החדשות הטובות הן שארגוני שמאל וימין בירושלים מצאו סוף סוף נושא אחד להסכים עליו. בכל זאת, לא בכל יום אתה מוצא את הקרן לאדמות ישראל ואת ארגון עדאללה יושבים באותו צד של הוויכוח.

החדשות הפחות טובות הן שהאויב המשותף, אם אפשר לקרוא לו כך, נוגע לעשרות אלפי בני אדם המתגוררים בבירה, אם תוכניותיו ייושמו – כך מתריעים הצדדים – תיפגע איכות החיים של רבים. הצדדים, הניצים בדרך כלל, הבינו שזה הזמן להתאחד, לנצור לשעה קלה את המתיחויות ולשבת סביב שולחן אחד.

הם נאבקים בפרויקט גרנדיוזי: אתר אדיר ממדים להטמנת פסולת עפר, שעיריית ירושלים מתכננת להקים במורדות נחל אוג שבצפון הבירה. על פי המתווה, על פני למעלה מ־500 דונם אדמה ייחפרו חמישה בורות הטמנה עצומים ובמרחק קצר מהם תוצב מגרסת פסולת גדולה שתפעל מסביב לשעון. כל אלה אמורים להידחק במרווח שבין השכונות עיסאוויה והגבעה הצרפתית מצד אחד, וענאתא ומחנה הפליטים שועפט מן העבר האחר. "זה הולך להיות 50 מטר או 70 מטר מתחת לחלון שלי", אומר מוחמד נבאל, תושב עיסאוויה, "לנו זה יהיה אסון, אסון!".

הפרויקט מציע לתושבים גם "סוכרייה": כשהבורות יתמלאו, הובטח להם, ייפרס על גבעת הפסולת (שתאמיר לגובה של כ־750 מטרים) מרבד דשא, והמקום יהפוך לפארק רחב ידיים לרווחת עשרות אלפי התושבים שחיים מסביב לוואדי לשעבר. אלא שזה יקרה רק בעוד 20 שנה. "עד אז אנחנו, הילדים והנכדים שלנו נקבל נזק גדול מאוד", מתריע מוכתר הכפר עיסאוויה, דרוויש מוסא דרוויש. "מי בכלל יוכל לחיות עם האבק והרעש שאתר הזה יעשה – לא שנה, לא יום, אלא חמש שניות ממתי שיתחילו?".


"גם מצד ימין וגם מצד שמאל מבינים שיש הפעם מקום להתקומם יחד", מוסיף עו"ד תומר ישראל מעמותת הימין הפורום למען ארץ ישראל. "זה נכון שזה לא קורה הרבה, כי בדרך כלל התפיסה הפוליטית משפיעה גם על התפיסות החברתית והסביבתית. אבל פה קורה דבר שכולם מסכימים לגביו".

מבחינת דרוויש, האיום הזה שמרחף מעל שמי הכפר שלו הוא סיבה מספקת להתעלות על החשדנות היומיומית ולשתף פעולה עם האנשים שחיים מעבר להר: תושבי הגבעה הצרפתית.

זה קרה יומיים לפני תחילת חודש הרמדאן. הוא וכמה מנכבדי הכפר עיסאוויה חצו את העמק ועלו לגבעה, עניין מאוד לא טריוויאלי נוכח החיכוכים הביטחוניים הרבים באזור בשנים האחרונות. דרוויש ואנשיו התקבלו בזרועות פתוחות. "נכון, יש לנו ביקורת על הכפר עיסאוויה", אומר אלי רוזנפלד, מנהל המינהל הקהילתי בגבעה הצרפתית. "יש לנו הרבה בעיות משם, ואני עדיין חושב שצריכה להיות שם אכיפה משטרתית חזקה יותר – אבל אין לזה שום קשר לזה שבמישור אחר יש לנו איתם מאבק משותף". 

שיתוף הפעולה הגלוי הזה הוא רק קצהו של שיתוף פעולה מתמשך, לא תמיד מכוון, סביב המאבק באתר ההטמנה של נחל אוג. די להעיף מבט בקשת הגופים והאנשים שהגישו התנגדויות לתוכנית, ערב הבאתה לאישור הוועדה המחוזית, כדי להבין עד כמה היא שנויה במחלוקת: משרדי עורכי דין פלסטינים לצד דמויות ימין ניציות בולטות כמו אריה קינג; עמותות זכויות אדם כמו "במקום", לצד ארגון "צחור" המאגד יחד את תושבי עיסאוויה והגבעה הצרפתית; החברה להגנת הטבע לצד ארגון "ירוק עכשיו", וכמובן התושבים, אלה שחלונות ביתם פונים אל המטמנה העתידית – משפחות שטרייכר, רוזנפלד וקאופמן, כתף אל כתף עם משפחות חמדאן, עליאן ומוסטפא.

