מפקד הנגמ"ש של לוחמי גולני, סגן אוהד רויסבלט, מספר על הלילה בו הנגמ"ש נקלע למערב בשכונת שג'עיה, בו נהרגו שבעה לוחמים וגופת אחד מהם, אורון שאול, לא הובאה לקבורה בישראל עד היום. 
 
בראיון ששודר היום (ראשון) בתוכנית עובדה בערוץ 2, המפקד תיאר את רגעי החטיפה ושיחזר את האירוע: "אני לא מרגיש שזה המקום שבו זה קרה, קשה לי לדמיין את זה". 
עם מקל הליכה וחנוק מדמעות רויסבלט מספר על הלילה ההוא: עם כל החיילים שלי היינו פה ביחד". בילדותו חלם רויסבלט לשרת בגולני ובבגרותו הגיע להיות מפקד בגדוד 13. שבוע לפני הלחימה הוא נשלח לדרום: "סמכתי על הצוות שלי, היינו מחלקה קטנה".

סגן  גיא גרוסמן הצטרף לצוות של רויסבלט. לפני הכניסה הקרקעית לעזה מקבלים שני המפקדים משימה מסוכנת - להוביל את המחלקה אל תוך שכונת שג'עיה, בשני משוריינים מסוג נמר. רויסבלט סיפר: "הודיעו לנו שנקבל נגמ"ש במקום הנמר". עם החלטה זאת נכנסו החיילים עם כלים שהוכנסו לשירות לפני 40 שנה. "הפחד הוא שאף אחד לא באמת הכיר את הנגמ"ש, לא עבדנו איתו", אמר רויסבלט.  

"הייתי נכנס גם אם היו אומרים לעשות את זה בזחילה"
עם זאת רוח הלחימה בערה במפקד: "אני הייתי נכנס גם אם היו אומרים לעשות את זה בזחילה". את הרצון העז להיכנס לעזה, חלק רויסבלט עם פקודו, אורון שאול. חודש לפני הכניסה לעזה מונה שאול לנהגו של המ"פ ולמרות זאת התעקש להיכנס עם חבריו לעזה, מספר מפקדו רויסבלט. 
"לידנו כל הדרך נופלים פצמ"רים, אני שומע בומים לידי. אתה מרגיש שזה לידך. אני בעצמי קיבלתי הדף", סיפר רויסבלט. הוא מוסיף ומתאר את החשש עם הכניסה לשג'עיה: "העסק מסתבך יותר כשאני מבין שנשארנו מעט מאוד טנקים ואנחנו הפלוגה האחרונה שנשארת". 
על התקלות שחוו מספר המפקד כיצד נעצר הנגמ"ש בו נסעו. "תעצרו, אני לבד, נתקעתי", כך אמר רויסבלט בקשר. שני נגמ"שים עמדו לבדם בשג'עיה ורויסבלט וחייליו נאלצים לרדת מהנגמ"ש ולהגיע רגלית ליעד. בבית הסמוך למקום בו היו הלוחמים הייתה מנהרה, דבר שלא היה ידוע להם. 
את רגע הפגיעה תיארו החיילים: "אף אחד לא דיבר. לא היה כלום. רק הנגמ"ש עולה באש. ואתה ממש קרוב לאש, וקר. זו הרגשה נוראית. הוצאתי את הנשק היחידי שהיה לי - רימון היד; הצמדתי אותו אלי, ופשוט אמרתי לעצמי 'אני לא יוצא מפה חי'".
צמוד לנגמ"ש של רויסבלט, בזמן פגיעת הטיל, עמד נגמ"ש נוסף של המחלקה, בפיקודו של גרוסמן, סגן מפקד הפלוגה הטרי. "ראיתי את הטיל פוגע בנגמ"ש, והנגמ"ש עלה באש", מספר גרוסמן את חוויותיו מהלילה ההוא. 
"שיערתי שכולם מתים. אני מדווח שיש לנו נגמ"ש אחד עולה באש, צוות שלם של 'הרדופים' (חיילים הרוגים) בפנים. פשוט מהר תפסתי את הקסדה, שמתי אותה עלי, צעקתי לנהג שלי שימשיך קדימה, כדי שלא נקבל אנחנו את הטיל הבא, לצאת בעצם מהזירה", מספר גרוסמן.
 
לאחר השיבה הביתה, גילו רויסבלט וגרוסמן, כמו שאר לוחמי הנגמ"שים שניצלו מהאסון, שתחושת הבדידות שחשו שם באותו הלילה רק מתגברת. גרוסמן אף הועבר מתפקידו בעקבות האירוע והואשם על ידי מפקדיו בכך שהתמהמה להגיע מהנגמ"ש שלו, שלא נפגע, אל הנגמ"ש הבוער. 
ניצולי אותו הלילה, כולל סגן רויסבלט, דוחים בתוקף את ההאשמה הזו: "נתנו לי להרגיש שיכולתי למנוע את החטיפה של אורון שאול, וזו תחושה מאוד לא פשוטה", אומר גרוסמן. "אתה לא יודע איך אתה אמור להמשיך להתנהל, להתקיים בכלל. זה לא פשוט להסתכל בעיניים של אמא שבסופו של דבר אתה הובלת את הבן שלה לקרב בצורה כזאת או אחרת. יכול להיות שאתה לא אשם, אבל אתה היית אחראי עליו ברגע שהיית מפקד שלו", הוא מוסיף.