סגולות התפוח הגדול: סתיו בניו יורק, חלק שני

בשנת 1902 הושלמה בנייתו בניו יורק של בניין Flatiron, הניצב במפגש של השדרה החמישית עם הרחוב ה־23 וברודוויי. מאז נחשב הבניין, שצורתו צורת משולש, לאבן דרך בהתפתחות הארכיטקטורה של מנהטן. הבניין הצופה על מדיסון סקוור פארק היה אחד מראשוני גורדי השחקים באזור זה של העיר, והוא מהבניינים הייחודיים בתפוח הגדול ואחד המצולמים בתבל. הבניין מזכיר צלליתו של מגהץ ומכאן שמו. את השם הוא העניק לרובע השכן, Flatiron District.

לאחר שסיימתי להתלבט בשאלה היכן להשתכן בביקורי הנוכחי ובחרתי בדאון טאון (מדרום לרחוב ה־34), לא היה לי ספק שרובע פלאטאיירון הוא המקום הנכון בהיותו "רובע שנולד מחדש". חיפוש באתרי בתי המלון העלו כמובן את בית המלון הנושא את שם הרובע – פלאטאיירון הוטל - הממוקם בפינה של רחוב 26 וברודוויי, והמגרעת הבולטת והכמעט היחידה שמצאנו בו היא שחלונותיו אינם כפולים, ולכן, רעש הרחוב, ורעש יש, חודר אל החדר. מחיר ממוצע של חדר הוא כ־200 דולר, וזה כולל ארוחת בוקר שהיא יותר מקונטיננטלית וגם משקה ערב בבר שבקומת הכניסה, אחד מרבים בסביבת בית המלון. לאחר דעיכה של שנים בשלהי המאה הקודמת, מרתק אליו הרובע בימים אלה תיירים ותושבים כאחד בזכות בתי העסק, החנויות והמסעדות שהציבו שם את רגלם.

מדיסון סקוור פארק, המשתרע על פני שלושה בלוקים, נמצא בטבורו של הרובע. תחילתה של ההיסטוריה שלו במאה ה־17, עת שימש כשדה ציד. בתחילת המאה ה־19 הוא נעשה לשדה אימונים של הצבא, ובמחצית אותה מאה הוא החל לשמש מגרש האימונים של קבוצת הבייסבול הראשונה בארצות הברית, ה־Knickerbockers, שסיימה דרכה עוד במאה ה־19. שם זה אומץ מאוחר יותר בידי קבוצת ה־NBA של ניו יורק, הניקס, המשחקת במדיסון סקוור גארדן, שמקור שמו הוא באתר הראשון שבו האולם היה ממוקם.

בד בבד, ב־1847 הוכרז הפארק כפארק ציבורי והוא פופולרי בקרב תושבי הרבעים הסמוכים אליו בזכות המדשאות, עצי הנוי, הפסלים, המזרקה והמתחם המוקדש לכלבים ולבעליהם.

הפארק, ששוקם בראשית המאה הנוכחית, מוקף בבניינים נוספים, שנחשבים כנקודות ציון בהיסטוריה של מנהטן. בולטים בהם מגדל מט לייף ובניין ניו יורק לייף, שתופס בלוק שלם ונראה למרחוק בזכות גג החרוט המתומן והזהוב שלו, שבוהק בשעות החשיכה. גם למגדל מט לייף יש גג פירמידה מחודד, אך הוא מוכר יותר בזכות ארבעת השעונים, שקוטר כל אחד מהם שמונה מטרים. השעונים פונים לארבע רוחות השמיים ממקום הצבתם בין קומותיו ה־25 ל־27 של המגדל. חברת הביטוח מט לייף עברה לבניין שמעל גרנד סנטרל סטיישן (בעבר בניין פאן אם) ובמקומה יושבים בבניין שעדיין נושא את שמה, מותג היוקרה של מאריוט, בית המלון אדישן ובנק קרדיט סוויס.