"זו הפעם הראשונה שתושבים יהודים וערבים משכונות סמוכות חברו זה לזה", התמוגג ח"כ מיקי לוי (יש עתיד) בפתח ישיבת ועדת הפנים של הכנסת שדנה בנושא בשבוע שעבר. לוי, לשעבר מפקד מחוז ירושלים במשטרה ומי שמכיר את השטח היטב, הרשה לעצמו גם להתנבא: "אין ספק שהקירוב הזה בין תושבים יהודים וערבים שחיים שם יביא לתחילתה של הידברות, שהיא עדיין בעייתית בימים טרופים אלה".

"אין בסיפור הזה מוטיב לאומי. יש 800 אלף תושבים שזה היומיום שלהם", הסבירה במהלך הדיון ח"כ רחל עזריה (כולנו), לשעבר סגנית ראש העיר ירושלים, והוסיפה בקריצה: "השלום יתחיל במטמנה".

"לא לשתף בדיעבד"
איש אינו מכחיש שירושלים זקוקה למטמנה כזאת. הוויכוח הוא על המיקום, שהוא בעל השלכות על מחירי הנדל"ן בעיר. כי ככל שהמרחק שמשאיות העפר צריכות לגמוא גדל, כן עלויות השינוע של הקבלנים והיזמים צומחות, מה שעשוי להתגלגל למחירי הדירות.

"ברור שיש בעיה של עודפי עפר וצריך מקום לשים אותם", אומר רוזנפלד. "אבל הבעיה שהעיר גם ככה די סתומה". עד לאחרונה פעלה מטמנת פסולת באבו דיס, אלא שהיא נסגרה. מטמנה דומה הופעלה בצמוד לשכונת נווה יעקב, אך שוב חזר הניגון: תושבים החלו לחלות, מאבק מר התלהט, וגם היא נסגרה. מטמנת נחל אוג נועדה להוות חלופה הולמת לשתי אלה. אלא שהפעם המאבק במטמנה החל הרבה לפני שהטרקטור הראשון הגיע לשטח.

לטענת התושבים, לא זו בלבד שתסקיר איכות הסביבה שנעשה לאישור הפרויקט שיונחת על ראשם לא היה מעמיק דיו, השיח של הרשויות מולם היה קלוקל.

אומנם כבר לפני שלוש שנים העירייה הציגה את התוכנית לתושבי עיסאוויה, אלא שלטענת התושבים שם, להתנגדות הנחרצת שהם הביעו לא הייתה כל השפעה. תושבי הגבעה הצרפתית, מצדם, זכו, לטענתם, לביקור רשמי רק לאחר שהפרויקט כבר עבר את אישור הוועדה המחוזית. "בעירייה חשבו שאולי שהחבר'ה של הכפרים יהיו פחות קולניים, ואולי הם לא יקימו צעקה ולא יתנגדו", מעריך רוזנפלד. "אבל זה לא ממש קרה ככה. אחר כך, כשאנחנו שמנו לב לכוונה להקים מטמנה ממש מתחת לאף שלנו, תרתי משמע, זה בכלל התפוצץ".

בעירייה דוחים את הטענות. לדבריהם, הדבר נעשה בשיתוף פעולה עם התושבים. ואולם ביקורת על התנהלותה בנושא נמתחת גם מתוך מסדרונותיה. "מוסדות התכנון בישראל בכלל ובירושלים בפרט מחפשים את הדרך הקצרה, אבל תמיד מתברר שהדרך הקצרה היא בעצם הדרך הארוכה", אומר סגן ראש עיריית ירושלים מטעם סיעת "ירושלמים", תמיר ניר. "הייתי רוצה לראות כאן אזרחים שותפים, לא רק לשתף אותם בדיעבד".
ח"כ עזריה מוסיפה: "הם מביאים  עובדות מוגמרות והתושבים צריכים לרדוף אחריהם. בלי אמון אין פריחה. זה מה שקורה בירושלים, כולם בטוחים שעובדים עליהם".

