נדב איל על אשתו תמר איש שלום: "אנחנו יכולים להתפרע בחו"ל, בבית ואצל חברים"

"כשתמר ואני הכרנו הייתי כבר בערוץ 10, הצעיר, עוד לפני שממש התחיל לצבור תאוצה, ותמר היתה כתבת בגלי צה"ל", נזכר איל. "כשהכרנו לי היתה חברה ולה היה חבר. אבל דברים השתנו ואחרי זה עינינו הצטלבו במזנון הכנסת. בזמנו עשינו טיול של אחרי צבא. נסענו לניו זילנד. קנינו מכונית ישנה, ישנו באכסניות. אם אני נראה אלגנטי זה בזכות תמר, שאומרת לי 'מה ככה אתה יוצא מהבית?'. המהפכנות שלי היא בשמרנות, אני הולך לאותו ספר כבר 15 שנה. אבל אנחנו לא כאלה אלגנטיים. ננזפתי לפחות פעם אחת על ידי המנכ"ל הקודם של החברה, על שהגעתי לשידור עם סנדלים. תמר ואני יכולים להתפרע בחו"ל, בבית, אצל חברים שלנו, כשנשבר לנו, ועם הילדים שלנו אנחנו משתוללים על המיטה".

במסגרת עבודתו סיקר איל בסדרת כתבות את ההגירה המוסלמית לאירופה. כהורה לילדים ליבו נחמץ אל מול הטרגדיה האנושית של ילדי הפליטים. "זה היה מאוד קשה", הוא מודה. "כשאתה הופך להורה אפילו קטע בסרט על ילדים משפיע עליך פתאום. לא תיארתי לעצמי שזה יקרה לי וזה היה הדבר כי קשה בסדרה על הפליטים. אתה רואה ילד בן 5 מותש יושב על פסי הרכבת. אבא שלו סוחב שני תינוקות עליו ולא יכול לקחת אותו. הילד מותש ולא יכול להמשיך, ואתה רוצה בעצמך לקחת אותו, אבל אתה לא הולך בעצמך לשם. אתה תמיד שואל מה אני עכשיו יכול לעשות. זה רגע כואב ומרגש. השאלה היא מה כעיתונאי אלה עושה איתו. מצלם את זה, כותב את זה. זה הסיפור שבאנו לספר, אני לא מתיפייף לגבי זה".

על עבודתו כעורך חדשות חוץ סיפר איל: "ראיתי דברים כשהם קורים. ראיתי את אובמה נבחר. הייתי שם. עמדתי 10 מטר ממנו כנשא את נאום הניצחון שלו בשיקאגו ב-2008, ולחצתי לו את היד כשהוא התמודד כסתם מועמד. זה מעניין. כמו שמעניין להיות ביפן, פוקושימה, אלה הסיפורים של דורנו. אנחנו חיים במקצוע שאין בו הרגלים. בוקר אחד אתה קם ויש המון עבודה כי היו פריימריז באיווה ובוקר אחר אתה קם ואין כלום. תמיד קורים המון דברים בעולם, ותמיד אני יכול לספר סיפור מאוד חשוב, כי תמיד קורה משהו חשוב איפשהו".

כשנשאל על העניין בחדשות חוץ, אמר אייל: "כל החדשות הן מקומיות, וזה בסדר, זה בסדר שטרגדיה שמאוד רחוקה מאיתנו תדווח פחות ותשפיע פחות. זה אנושי. אנחנו חיים בפרובינציה קטנה, בקצה של העולם המפותח וככה אנחנו מתבטאים ונראים. אבל זה הולך ומשתנה. כי אין יותר חוץ, אנחנו חיים בעולם גלובאלי וכשאני מדווח על בחירות באיווה, או שערי ריבית, הדברים הכי משעממים לכאורה, זה הכל אנחנו, החיים שלנו מושפעים מהם. יש לי למשל הרצאה על ווינסטון צ'רצ'יל, שנמכרה תוך שעה. מתברר שביבי לא הצליח לגמרי לחסל את העניין של הציבור בו".

על העתיד אמר איל: "העתיד שלנו נהיה טוב יותר ממה שסברו סבינו וסבותינו. יהיו עוד 'שואות' בעולם, כיוון שהיתה, יהיו עוד. הסיפור באירופה הוא עליית הימין הקיצוני עקב כניסת מיליון וחצי פליטים בשנה וחצי. אני לא חושב שהימין הקיצוני יעלה במדינות כמו הולנד ושבדיה, אלא שהאוונגרד של הימין ישפיע על המיינסטרים וכל המפה הפוליטית תזוז ימינה. מרין לפן לא תנצח בצרפת. החברה הצרפתית, למרבה הצער, תיקרע, והחזון של מלחמה מתמדת בטרור ברחובות הוא אפשרי. בארצות הברית אם מארקו רוביו יתמודד מול הילארי קלינמטון הוא ינצח, לצערי".