סיור קצר ברובע הבהיר שמדובר בסביבת עסקים בינלאומית. בקומת הקרקע של המט לייף מצאנו סניף של ענק האלקטרוניקה סוני עם אפשרות לבלות שם דקות רבות במה שנחשב למילה האחרונה של משחקי המציאות המדומה מתוצרת החברה היפנית. עבור חובבי משחקים שמעדיפים מציאות ממשית, הציבה חברת לגו הדנית חנות דגל בשולי הפארק, וכך לא נדרש מאמץ רב כדי לקנות מתנה לנכד. נושקת לה חנות ענק שנושאת את השם Eeataly, המציעה את כל טוב איטליה, במוצרי מזון ויינות, עם דוכני אוכל מוכן בכל אגף. כך שאפשר לאכול פיצה, ללגום כוס של יין ברולו, לעבור לאגף הקפה לשתיית ספלון אספרסו

או לדלג לג'לטריה כדי להתקרר עם גלידה משובחת (ויקרה).

המשוואה המנצחת

אם בענייני אוכל עסקינן, לא נתעלם מכך שאגף אחר של מגדל מט לייף מארח מסעדה ושמה "11 מדיסון פארק", שהוכתרה בשלושה כוכבי מישלן. תפריט טעימות של שמונה עד עשר מנות יעלה 295 דולרים, לא כולל מס, שתייה וטיפ. אנו היינו צנועים יותר ובערב הראשון לשהותנו ביבשת החדשה משך את עיניינו (ואת חוטמינו) מוסד ושמו "היל קאונטרי בריבקיו מרקט", שהיה גדוש בסועדים. בשר עוף, חזיר ובקר מבושלים ועשויים בגריל ממתינים ללקוחות, שכל אשר עליהם לעשות זה לנקוב במשקל המנה הרצויה. הרעיון נחמד, אך הביצוע היה כושל – הבחורים בצד האחר של הדלפק עשו רושם שהלקוחות מפריעים להם בהוסיפם חטא על פשע כי הטילו כלאחר יד את הבשר על נייר עטיפה שלא ספג את עודפי השומן. כמקום "עדכני", שמגיש ארוחותיו ללא צלחות, מוזגים שם את הבירה מהחבית לצנצנת. למחרת קראתי באתר Yelp את המשפט הבא: "אל תעמדו בתור להיל קאונטרי. היכנסו להוג פיט שממול".

ממול, ברחוב ה־26 בין החמישית לשישית, מציעים ב"הוג פיט" מטבח דרומי עממי עם צלעות משובחות, קלחי תירס בחמאה, טוגנים פריכים, צלי הודו

מתובל כהלכה וכמובן גם קנקני בירה. השירות אדיב (וגם מלצרית דוברת עברית), המחירים עממיים, המוסיקה לעניין (כלומר, קאנטרי רוק ושנות ה־70) ופוטבול על מסכי הענק. לרגע היינו באמריקה של מצביעי דונלד טראמפ. את זאת של תומכי הילרי קלינטון פגשנו מעבר לפינה, אצל "דה סמית", מוסד שהגיע לרובע רק השנה. תקרה גבוהה, הרבה אור, בר משקאות המכסה קיר שלם, רועש עם לא מעט לובשי חליפות בתום יום עבודה - ואת כל זה היזמים מכנים ביסטרו. הדמיון היחיד שמצאנו למוסד הפריזאי היה שהתפריט לא היה עמוס ולא מתוחכם יתר על המידה, ועיקרו מנות בשר ופירות ים. המחירים היו יותר מעממיים, אך הסטייק היה מעולה. זאת כנראה המשוואה המנצחת.

לנוסחה מוצלחת נוספת נחשפנו במדיסון סקוור פארק. Shake Shack הוא ביתן הניצב בשולי הפארק, ובשעת צהריים ביום שבו האירה השמש, עמדו עשרות בתור כדי לרכוש את סעודת הצהרים שלהם – המבורגר, נקניקיה, עוף, גלידה, מילקשייק, בירה או יין – ואחר כך מיהרו לתפוס אחד מעשרות השולחנות הפזורים בשולי הפארק. צנוע ממנו הוא ilili box, קיוסק שהוצב במקום שלפני עשור עוד נסעו בו מכוניות. כאן מציעים מנות טייק אווי בסגנון ים תיכוני, בהן פלאפל.

