מתוכם בשנת 2025 נהרגו 6 ילדים, ארבעה מהם במהלך מבצע עם כלביא ובשנת 2026 נהרגו 6 ילדים במהלך מבצע שאגת הארי. מתחילת המלחמה ועד סוף שנת 2025 הגיעו לבתי החולים 1,569 ילדים בגלל פגיעה הקשורה למלחמה.
הדוח עושה שימוש במכלול של מאגרי מידע ממשלתיים ורשמיים שהנתונים העדכניים ביותר שניתן לדלות מהם תקף עד תחילת 2025 וברוב מסדי הנתונים הוא משווה בין 2023 שעד פרוץ מלחמת 7.10 לבין 2024, לתוך השנה השנייה של המלחמה. מספר האבחנות החדשות של דיכאון בקרב ילדים בגילאי 12-17 עלה ב-9% לעומת השנה שלפני המלחמה.
מספר האבחנות החדשות של חרדה בקרב ילדים בגילאי 12-17 עלה בשנה השנייה למלחמה בכ-31% לעומת המצב בשנה לפני המלחמה. מספר האבחנות החדשות של הפרעות אכילה בקרב ילדים בגילאי 12-17 עלה בשנה השנייה למלחמה בכ-23% לעומת המצב בשנה שקדמה למלחמה.
מגמה מדאיגה במיוחד נרשמת שוב בקרב הילדים הצעירים. דוגמא לכך ניתן לראות בנתונים על אובדנות. על אף שחלה ירידה בסך כל ניסיונות האובדנות בקרב כלל האוכלוסייה בשנת 2024, בתוך שנתיים בלבד נרשמה עלייה חדה של כ-53% במספר ניסיונות ההתאבדות בקרב ילדים בגילאי 6-9 (מ-17 מקרים ל-26 מקרים).
מגמה מדאיגה נוספת ניתן לראות בשיעור הפניות של ילדים ונוער לחדר מיון עקב שימוש בסמים (עליה של כ-10%) ואלכוהול (עליה של כ- 25%) ובעליה של כ-14% במספר הילדים שנעדרו מביתם.
שיעור התלמידים שנשרו מבתי הספר במהלך שנת הלימודים תשפ"ד (2023/24) ובמעבר לשנת הלימודים תשפ"ה עלה בכ-30% לעומת השנה הקודמת, והוא עומד על 13.7 תלמידים לאלף תלמידים.
עיקר העלייה בנשירה נרשמה בחינוך העברי, ובייחוד בגילאי יסודי, שם נרשמה עליה של כ-61% בשיעור התלמידים הנושרים לעומת השנה שעברה. בגילאי על יסודי נרשמה עליה של כ-25% לעומת השנה הקודמת. מספר התלמידים בטיפול קצין ביקור סדיר עלה בשנת תשפ"ה בכ-2.5% לעומת השנה הקודמת.
בשנת 2024 קיבלו 430 ילדים יתומים גמלת נפגעי פעולות איבה; זהו מספר הילדים הגבוה ביותר בעשור האחרון. בשנה זו עלה מספר הילדים היתומים המקבלים גמלת נפגעי פעולות איבה ב-151% לעומת שנת 2022. נכון לספטמבר 2024, כ-111,000 משרתי מילואים, שהם הוריהם של 275,000 ילדים, ביצעו למעלה מ-30 ימי מילואים. הוריהם של כ-36% מהילדים ביצעו למעלה מ-180 ימי מילואים.
נתונים כלליים
בשנת 2024 ילדים היוו כ-32.4% מכלל אוכלוסיית ישראל. מאז שנת 1970 ירד חלקם של הילדים מתוך כלל האוכלוסיה בכ-17%. 28% מהילדים חיו בעוני, עליה של כ-1.4% לעומת 23'. שיעורם של הילדים המוכרים הרווחה מכלל הילדים בישראל עמד על כ-15%, עלייה של כ-3% לעומת השנה הקודמת - 476,735 ילדים ובני נוער. כשני שליש הוגדרו כילדים בסיכון עם עלייה של 3% מהשנה הקודמת.
מספר התיקים שנפתחו בגין עבירות נגד קטינים במשפחה עלה בכ-6%, טבגין עבירות נגד קטינים מחוץ למשפחה בכ-2%. חלה עליה של 12% במספר התיקים שנפתחו בחשד לעבירות מין נגד קטינים ועלייה של 2% במספר כתבי האישום שהוגשו בעבירות אלה. עלייה של 9% גם במספר התיקים נגד מבוגרים על אלימות פיזית כלפי קטינים. מספר הילדים שנהרגו בתאונות דרכים עלה בכ-7%.
"הנתונים על התגברות המצוקות הנפשיות של ילדים ונוער מפרוץ המלחמה מצטרפים לנתונים שמצביעים על עליה בפגיעה בילדים, עליה בתאונות דרכים ושיעור גבוה של היפגעות ברשת. ניתן להניח שמצוקות הילדים הצעירים והתגברות ניסיונות האובדנות בקרב קטינים אף החריפו במהלך התקופה האחרונה שכללה את אירועי מבצע 'שאגת הארי'".
"לצד המצוקות הנפשיות, לילדים ולנוער יש כוחות ותעצומות נפש, שניכרו ביוזמות חברתיות, בהתנדבות ובסיוע לקהילה. רבים מהם, על אף המשברים הקיצוניים שמלויים את ילדותם, מצליחים לגלות חוסן".
"אך חוסן אמיתי של ילדים, עליו מדברים לעתים כה קרובות, נבנה דרך מערכות ציבוריות חזקות, זמינות ואיכותיות, שמסוגלות להיות שם עבורם לאורך זמן ולהושיט להם יד כשהם זקוקים לעזרה בסערות שמאפיינות את גיל הילדות והנעורים הפגיע, שהופך להיות פגיע הרבה יותר בעת מלחמה".
"ללא חיזוק משמעותי של השירותים הציבוריים וזמינות גבוהה של גורמי מקצוע: פסיכולוגים, יועצים חינוכיים, עובדים סוציאליים ומדריכי נוער, בעיקר בחינוך הבלתי פורמלי - שידעו לזהות מצוקה ולתת מענה ותמיכה מידיים, קיים חשש ממשי להעמקת פערים חברתיים ואף לסיכון הולך ומתרחב לגופם, לנפשם ואף לחייהם של ילדים".
התרעות פיקוד העורף