כך הפך האירוח הביתי לטרנד ששואב אליו מטיילים מחו"ל

"התחלתי עם האירוח הביתי לפני כמה שנים, אבל פעם לאנשים לא היה עניין להגיע לבית של מישהו. כיום, אנשים מחפשים את זה. בתקופה האחרונה יש יותר מודעות לאירוח הביתי. זה נכנס כטרנד מאוד חזק", אומרת רותי איזבוצקי מהיישוב נווה דניאל. איזבוצקי (38), מארחת בביתה קבוצות למפגשים של אוכל וסדנאות אמנות. "זה מתחיל בדרך כלל בארוחת בוקר, צהריים, או ערב, תלוי מתי אנשים מגיעים, ונמשך בסדנה", היא מספרת, "מובן שזה תמיד מלווה גם בשיחה. אני ובעלי אלעד מספרים איך הגענו למקום, לפעמים גם עושים לאורחים סיור ל'מצפור האלף', שנמצא ליד הבית שלנו ורואים ממנו ממש את כל הארץ".

איך בכלל הגעתם לרעיון של אירוח ביתי?

"התארחנו כמה פעמים בסוג כזה של מפגשי אירוח ביתי, ונורא התלהבנו. המקצוע שלי הוא אמנית, ואני גם מאוד אוהבת לבשל ולארח, וזה התחבר לי. גם בעלי, שעובד כיועץ שיווקי לעמותות, מאוד אוהב להכיר אנשים חדשים ולארח. לפעמים גם שתי הבנות הגדולות עוזרות לנו בהכנת האוכל וגם בסדנה עצמה".

מי קהל היעד שלכם?

"מגיעים אלינו להתארח בעיקר אנשים מהארץ, משפחות, קבוצות חברים, מכל מיני מקומות עבודה, ואת כולם מעניין הסיפור של המשפחה המארחת. את חבילת האירוח אני תופרת לפי בקשת המשתתפים. השבוע, למשל, יש לי קבוצה של 15 אורחים שמשלמים 300 שקלים למשתתף".

"בתקופה האחרונה רואים ביקוש הולך וגובר לחוויות אותנטיות ולמפגשים אישיים בין אנשים כחלק מהחוויה שהתייר מחפש", אומר איקא צ'יפמן, חבר באיגוד משווקי תיירות בישראל והבעלים של "רותם - תיירות חברתית". "תייר מחפש כיום פחות ופחות לשים וי על המקומות החשובים והאתרים הגדולים, ויותר מחפש את המפגשים האנושיים והמיוחדים עם האנשים המקומיים, הקהילות המקומיות. זה נכון גם לגבי תיירים מחו"ל וגם מהארץ, וזה בעצם מה שפתח צוהר לתיירות הביתית. הדרישה כיום לאירוח בבתים פרטיים היא גדולה בהרבה ממה שראינו קודם, וזה גם הביא לכך שיותר אנשים פותחים את הבתים שלהם ורואים בכך גם הזדמנות עסקית. כלומר, לייצר הכנסה נוספת למשפחה, או להקים עסק חדש מלכתחילה".

עד כמה האלמנט הכלכלי הוא אכן מהותי ברצון לפתוח את הבית?

"ההזדמנות הכלכלית היא נחמדה, אבל אנשים רואים בכך גם הזדמנות לפגוש אנשים אחרים וגם להשמיע את הקול שלהם. להרבה מאוד אוכלוסיות חשוב שישמעו אותם".

צ'יפמן מבהיר ואומר: "לא הייתי אומר שמרכזי המבקרים השונים נמאסו על תיירים, אבל את אותו מרכז מבקרים, עם התלת־ממד ודברים שנראים כאילו עפים לי לתוך המשקפיים, אני יכול למצוא בכל מיני מקומות בעולם. לעומת זאת, אדם שעלה למשל מאזרבייג'אן והביא איתו מסורת בייצור מרציפן, או בדואי שבתור ילד בן 9 כבר ידע לעקוב אחרי גמל רק לפי העקבות שלו - אלה סיפורים שכיום יותר מעניינים את האנשים מאשר התלת־ממד. התייר מחפש כיום להיכנס ולהבין חיים של אנשים, להבין את התרבות לעומק בצורה בלתי אמצעית, להבין מה עולה בראשם של אנשים שמתגוררים במקומות מסוימים".

