לאחר עוד תקופה ארוכה שבה עסקים גליליים רבים נאלצו לעצור או לצמצם פעילות בעקבות הלחימה, מקיימת, באופטימיות רבה, עמותת התיירות זמן גליל מערבי את פסטיבל אביב זמן גליל מערבי.
הפסטיבל, שזוהי שנתו ה-13, יתקיים לאורך סוף שבוע אחד (חמישי-שבת, 14-16 במאי), ויציע עשרות אירועים המחברים בין קולינריה, אומנות ותרבות, במטרה להחזיר את הקהל הישראלי אל הנופים והאנשים של הגליל המערבי, בזמן הכי יפה של השנה, במיוחד בגליל המלא פריחה. יצאנו לטייל בגליל וחזרנו עם המלצות למבקרי הפסטיבל, ובכלל.
אלטו בקיבוץ שמרת
בלב קיבוץ שמרת, במקום שבו פעם רחשו סירים ענקיים והוגשו ארוחות משותפות לחברי הקיבוץ, שוכנת היום אחת הפנינים הקולינריות המרהיבות של הגליל המערבי: אלטו - מחלבה ובית קפה. המבנה, ששימש בעבר כמטבח הקיבוצי המיתולוגי, עבר גלגול מרגש והפך לקומפלקס שוקק של טעמים, המשלב אולם ייצור גבינות עיזים, מעדניית בוטיק ובית קפה כפרי עם אווירה שקשה למצוא במקומות אחרים. לאחרונה אף נוספה גלידרייה קטנה בצמוד, שבה נמכרות גלידות עיזים נהדרות בשלל טעמים.
הביקור במקום מתחיל בשביל פסטורלי העובר דרך בוסתן עצי פרי ומוביל את המבקרים אל מרפסת עץ רחבה, המשקיפה אל הנוף הירוק. משם נכנסים אל חלל אינטימי המשמש גם כחנות המפעל, ובו ריחות המאפים הטריים מתערבבים בניחוח הגבינות המיושנות.
גולת הכותרת היא ללא ספק ארוחת הבוקר, שמוכיחה שגם מנות קלאסיות יכולות להפתיע. תשכחו מארוחות הבוקר הסטנדרטיות; כאן הכוכבות הן הגבינות שמגיעות היישר מהייצור: גאודה עם צ'ילי חריף במידה המדויקת, גבינת "נירית" בתיבול סודי שגורם לעיניים להיפתח בתדהמה, וברי עיזים קטיפתית שנמסה בפה. השוס האמיתי שמפתיע את המבקרים פעם אחר פעם הוא דווקא חמאת העיזים הלבנה, שמעניקה משמעות חדשה לגמרי ללחם הכפרי החם המוגש לצידה.
לצד אלו תמצאו סלטים עשירים וטריים, מטבלים מיוחדים ושירות אישי ומקסים שגורם לכם להרגיש חלק מהמשפחה. לפני שעוזבים, חובה לעצור במעדנייה ולהצטייד בגבינת תום מקומית או ביוגורט עיזים מרענן, כדי לקחת מעט מהקסם הגלילי הזה הביתה. אלטו היא הוכחה חיה לכך שכאשר יצירתיות פוגשת מסורת, התוצאה היא חוויה שכל חובב אוכל חייב לעצמו.
קטופתות ומדאפה הגלילית
"הבאתי את הטבע אליי", הוא זורח ומספר על השומר, שאכילתו מורידה את רמת הסוכר הדם, מכיר לנו את הגדילן, שזרעיו טובים לניקוי הרעלים מהכבד, דוחק בנו לטעום גרגר נחלים ועולש ומניח בזהירות טיון דביק על פצע בזרועו של שותפי לטיול, כי הוא מרפא פצעים. אי אפשר לעצור אותו, מעיין שופע של ידע, מורה דרך בהכשרתו, שהיה מחנך ומנהל בית ספר. קוטף עלי גפן, ממולל זעתר ומגיש לנו עלי כוסברה לטעימה וגם לוקח אותנו לשיחי התות שבמרכז החווה - לבנים, אדומים ואפגניים, שיהיו מוקד הפעילות שלו בזמן פסטיבל האביב זמן גליל מערבי.
תחת השם "קטופתות" הוא מזמין מטיילים להגיע לקטיף וגם לסיורים מודרכים מרתקים. מהחווה אנחנו נוסעים למתחם האירוח הבדואי שהקים בלב הכפר כעביה, "מדאפה הגלילית" שמו. חלל גדול ומרווח, מרופד בשטיחים קלועים בעבודת יד ("מעשה ידי אשתי" הוא אומר בגאווה), ספסלים מזמינים מלאי כריות רכות בסגנון אוריינטלי ותצוגה של כלים מסורתיים להכנת קפה במרכז החדר. הוא מלביש אותנו בבגדים בדואיים, סוחף אותנו לריקוד דבקה סוער ומזמין אותנו להשתתף בטקס קפה מסורתי. אנחנו מסיימים בארוחה בדואית עשירה, שהכינה אשתו בעזרת הילדים.
משק אופיר
מה שהתחיל בשנת 1986 כנטיעה של כרם, הפך ליקב בוטיק קטן ואיכותי. מהמכוורות שפזורות באזור הם מפיקים דבש זני נפלא. אבל העשייה הזו עטופה בחוויית אירוח שקשה למצוא כמוה. חנות המשק היפהפייה נמצאת במבנה שמעורר את סקרנותנו, ולא לחינם. זו בקתה שהוקמה בשנת 1840 בהרי האפלצ'ים, פורקה והובאה לארץ והוקמה מחדש כאן במשק אופיר.
קורות העץ העבות, האווירה החמימה שמשרה המקום, ומדרגות העץ הגסות שמובילות לקומה העליונה, שבה מוצגות תערוכות מתחלפות, מנתקות אותנו מהמציאות, והתחושה היא שהגענו לעולם אחר.
סטודיו חסי נוה
העבודות שלה מושפעות מאורח החיים החקלאי, מהטבע שסובב אותה ומאהבת האירוח שלה, שמתבטאת בחיוך החם שבו היא מקבלת אותנו, ובחן הרב שבו היא מדריכה אותנו כשאנחנו עמלים ותופרים מפיסות בד יצירות שמעלות חיוך על שפתינו. בסטודיו, שבמרכזו שולחן ענק עם מכונת תפירה וערימות אינסופיות של בדים צבעוניים בעלי טקסטורות שונות ומיוחדות, יוצרים ביחד משתתפי הסדנאות שלה שלל פריטים - החל משמיכות טלאים וכלה בינשופי בד קטנים וחמודים שהופכים למחזיק מפתחות.
התרעות פיקוד העורף