"לא ישנים בלילות": לתושבי ת"א נמאס מהרעש הבלתי פוסק של התיירים

"מסיבות עד שלוש לפנות בוקר, צרחות בלילה וכל הזמן ניידות של פיקוח עירוני שמגיעות, זו המציאות שאני חיה בה בחודשי הקיץ", מספרת רונה (שם בדוי), המתגוררת ברחוב פרישמן בתל אביב. "הרחוב שלי הוא ברובו דירות המושכרות לטווח קצר לתיירים. כל הפרונט של הבניין שלי הוא דירות כאלה, וגם שני הבניינים לידי הם כולם כאלה. במהלך רוב השנה אלה דירות רפאים, ואילו מחודשי הקיץ ועד ספטמבר מגיעים אליהן תיירים צרפתים מאוד צעירים, בערך בני 18 פלוס, והם פשוט בלתי נסבלים בהתנהגותם".

תל אביב, העיר ללא הפסקה, היא יעד מבוקש מאוד בקרב התיירים שמגיעים ארצה במהלך כל השנה, ובמיוחד בקיץ. למשל, לקראת מצעד הגאווה, שהתקיים ביום שישי האחרון, הגיעו לעיר כ־40 אלף תיירים. יוקר המלונות בתל אביב גורם לתיירים רבים, חלק ניכר מהם חבר'ה צעירים, לחפש אופציות זולות יותר. כך למשל הפכה תל אביב למעצמת Airbnb שבה היחס הגבוה ביותר בין דירות Airbnb לחדרי מלון מבין הערים המתוירות הגדולות בעולם.

התיירים המגיעים לעיר מוצאים דירות המושכרות לטווח קצר דרך פלטפורמות שונות; וגם תל־אביבים רבים שאין בבעלותם דירה נוספת חוץ מדירת מגוריהם, קפצו על העגלה. חלקם אף עוברים לחיות לתקופות קצרות אצל הוריהם, כדי שבתקופות אטרקטיביות בשנה יוכלו לסבלט את דירתם לתיירים ולהרוויח כמה אלפי שקלים. בעלי הדירות עושים עסקים מצוינים, אך אם תשאלו את תושבי העיר המתגוררים בקרבת הדירות האלה, התמונה שתתקבל תהיה שונה לחלוטין.

רונה (27) אינה חושפת את שמה מפני שהיא נמצאת ביחסים טובים עם בעל הבניין שלה. היא גרה שלוש שנים ברחוב פרישמן באזור הים, מיקום מאוד אטרקטיבי עבור תיירים. "זהו רחוב שקט בלא מעט ימות השנה", היא מספרת, "אבל בקיץ זה הופך להיות סיוט, ואני עוד בחורה צעירה שזה כביכול לא אמור להפריע לה. לא מדובר רק ברעש; כדי לקנות פיצה, למשל, את צריכה לחכות לפחות חצי שעה בתור, כי המקום הקטן פה פשוט מפוצץ".

זה דווקא נשמע טוב לעסקים.
"לעסקים זה טוב, לתושבים פחות. אנחנו אלה שגרים באזור הזה כל השנה. העומס והרעש הם בלתי נסבלים. דווקא מבחינת לכלוך, התיירים הצעירים לא בעייתיים. מהבחינה הזו הם די מנומסים. ואילו מבחינת הרעש, זה יכול להגיע למצב שבחצות וחצי יש מוזיקה בפול ווליום. במצעד הגאווה, למשל חגגו עד ארבע וחצי לפנות בוקר. בקיץ זה רעש ומסיבות. בלילה את לא ישנה וזה הופך לך את היום. כל הזמן אנחנו מתקשרים לפיקוח העירוני, ואז הם באים. ייאמר לזכותה של עיריית תל אביב שזה מטופל מהר מאוד. ברור לי שתיירים מכניסים כסף למדינה, אבל דירות להשכרה לטווח קצר גם מעלות את מחירי השכירות שלנו. רוב השנה אלה דירות רפאים, שאף אחד לא גר בהן, כי מחכים לקיץ, שיבואו התיירים. זאת במקום שבמהלך כל השנה יגורו כאן חבר'ה צעירים. מחירי הדיור בתל אביב עולים, כי יש דירות רפאים שפעילות רק בקיץ. לא ייתכן שצעירים לא יכולים לגור באזורים ספציפיים, כי רוב הדירות מחכות לתיירים. אני בין הצעירים הבודדים שגרים באזור. רוב השכנים שלי הם אנשים מבוגרים שגרים בדמי מפתח".