ביקוש לספרים של ממש

מדיסון סקוור פארק משקף מגמה של העדפת הולכי רגל ורוכבי אופניים על פני מכוניות. כך נישלו את כלי הרכב פולטי העשן מכיכרות נוספות לאורך הברודוויי, ובחלקן יש דוכני אוכל ושולחנות לרווחת הציבור, מיוניון סקוור בדרום, שם יש שוק איכרים ססגוני, דרך המדיסון, כיכר גרילי, כיכר הראלד, כיכר גולדה מאיר (בין הרחובות ה־39 וה־40) ועד לטיימס סקוור. עוד גינה מענגת במידטאון היא בריאנט פארק, הממוקמת בשדרה השישית ובסמוך ל"ספרייה הציבורית של ניו יורק", שחזיתה הקלאסית פונה אל השדרה החמישית. בימים אלה (עד סוף דצמבר) מוצגת בספרייה תערוכה המוקדשת לאלכסנדר המילטון, יד ימינו של הנשיא הראשון, ג'ורג' וושינגטון, ושר האוצר בממשלו, שנחשב למניח אבן היסוד לשיטה הכלכלית הנהוגה עד היום בארצות הברית. לא יהיה מופרך לקשר את התערוכה עם העובדה שבברודוויי נוחל הצלחה מחזמר שזכה בפרס הגראמי ל־2016, וגיבורו הוא אותו המילטון. בקומתו השלישית של המבנה ממוקם אולם הקריאה הקלאסי על שם רוז, שמדפיו עמוסים בספרים. האולם רחב הידיים, ששופץ אך לפני שנתיים, מצויד במסופי מחשב, ואפשר לאתר באמצעותם כל חומר קריאה שזקוקים לו. אולם, נראה שעדיין יש ביקוש לספרים של ממש, ועובדה היא שגם ביציאה מהבניין נדרשים המבקרים לפתוח תיקיהם שמא התפתה מישהו ונטל מהספרייה אחד ממאות אלפי ספריה. גם סניף בארנס אנד נובלס ביוניון סקוור על ארבע קומותיו (אחת מוקדשת למשחקי וספרי ילדים) מלמד שלא נס לחו של הספר. שם, על דוכני קידום המכירות, מככבת הביוגרפיה של המילטון, שעל בסיסה נכתב המחזמר.

שבנו לבראינט פארק, שם יש חדר קריאה באוויר הפתוח. לראשונה הוא הופעל ב־1935 לטובת ציבור המובטלים של שנות השפל. לרשותם הועמדו ספסלים אחדים לצד ארונות של ספרים ומגזינים, ועובדה היא שעד היום הוא זוכה להצלחה. לצד חדר הקריאה החל בימים אלה לפעול בפארק כפר החורף, שיציע למבקרי הגן זירת החלקה על הקרח (ללא תשלום, אך הביאו את נעלי הגלישה שלכם) ו־125 דוכני מזון וביתני מכירה של מגוון מוצרים, אאוטלט בזעיר אנפין.

ואכן, שהות בניו יורק היא גם לצורכי קניות. יש המחפשים מחשבים, טאבלטים, טלפונים ומצלמות. אחרים מבקשים לחדש את המלתחה. בעבר נהגתי להקדים לביקור הקבוע במרתפי מייסיס גיחה ל־Daffy’s, בכיכר הראלד (ברודוויי פינת הרחוב ה־34, מול מייסיס). דאפיס הייתה המקום לקנות מוצרי ביגוד איכותיים במחיר סביר (למשל, גרבי קלווין קליין עתירי כותנה) אלא שהחנות נסגרה ב־2012 וכיום ממוקמת שם חנות הדגל של H&M. בבלוק השכן, ברחוב ה־33, נפתח ב־2007 המנהטן מול, ובשתי קומות הקרקע שלו ממוקמת החנות היחידה במנהטן של הרשת הזולה J. C. Penney, עם חנות בתוך חנות של ליוויס והרבה־הרבה בגדי ילדים. ואם למישהו היה ספק, עברית הייתה אחת השפות המדוברות בין הדוכנים והמדפים.