אוכל עם סיפור

אם להסתמך על דבריו של צ'יפמן, הסיבה לפופולריות ההולכת וגוברת של האפיק הביתי בתחום התיירות, נעוצה בהתעצמות הרשתות החברתיות והתפתחות הטכנולוגיה. "זה מצמצם את הפער בין מקומות שונים בעולם", הוא מסביר. "אני יכול ליצור קשר עם בן אדם בקצה השני של הגלובוס, אז למה שאני גם לא אפגוש אותו כשאני מטייל? הרשתות החברתיות הגבירו את הרצון של אנשים להיכנס פנימה לתוך חיים של אנשים אחרים".

לדברי צ'יפמן, את המארחים הביתיים אפשר לחלק לשתי קבוצות: "יש אנשים שזו לגמרי יוזמה פרטית שלהם, ויש מקרים שזו יוזמה של גוף יותר גדול שרוצה למשל או להזרים תיירות לאזור מסוים, או לחשוף סיפור מסוים. לפעמים זה גם בא עם אג'נדה פוליטית או חברתית. אבל לכל המארחים יש מכנה משותף: אין דבר כזה שיהיה אירוח ביתי שמבוסס רק על אוכל. תמיד יהיה ליד האוכל גם איזשהו סיפור, ולפעמים גם פעילות כמו אמנות, ריקוד, או סיבוב בשכונה. לאחרונה, למשל, עיריית תל אביב מקדמת את התיירות לשכונת התקווה. אני העברתי את האנשים שמארחים בבתים קורס שמלמד אותם לספר את הסיפור שלהם. בשכונת התקווה יש קיבוץ גלויות של תימנים, בוכרים, רוסים ועוד. זוהי שכונה מאוד מעניינת".

גם בתערוכת התיירות הבינלאומית IMTM 2018, שתתקיים בתחילת פברואר, נותן משרד התיירות במה מאוד מכובדת לנישה הזו. "האירוח הביתי התפתח מאוד לאור העובדה שתיירים מחפשים יותר חיבור לקהילה, יותר רוצים לחוות את המקומיים. הם רוצים להיכנס לתוך הבתים, לשמוע את הסיפורים האישיים, לאכול את המאכלים המקומיים, לשמוע סיפורי הגירה, לראות אמנות מקומית", אומרת מאיה אברמוביץ', הממונה על הכשרה מקצועית במשרד התיירות. "האגף להכשרה מקצועית במשרד התיירות פועל לקידום הכשרות מקצועניות לתיירנים וגם לאלה שעתידים לבנות מוצר תיירותי, והדגש הוא על אירוח ביתי. סוג כזה של אירוח מעניין גם תיירים מחו"ל וגם מבקרים מהארץ.תיירים מסין, למשל, מאוד אוהבים להתארח בבתים של אנשים, וכך גם תיירים מאירופה. זה עסק שתופס תאוצה, ואנחנו נחשפים לעוד ועוד מארחים ביתיים".

אברמוביץ' מסבה את תשומת הלב לכך שאירוח מהסוג הזה עשוי לשמש כהזדמנות להעצמת אוכלוסיות מוחלשות. "יש למשל נשים שלא יוצאות מהבית, בכלל לא יודעות אפילו שיש להן מוצר, ואנחנו עוזרים להן לבנות מוצר תיירותי", היא אומרת. "יש לנו למשל קבוצת נשים מבשלות מירוחם שמארחות בבתים שלהן. זה עוזר להן בפרנסה. בתערוכת התיירות (שתתקיים ב־6־7 בפברואר) אנחנו עושים יריד של אירוח ביתי וחושפים בפני המבקרים את התיירנים הביתיים ואת המוצר הזה של אירוח ביתי. אנחנו פועלים בכמה היבטים כדי לקדם את המארחים הביתיים. עושים להם הכשרות, עוזרים להם לשווק וחושפים את המוצר שלהם בפני לקוחות פוטנציאלים וסוכני נסיעות. יש לנו כבר 70 תיירנים ביתיים שהולכים להציג באירוע הזה".