רעש במקום אוויר

התופעה של דירות שמושכרות לטווח קצר בתל אביב התפשטה לאחרונה גם לשכונת פלורנטין, שהפכה למאוד פופולרית עבור הצעירים המגיעים ארצה. "השכונה שלנו הפכה לאחרונה ליעד מאוד מבוקש בקרב השוכרים לתקופות קצרות, והתוצאה היא שלפחות בבניין שלנו יש תחלופה מאוד תכופה של תיירים", אומרת אור אלוני (46), בעלת משרד יחסי ציבור, תושבת פלורנטין וחברת ועד בבניין שבו היא מתגוררת. "אנחנו רואים בהחלט התגברות של נזקים לבניין. שוברים דברים, מלכלכים במעליות ובלובי, ויש כמובן מסיבות והרבה רעש. זוהי אומנם שכונה עם רוח צעירה, אבל ברגע שמגיעים תיירים הם פשוט פורקים כל עול ופחות אכפת להם מהנזק שהם משאירים אחריהם".

איך זה משפיע עלייך?
"במקרים של מסיבות ורעש בשעות מאוחרות, קראנו כבר כמה פעמים למשטרה. המשטרה אכן מגיעה, משתפת פעולה ומסייעת, אבל זה עדיין לא פתרון. מעבר לכך, ברגע שהמון אנשים מגיעים, מעשנים ושותים יש ונדליזם, יש לכלוך, והבניין הופך להיות הוסטל ולא בניין מגורים".

אלוני מתגוררת בבניין חדש בשכונה מזה שלוש שנים, ולתופעה היא עדה בעיקר בשנה האחרונה. "בכל פעם כשמגיעים תיירים חדשים, אני הולכת לדבר איתם", היא מספרת. "זה אולי עוזר לכמה ימים, אבל אחר כך הכל חוזר על עצמו. זה מעיק ואין שום סיבה שנסבול את זה. זה לא בית מלון. לעומת אנשים ששוכרים דירות לטווח ארוך, מי שמגיע לפרק זמן קצר, בא לעשות פאן ופחות אכפת לו מכל מה שמסביב. כמו כן, ידוע לנו גם שישנם מקרים שבהם בעלים של דירה משכיר אותה למישהו מקומי לטווח ארוך, אבל אותו אחד בעצם משכיר אותה לאחרים לתקופות קצרות, כשהבעלים של הדירה בכלל לא מודע לכך".

היו לך מחשבות לעזוב את השכונה?
"ממש לא. אני לא משנה מקום מגורים, אני מטפלת בבעיה. השכונה נפלאה, ולא פלא שהיא כל כך אטקרטיבית. אנחנו רוצים לשמור על הרוח הצעירה של השכונה ועל הצבעונית שלה, אבל עדיין בגבולות המתקבלים על הדעת. אנחנו מברכים את כל התיירות שמגיעה לפה, זה מוסיף הרבה צבע ועניין לאזור, אבל אנחנו רוצים שהכל יהיה בגבולות הגיוניים ושחיינו לא ייפגעו כתוצאה מכך".

ז'ני דונר (44), קלדנית, תושבת פלורנטין, מתגוררת בשכונה עם בעלה ושלוש בנות. "בבניין שלי יש דירה שלפני כשנה עברה שיפוץ, ומאז כל הזמן התחילו להתחלף בה דיירים. לרוב הדיירים דוברי רוסית, איטלקית, צרפתית וגרמנית", היא מספרת, "זה גורם לכך שלפעמים מוקדם בבוקר או בלילה בשעות מאוחרות יש רעש בחדר המדרגות, יש מסיבות עם קולות רמים. למשל, אני לא יכולה בלילה לפתוח את החלון במטבח כדי שייכנס אוויר, כי המרפסת שלהם נמצאת ממש מתחת ויש רעש אל תוך השעות הקטנות של הלילה".

אילו דברים נוספים מפריעים לך?
"מאז שהתחילה התחלופה הזו, פתאום הדלת של הבניין נשברה, הידית נשברה, המנעול נשבר. יש תחושה שהבניין פתוח לכל מי שרוצה. גם לגבי הבנות - שהן בגילי 4, 7.5 ו־22 זה יכול להיות מלחיץ. אומנם הילדה הקטנה תמיד איתי, אבל לגבי הילדות הגדולות, התיירים הם צעירים ואני אף פעם לא יכולה לדעת מי מגיע, ולפעמים הם גם מגיעים שיכורים. מובן שהיו גם אנשים נחמדים שהם מברכי שלום ומסבירי פנים, אבל אף פעם אי אפשר לדעת מי יגיע".

דונר מספרת שבסביבה הקרובה של הבניין שלה יש בניינים שכולם מיועדים לדירות מסוג זה. "אני בעד תיירות, אבל כשזה מתערבב לי עם היומיום, וכשהתיירים לא כל כך מתחשבים זה בעייתי", היא אומרת. "לכי תדברי עם שכן שלא מבין עברית ושמחר־מחרתיים הוא גם ככה לא יהיה כאן. בסוף החודש הזה אני עוברת דירה, אבל זה לא קשור לתיירים. אם הייתי נשארת בבניין, בטח הייתי פונה לבעל הדירה שלי ומבקשת ממנו לפנות לבעל הדירה שמושכרת לתיירים, כדי לנסות להסדיר את המצב".