"פשוט בכייה לדורות"
באולם ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת ישבו בשבוע שעבר זה לצד זה אנשי ימין ושמאל, יהודים וערבים. האווירה הייתה טעונה. "עיסאוויה מוקפת במיזמים מסוג זה ואחר מכל הכיוונים וממש חנוקה", קראה האדריכלית אפרת כהן, שמייצגת את תושבי הכפר מטעם עמותת "במקום". סגן ממונה מחוז ירושלים מטעם משרד הפנים, חן פרנקל, השיב: "הטענות שלא נבחנו חלופות וכאילו זרקנו איזו נקודה על המפה והחלטנו דווקא במקום הכי בעייתי לקדם את התוכנית אינן נכונות". אך אריה לוי, שייצג בדיון את שכונת הגבעה הצרפתית, השיב בעקיצה: "מה יותר חשוב, הבריאות או הקילומטראז'?".

"הדבר הזה מייצר נזק סביבתי מאוד גדול", אומר השבוע רוזנפלד. "קודם כל לעיסאוויה, שעל שטח גדול מהשכונות שלהם עושים את זה, כולל הפקעות של בתים – אבל גם לגבעה הצרפתית, ולשכונת ראס חמיס (בתוך מחנה הפליטים שועפט) שיושבות ממש צמוד למטמנה. בכל השכונות האלה יש גנים, יש בתי ספר. כשרוצים להטמין בתל אביב, אף אחד לא עושה את זה בכיכר המדינה או בכיכר רבין. כל הדבר הזה זה פשוט בכייה לדורות".

שיתוף הפעולה בינו ובין דרוויש ואנשיו יימשך, בעיקר משום שבסוף החודש עתיד המטמנה צפוי לעלות לדיון במועצה הארצית לתכנון ובנייה. "שיתוף הפעולה הזה עדין", רוזנפלד אומר, "יש זרמים מאוד מיליטנטיים בכפר, זה לא מצב פשוט. הם לא יכולים להיתפס כמשתפי פעולה עם הממסד הישראלי. ועם זאת, זה כפר של 22 אלף איש, גם להם יש ילדים להגן עליהם".

"זה לא עניין פוליטי כאן, זה יותר עניין של בריאות", חורץ דרוויש. "אנחנו נמצאים ממש מעל הנחל, אז כל הרעש, כל האבק, הכל יבוא אלינו. אומרים לנו שהכל יהיה בסדר, אבל זה לא יהיה בסדר ואנחנו לא נשתוק".

הפגנה משותפת לא מתוכננת בינתיים באופק, אבל איש אינו שולל אפשרות כזאת. "כשהתושבים יראו שזה הולך להפוך להם את הבתים לגיהינום ולגרום למחלות, הם יגיבו באלימות", מעריך מוחמד נבאל מעיסאוויה. "לדעתי תושבי הגבעה הצרפתית יצטרפו אלינו. אולי יהיו פחות אלימים, אבל יצטרפו".
בינתיים בכנסת יש מי שמעדיף להתבונן בחצי הכוס המלאה. "ראוי שהעירייה תביא עוד פרויקטים שנויים במחלוקת", אמר בקריצה ח"כ בני בגין (הליכוד), "כדי שנוכל לראות עוד שיתוף פעולה מבורך כזה".

מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "היה שיתוף ציבור מלא של התושבים. לתושבי עיסאוויה נערכו פעמיים פגישות אצל מהנדס העיר, ובנוסף פגישה עם דוד קורן, יועץ ראש העיר לענייני ערבים. לתושבי הגבעה הצרפתית הוצגה התוכנית במפגש שנערך במנהל הקהילתי". 

בעירייה מסבירים את הצורך באתר פסולת בתחומי העיר בכך ש"הסעת עודפי עפר למרחקים של 50 קילומטרים ויותר מחוץ לירושלים תיצור תמריץ חזק להשלכתם בוואדיות בתחום ירושלים, דבר שמתרחש היום, וגם האכיפה היעילה ביותר לא תפתור את הבעיה". 

באשר להשלכות הסביבתיות נמסר: "לפני ההטמנה ייבדק וימוין החומר שייטמן. לאתר נעשתה חוות דעת סביבתית ויש הנחיות ברורות כיצד לתפעל את האתר כך שלא יהיו מטרדים".