"אני לא זוכר שבמלחמת לבנון יישובי הצפון היו 'עוטף לבנון'. ואילו באזור שלנו, כל פעם שיש התראה בעוטף עזה, אנשים לא יודעים לעשות את ההבחנה אם זה כן רלוונטי אלינו או לא רלוונטי. בגלל השם הנוראי שדבק בנו, 'עוטף עזה', אנשים פשוט לא באים", אומר גיא טיומקין, מנהל מוזיאון יד מרדכי בקיבוץ יד מרדכי.
המצב הביטחוני הקשה בדרום משפיע לרעה על עסקים רבים באזור, חלקם הגדול עסקי תיירות שהיו אמורים דווקא בתקופה זו - בעיצומו של החופש הגדול - לפרוח וליהנות מתנועה רבה של מבקרים. הנזק לתיירות בדרום, שנגרם בשל המצב הביטחוני, נאמד במיליוני שקלים. תיירנים רבים נאלצים לספוג אינספור ביטולים של מבקרים, וגם אירועים שהיו מתוכננים ושהושקעו בהם כספים רבים נאלצים להתבטל. כך, למשל, הוחלט ביום חמישי האחרון לבטל את פסטיבל הכדורים הפורחים המסורתי שאמור היה להתקיים בגן הלאומי פארק הבשור (אשכול) בצפון הנגב בסוף השבוע, ושאליו נמכרו כבר כ־4,000 כרטיסים.
"המצב פשוט נורא", מספר טיומקין. "ברגע שקבוצות שומעות בחדשות שהיה עפיפון תבערה בדרום, הן מבטלות. המיקום של העפיפון לא רלוונטי עבור אנשים, זה יכול להיות קילומטרים על גבי קילומטרים מפה, אבל הם לא באים. חשוב לי לבוא ולהגיד: 'חברים, לא כל מה שמדווח בתקשורת כעוטף עזה, רלוונטי לכל העסקים'. עוטף עזה זה שטח מאוד רחב. עסקים, בוודאי שלנו, מתואמים עם כוחות הביטחון, עם חדר מצב, ואנחנו אפילו הולכים לחומרה של הדברים. מספיק שאנחנו יודעים שהדבר הכי קטן עלול לקרות, אז אנחנו לא פותחים, ולא צריך להעניש אותנו יותר ממה שהשכנים בדרום מענישים אותנו. לכן אחד הדברים החשובים לנו זה גם שיפסיקו לקרוא לאזור הזה 'עוטף עזה'. אם הייתה לי אפשרות, הייתי פונה לכל גוף תקשורת ומבקש להפסיק להשתמש במונח הזה. הוא לא נכון, הוא מטעה והוא גורם נזק".
בכמה אתה מעריך את הנזק של הביטולים?
"נכון להיום, הנזק הישיר של קבוצות שביטלו הוא יותר מ־150 אלף שקלים. זה אומר שאנחנו נסיים את השנה בגירעון. כרגע אני גם לא רואה איזשהו אור בקצה המנהרה. אם היו אומרים לי שממחר יהיה שקט, אז היה לי על מה לבנות. אבל במצב של היום אתה יכול לתכנן תוכניות, ולעולם תוכניות משלו".
איך מתמודדים עם המצב הזה?
"מתמודדים כל יום מחדש. אנחנו בדנ"א שלנו מאוד אופטימיים, ובגלל זה אנחנו חיים את התוכנית השנתית שלנו כאילו אין כלום. אנחנו מתמודדים עם המצב כשהוא קורה, ובמקביל בונים את התוכניות שלנו, עושים את הפעילויות. לשמחתי, יש גם הרבה מאוד אנשים טובים ומקסימים שבאים ותומכים, ואפילו עכשיו הזמינו אצלנו כל מיני הזמנות לתאריכים עתידיים".
שגרת חירום
כמו לא מעט אנשים במדינה, גם טיומקין מצפה מהממשלה לפעול בדרכים שונות. "המינימום זה להפסיק לשחק את המשחק של הבירוקרטיה", הוא אומר. "המצב כרגע לא מוגדר - לא מלחמה, לא מבצע; זו שגרת חירום. בשגרת חירום, המדינה הבירוקרטית לא יודעת לטפל. אם אבוא עכשיו ואראה שיש לי הזמנות שבוטלו בגלל המצב הביטחוני, לא אקבל על זה פיצוי, וזה משהו שצריך להשתנות. הממשלה צריכה לקבל החלטה לפצות אותנו, כי מספיק שיש צבע אדום איפשהו, אז בכל העוטף פתאום יש ביטולים. בימי שגרה בחופש הגדול, בעיקר באוגוסט, יש לנו הרבה מאוד מבקרים ויש גם פעילויות ערב. מן הסתם שגם זה נפגע בגלל המצב. אנשים פשוט לא באים".