בית מלון בבניין דירות

יפית (שם בדוי, 55), גרה בדירה ששייכת לה באחד הרחובות המרכזיים בתל אביב. בבנין שלה יש דירה שמושכרת לפרקי זמן קצרים לתיירים. "זה נעשה בהתחלה בעורמה", היא מספרת. "כשהדיירת שהתגוררה בדירה הזאת נפטרה, התחילו לשפץ. אנחנו שאלנו לפשר השיפוץ, וענו לנו שנכנסים לגור שם, כי פחדו לומר את האמת. הם ידעו שאם יגידו לנו את האמת, נעצור אותם. הרי מי רוצה בית מלון בבניין דירות? בקיצור, מהר מאוד התברר לנו שאכלנו אותה. בהתחלה זה היה חמור מאוד. הם השכירו לכל אחד: כל הזמן אנשים היו עולים ויורדים, היה רעש ובלגן, אבל הצלחנו להשתלט על צורת ההשכרה. עשינו היכרות עם בעל הנכס שגר בחו"ל, ואנחנו, אנשי הוועד, נתנו לו רשימת הוראות: 'אתה תדאג שלא יהיה פה רעש ובלגנים, כי לא בא לנו ללכת להתלונן בעירייה'. גם המתווך שדואג להשכיר את הדירה הזאת מנסה להיות נחמד ולבוא לקראתנו. בכל פעם אנחנו מבקשים ממנו לא להשכיר לכל אחד, כי אם יעלו לנו על העצבים, אז אנחנו נתלונן".

ועכשיו הכל שקט?
"אם יש רעש, הוועד עולה למעלה, דופק בדלת ומסביר לאנשים. התיירים נחמדים, מבינים את הבעיה, ואפשר לומר שבתקופה האחרונה לא היו תופעות חריגות. אבל עדיין לפעמים נסתמים הביובים למטה, כי לא אכפת להם והם זורקים לשירותים את הכל. בכל אופן, זה הדבר הכי מיותר שאנחנו צריכים בבניין שלנו. עדיין זה עולה לי בבריאות כשאני רואה ליד הבניין מונית שיורדים ממנה תיירים. בכל פעם אני מקווה שהם יהיו נחמדים".

"בכל הפרויקטים החדשים סביב הבניין שלי אפשר לזהות שהאכלוס הוא לא של דיירים, אלא של תיירים", מספרת שלי מבשוב (31), מורה ליוגה ועובדת סוציאלית, המתגוררת ברחוב יוחנן הסנדלר באזור לב העיר בתל אביב. "יש המון דירות להשכרה לטווח קצר באזור שלי. בערב את רואה את התיירים יושבים במרפסות, וכמובן עושים הרבה רעש. האווירה הופכת לא לאווירה של שכונה עם צורת חיים יומיומית, אלא למעין גטו של תיירות, ואני מרגישה שהכוח הקהילתי הולך ונעלם".

למה את מתכוונת?
"אני מרגישה שאני חיה בתוך קהילה מתפוררת. כשיש תיירים מסביבך, לא אכפת להם איזה שירותי חינוך ותברואה, או אפילו איזו גינת כלבים יש או אין בשכונה. לא מעניין אותם האם הם מייצרים רעש או שקט. אין להם שום יחסי גומלין עם הסביבה שלהם. הם באים לקחת את כל מה שיש לעיר להציע בלי לתת שום דבר בחזרה פרט לכסף. אני מבינה את החשיבות של הכסף לעסקים המקומיים, אבל כתושבת העיר זה בעוכריי, ורוב תושבי העיר הם לא בעלי עסקים קטנים".

עניין נוסף שמציק למבשוב הוא העובדה שכתושבת העיר, קשה לה למצוא לעצמה דירה להשכרה. "כשאני פותחת לוח יד שנייה, אז מראש אני יודעת שיש 8,000 דירות פחות, כי המספר הזה עומד להשכרה לתיירים", היא אומרת. "זה פשוט מקומם. דירות מהסוג הזה הפכו להיות לעסק קפיטליסטי חזירי ולא חברתי. כמו כן, הרבה מבעלי הדירות לא משלמים מסים ומסתירים את העובדה שיש להם עסק שמגלגל אלפי שקלים בחודש. בעוד כחודשיים אני צריכה לפנות את הדירה שלי, והמחשבה שאולי לא אמצא דירה אחרת ממש מכניסה אותי לחרדה. אני מבינה את החשיבות של התיירות, אני מודעת לכך שבבתי מלון יש מחירים מופקעים, אבל הפתרון הוא לא דירות מהסוג הזה שחד־משמעית הורסים לתושבים את החיים. למשל בברלין, בניו יורק ובאמסטרדם כבר התחילו להגביל את התופעה ומציבים מכסה למספר החודשים שאפשר להשכיר את הדירה לטובת תיירים. אז בטח שבתל אביב, עיר מיניאטורית שחסרה בדירות, חייבים להגביל את התופעה הזאת ולעשות לה רגולציה".