לחוש את הבית היהודי

"אני אישה חרדית, אמא לעשרה ילדים. נולדתי בשכונת מאה שערים ולאחר נישואיי, לפני יותר מ־40 שנים, הגעתי לשכונת הבוכרים", מספרת רבקה ברנדוין (60), אמנית מירושלים, הנמנית עם האנשים שהחליטו לפתוח את ביתם בפני מבקרים ותיירים. "מגיעות אלי קבוצות כדי לשמוע על האישה החרדית, על המשפחה החרדית היהודית, על 'החיים האמיתיים'. כך אני קוראת לזה. מגיעות אלי קבוצות מכל הארץ וגם מהעולם, והמפגש כולל הרצאה על סיפור החיים שלי ועל המפעל המשפחתי שלנו, שזכינו בעזרת השם לגדל עשרה ילדים בבית הקטן שלנו, שהיה בזמנו שני חדרים בגודל 44 מטרים. היום, ברוך השם, הרחבנו קצת את הבית".

מה כולל האירוח שלך?

"חוץ מטעימות מסיפור החיים שלנו, אני מגישה גם ארוחה. יש כל מיני רמות של אוכל, החל מקוגל ירושלמי, תוספות של עוגיות ביתיות טעימות, ועד ארוחות חלביות או בשריות ברמה שלא מביישות בית מלון. אני עושה זאת כשנה וחצי, וההיענות רבה. לפעמים מגיעות אלי קבוצות אפילו פעמיים ביום".

אילו תגובות את מקבלת מאנשים?

"זה מאוד מלהיב אנשים ומסקרן אותם לשמוע, לחוות ולחוש את הבית היהודי. אני עושה זאת גם מפני שאני אוהבת אנשים, גם כי מדובר מבחינתי בשליחות וגם כי זה מוסיף קצת לפרנסה של הבית".

"אני מעבירה בביתי את החוויה הכורדית, וזה אומר שעתיים של מוזיקה, ריקוד וסדנה להכנת קובה ואוכל אותנטי", מספרת דליה חרפוף (67), פנסיונרית משכונת עין כרם בירושלים. הוריה של חרפוף עלו ארצה מכורדיסטן ב־1921. היא נולדה בארץ. "פרשתי מהעבודה כעובדת מדינה, הצטרפתי לקורס של יזמות עסקית והחלטתי לארח בבית", היא מספרת. "בתקופה האחרונה אנשים מודעים יותר ויותר לאירוח הביתי. זה פשוט נהיה 'אין': המון אנשים, קבוצות מהארץ ומהעולם, באים לפה. עכשיו האירוח הביתי נהיה מאוד פופולרי, כי זה אירוח בסגנון אחר".

מה כולל האירוח שלך?

"אני מדברת על ההורים שלי ועל קובה. הרי מי לא אוהב קובה? אנשים מאוד מתלהבים. אני נותנת להם להרגיש כמו בבית, והם גם יוצאים מפה עם מתכונים, מכינים בבית ושולחים לי תמונות. זה גם עניין של נוסטלגיה, וכמעט כולם יוצאים ממני עם דמעות בעיניים".

"האירוח הביתי תופס תאוצה בצורה לא נורמלית בתקופה האחרונה", מסכמת יעל קורלנדר, יועצת תיירות שמתמחה בנושא האירוח הביתי ומובילה את הפרויקט של עיריית ירושלים "נשים וסיפורים בירושלים". "היום המצב הוא כזה שאין כבר קבוצה שיוצאת לטייל ולא מבקשת חוויה של אירוח ביתי, וזה תופס תאוצה גם בחו"ל. זו בעצם החוויה שאנשים מחפשים כיום. אנשים רוצים חוויה אישית, אנושית. במיוחד בימים האלה שכולם תקועים במסכים ובפייסבוק, אנשים צמאים לראות את הבן האדם, לשבת אצלו בסלון, לשמוע על החיים שלו, להסתכל אחד על השני ולהכיר זה את זה".