עד כמה זה מייאש?
"זה מייאש מאוד לחמש דקות, ואז ממשיכים לעשות את הפעילות הבאה. אין לנו פריווילגיה לשבת ולהתמסכן. המורשת שאנחנו מייצגים פה היא של אנשים שעזבו את המשפחות שלהם ועלו לארץ כדי ליישב אותה. אנשים שבשנת 1936 הגיעו ל'מצפה ים' בנתניה, ב־1943 התיישבו ביד מרדכי ובמלחמת העצמאות נלחמו פה עד הכדור האחרון בהגנה על הקרקע. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא להמשיך את המורשת שלהם. אומנם אנחנו לא נמצאים במצב של מלחמה פנים מול פנים, אבל העזתים לא ישברו אותנו".
"תקופת החופש הגדול אמורה להיות תקופה שבה יש הרבה תנועה, ואילו המצב הוא שמשפחות וקבוצות שהזמינו איזושהי פעילות מבטלות, וכאלה שלא הזמינו פשוט לא מגיעות. מפסח חלה אצלנו ירידה משמעותית במבקרים", אומרת צאלה גורודנצ'יק, בעלת מרכז המבקרים "מחלבת צאלה", שנמצא ליד מושב עין הבשור בחוות משק צאן.
מהן ההשלכות של מצב זה עבורך?
"זה אומר ירידה בהכנסות, וגם היכולת שלי להחזיק עובדים ולהתנהל היא לא פשוטה. אני צריכה לעשות הרבה דברים לבד ונאלצת לשחרר עובדים. זה פוגע משמעותית כלכלית, זאת פגיעה של עשרות אלפי שקלים בחודש".
איך מתמודדים?
"אני מנסה למצוא פתרונות יצירתיים. למזלי, יש לי חנות בוטיק, אנשים יכולים להזמין ממני, ואז אני שולחת אליהם מוצרים, למשל מארזים לחג. אני מנסה לגייס כסף ממקורות אחרים. זה מאוד מתסכל, ובעיקר מתסכלת התחושה של חוסר הוודאות, של חוסר היכולת להתנהל. את לא יודעת אם את הולכת לקבל ביטול מחר או מחרתיים, האם להביא עובדים או לא להביא עובדים. צריך כוחות נפש מאוד גדולים כדי לשרוד את זה. אני קוראת לכולם לבוא ולתמוך בנו, כי אם לא יבואו, אנחנו לא נהיה. אני לא מצפה מאנשים שיבואו ויסכנו את עצמם, אבל יש ימים ושבועות שאומרים שיש הפסקת אש ושבסך הכל רגוע".
במסגרת תפקידו כמנהל משאבים בעמותת "כרם המעשים הטובים", אלון ארן מארגן סיורים תיירותיים במושב תקומה שבמערב הנגב הצפוני. הסיורים מיועדים למשפחות ולקבוצות ומתקיימים בכרם גפנים ובפרדס אתרוגים ולימונים, בשילוב משחק ניווט אינטראקטיבי במושב. "בדרך כלל תקופת החופש הגדול היא תקופה טובה אצלנו. מגיעים הרבה משפחות, ילדים וקבוצות, אבל המצב הביטחוני מאוד פוגע בפעילות", הוא אומר. "הפעילות שלי היא פעילות חוץ, ואנשים אומרים שהם מפחדים לבוא. בשבוע שעבר, למשל, היו לנו שתי קבוצות שביטלו. עכשיו, כשהמצב התחמם, מורגש יותר לחץ, פחות קבוצות רוצות להגיע, ואני מקבל פחות טלפונים של אנשים שמתעניינים. זה מדכא, כי אני חי פה, אני יודע שאפשר להתמודד מול המצב ואנחנו מתורגלים לזה; ועצוב לי שאי אפשר לחשוף את היופי שלנו, של ארץ ישראל, לאנשים אחרים שמפחדים להגיע".
אתה בטח יכול להבין את החשש שלהם.
