התרחקות ממסגרות: ירידה בציונים, הברזות, או נטישה פתאומית של חוגים וספורט ללא חלופה ברורה. סימנים פיזיים וחיצוניים: חבלות ושריטות ללא הסבר הגיוני, או אימוץ לבוש המזוהה עם קבוצות מסוימות. דפוסי עבריינות: החזקת מכשיר טלפון נוסף, רכישת סים חדש, או החזקת כסף מזומן וחפצים ממקור לא ידוע. התעניינות באמצעים פוגעניים: נשיאת סכין, גז מדמיע או טייזר תחת התירוץ של "הגנה עצמית". וגם שיח כוחני: זלזול בחוק ובמשטרה, ואימוץ שפה המחלקת את העולם ל'חזקים וחלשים'.
"האינסטינקט הראשוני שלנו כאבות הוא לתחקר: 'איפה היית?' ו'עם מי?'. בפועל, הגישה הזו לרוב סוגרת את השיחה. התחילו בשיחה פתוחה שמשדרת נוכחות: 'שמתי לב לשינויים אצלך לאחרונה, וחשוב לי להבין מה עובר עליך'" מדגיש הררי, "המפתח להשפעה אמיתית נמצא בשילוב שבין קשר קרוב לבין גבול ברור: הבהירו לו שאתם איתו ולא מתנתקים ממנו, אך באותה נשימה הבהירו שאלימות היא קו אדום שאינכם מוכנים לקבל. חשוב להבין שבגיל ההתבגרות מרכז הכובד עובר מהמשפחה אל קבוצת השווים. נערים רבים נסחפים לאלימות לא מתוך רצון לפגוע, אלא מתוך צורך עמוק בשייכות ופחד לצאת 'חלשים' מול החברים".
אבל איך מגיעים לנפשו של נער מתבגר שלא פעם נאטמת כלפי ההורים? "כדי להגיע אליו, נסו להבין מה הוא מקבל מהקבוצה ומתי הוא מרגיש שם לא בנוח. גבול ברור ועקבי מצדכם מייצר עבורו תחושת יציבות וידיעה מה מצופה ממנו בתוך הלחץ החברתי הזה" אומר הררי ומדגיש בפני אבות למתבגרים: "שוחחו עם הנער על משמעות של גבריות בעיניו - דברו איתו שגבריות משמעותה אינה כח או כבוד. שלא צריך לקיים מבחנים לגבריות. במקביל, ציידו את בנכם בכלים להגנה עצמית מניעתית ולקריאת מצבים לפני שהם מסלימים והופכים אלימים".
"אלימות משדרת את עצמה כמה רגעים לפני, דרך התגודדות וניסיונות של הקבוצה למצוא ולבודד 'קורבן' - זה יכול להתחיל בניסיונות ליצור קשר במגע, בקריאות, או במבטים. למדו אותו שברגע שמשהו מרגיש לא נעים, עליו להתרחק מיד" אומר הררי ומציע סט עצות שכדאי לצייד בהן את הנער: הימנע מקשר ומגע - אם קוראים לך תתעלם, או לכל היותר תחזיר מבט לא מזלזל שאומר "ראיתי אותך" ותמשיך להתרחק מהחבורה.
"אל תיכנס למשחקי מבטים ממושכים - אלו עלולים להתפרש כהזמנה לעימות. שלא יבודדו אותך - אם אתה עם חברים - תישארו יחד. אם אתה לבד - עבור לצד השני של הרחוב, כנס אל חנות גדולה, או הצטרף אל קבוצת מבוגרים. אלו פעולות שמקטינות סיכון בצורה דרמטית. שפת גוף - שמירה על עמידה רגועה, גב זקוף וראש מורם אך לא מתריס. ידיים לא קפוצות וטון דיבור נמוך - אלו מפחיתים את הסיכוי שיראו בך ״טרף קל״. וכן, גם בקשת עזרה: נרמלו את הפנייה למבוגר או לשומר כפעולה אחראית ולא כסימן לחולשה.
"זכרו, גם אתם, האבות, לא צריכים להישאר לבד עם הדאגה. יצירת 'רשת ביטחון' הכוללת אחים גדולים, דודים, מאמני ספורט או גורמים מקצועיים בבית הספר יכולה לעשות את ההבדל" מסכם הררי, "התובנה החשובה עבורו היא שהדבר הכי 'גברי' שהוא יכול לעשות הוא לחזור הביתה שלם. אם אתם מרגישים שהדברים יוצאים משליטה, קו הגברים של ויצו בטלפון 9835* זמין עבורכם להתייעצות ותמיכה".
התרעות פיקוד העורף