לעיר, וגם מרפסת הגג. אופיו של המקום הזכיר לי את מרכזי התרבות של לונדון, הברביקן והסאות’ בנק. גם המיליארדר אריסטוטל אונסיס, שזכה לכותרות צבעוניות יותר מגיסו בזכות הרומן שלו עם זמרת האופרה מריה קאלאס ונישואיו לג’קלין קנדי, ייסד קרן שהקימה מרכז תרבות משלה שנושא את שמו. באולמותיו של הבניין המבהיק, שצורתו קובייה, מתקיימים תערוכות ומופעי תיאטרון, וקומת הגג הוקדשה לטובת תרבות המזון בדמות מסעדה יוקרתית.



20:00 - קו החוף של אתונה עושה צעדים של ממש כדי לעשותו לחוויה תיירותית. מרינות, מועדוני חוף, מסעדות ענק וחוף רחצה לצדן הן פתרון ראוי. מסעדת Nalu בחוף Alimos היא אחת מהן. במרכזה בר שהיה מוקף עשרות צעירים וצעירות, שנעו לצלילי בום־בום. רק בקשה מפורשת אפשרה לשוחח ליד שולחנות האוכל שבמרפסת. ככל שהערב התקדם החלו לנגן שירים ופזמונים יווניים, שערבו לאוזנם של צעירים ומבוגרים כאחד. כשיצאנו משם לאחר חצות שמנו לב שמגרש החניה הצפוף היה משופע במכוניות פורשה ואאודי - הוכחה נוספת שתמיד יש מי שמצליחים להרוויח בעקבות משבר כלכלי.