"אני בהחלט יכול להבין חשש של מי שלא מכיר, אבל אני קורא לאנשים לבוא כאשר יש רגיעה. מצד שני, קיבלתי אתמול טלפון מאיזושהי גברת שאמרה שדווקא במצב הזה היא ומשפחתה רוצים לבוא ולחזק, וזה היה מאוד־מאוד מעודד. חוץ מחמאס, שמשבש לי את פעילויות הקיץ, אין לי פוליטיקאי שאני יכול להגיד לך שהוא אשם במצב. זה המצב, אנחנו צריכים להתמודד איתו, ואני מקווה שזה ישתפר לטובת כולנו ושאנשים יגיעו לבקר אצלנו".
מעכשיו לעכשיו
"שמעי מה קרה לי לפני כמה ימים", אומר בכאב ראובן רוזנבלט, מבעלי "בחצר של אורה" בכפר מימון, המציע ביקור בבוסתן של עצי פרי אקזוטיים בשילוב סיפור אישי מיוחד וארוחה תימנית אותנטית. "חוץ מהמשפחות שמגיעות אלינו, אנחנו מקבלים גם קבוצות מחו"ל. לפני כמה חודשים הזמינה אצלי קבוצה של 35 אמריקאים את החוויה הכוללת סיור בבוסתן. זה היה אמור להיערך ביום חמישי האחרון בשעה 14:00. ביום רביעי אשתי ואני קנינו את כל המצרכים - ואלה הרבה מצרכים, כי אנחנו מגישים ארוחה מלאה של שלוש מנות - ואילו ביום חמישי בסביבות השעה 08:30 קיבלנו הודעת ביטול. אמרו לנו שבגלל העניין הביטחוני האמריקאים מפחדים לבוא לפה. עכשיו אנחנו תקועים עם כל מה שקנינו".
איך הגבת לביטול?
"מה שהקדוש ברוך הוא מזמין לנו - הכל לטובה. אבל כמובן שמבחינה כספית ההפסד הוא גדול. סיכמנו איתם על 150 שקלים לאדם, תכפילי את זה ב־35 ותראי מה הסכום. בימים שמודיעים על מתיחות, אנשים אוטומטית לא באים ומבטלים".
קשה לנהל עסק בצורה כזו.
"אנחנו זוג פנסיונרים, למזלנו יש לנו ממה לחיות, והעסק התיירותי הוא הכנסה נוספת בשבילנו. אבל עבור אתרי תיירות באזור שלנו, שמהווים פרנסה יחידה עבור משפחות - הפגיעה מאוד קשה. יש גם אתרים שבגלל הגודל שלהם מעסיקים עובדים שצריך להמשיך לשלם להם משכורות, כשבעצם אין הכנסות. לפי דעתי, מדינת ישראל, ובעיקר הדרג המדיני, לא עושה מה שצריך לעשות. אפשר לגרום לעזתים לכך שלא יהיה להם כדאי להמשיך עם זה".
"גם אלה שהתלבטו עד הרגע האחרון אם להגיע אלינו, ביטלו ביום חמישי בצהריים כשפורסם שבוטל פסטיבל הכדורים הפורחים", אומר אבישי בוקובזה, מבעלי "חוות הדקלים" שנמצאת על גדות נחל גרר, בין נתיבות לאופקים, ובה חאן לינה ומקום אירוח למשפחות עם אטרקציות שונות כגון פינת חי, פינת ליטוף, טיולי ג'יפים וטיולי אופניים. "תקופת החופש הגדול אמורה להיות עם הרבה מבקרים, אבל בפועל כמעט אין הזמנות. לפני כשלושה חודשים, מאז שהתחילה ההסלמה, יש ירידה דרסטית בהזמנות. למשל, בין רביעי לחמישי האחרון ביטלו אצלנו 60 איש שהזמינו לינה. אלה ביטולים מעכשיו לעכשיו, וכולם אומרים שזה בגלל המצב הביטחוני".
אתה מנסה לשכנע אותם להגיע?
"ממש לא. אני לא לוקח אחריות על הביטחון של האנשים, אני יכול להבין אותם מצוין. אנחנו חוות צאן שבשנת 2010 חוותה גניבה רצינית של 100 ראשי צאן. לאחר מכן התחלנו לפתח את נושא התיירות כדי שנוכל להחזיק את עצמנו כלכלית. אם בסוכות ובפסח המצב ימשיך כמו שהוא עכשיו, לא אוכל להתמודד עם זה הלאה. אהיה חייב לבנק הרבה כסף, ולא יהיה לי מאיפה להחזיר. אנחנו מקווים שהמצב ישתפר, ושעם ישראל יחזור לטייל באזור".