תקופת המנדטים: סקירת הבחירות בישראל משנת 1949

באותו לילה עלה לראשונה לשלטון יו״ר הליכוד, מנהיג האופוזיציה הנצחי מנחם בגין, שמחק את אמירתו המפורסמת של דוד בן גוריון שלפיה בישראל ייכון שלטון ״בלי חרות ובלי מק״י״.

מאז אותו ערב סיפקה הפוליטיקה הישראלית הזדמנויות נוספות למהפכים: ב־1992 בעת שמפלגת העבודה חזרה לשלטון; בבחירות ב־1996 כשהליכוד חזר לשלטון, ובבחירות ב־1999, עת העבודה (״ישראל אחת״) שוב חזרה להגה המדינה.

מאז אותו הלילה הליכוד התבסס כמפלגת שלטון לגיטימית, ולמעשה הראשית במדינת ישראל. האם גם הערב תהדהד קריאה על מהפך שלטוני? את התשובה נקבל עם פרסום המדגמים, אולי רק לאחר הגעת תוצאות האמת, ואולי רק בסיום המשא ומתן הקואליציוני. בכל מקרה, הערב ימתינו בנימין נתניהו, יצחק הרצוג ושאר ראשי הרשימות במתח רב כדי לדעת האם ההיסטוריה חוזרת, הפעם בכיוון הפוך, או שהולכים לממשלת אחדות, לממשלה צרה או שנקלעים לתקופה ארוכה של אי יציבות שלטונית. 

סיקור הבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 היה הראשון שבו השתמשה הטלוויזיה הישראלית במדגם. הכרזת יבין באה עם היוודע תוצאותיו. במהלך השידור עיווה יבין את פניו. בגין, מנהיג הליכוד, פירש זאת כהבעת חוסר שביעות רצון מחילופי השלטון ואמר: ״פרצופו של מר יבין יישאר עקום עוד הרבה זמן״. יבין טען לימים כי עיווה את פניו בשל תקלה טכנית באולפן.
 

הבחירות שהובילו למהפך התקיימו על רקע מחדל מלחמת יום הכיפורים ופרשיות שחיתות שהעיבו על שלטון המערך. הבולטת שבהן הייתה זו של אשר ידלין, מנכ״ל קופת חולים כללית של ההסתדרות, שהיה מועמד למשרת נגיד בנק ישראל. ידלין נחשף כמי שקיבל שוחד כדמי תיווך בעסקאות מקרקעין שבהן הייתה מעורבת הקופה.
 

בנוסף לפרשיות השחיתות שהמאיסו את המערך על הציבור, הרימה האינפלציה ראש. בשדה הפוליטי קמה מפלגה חדשה, ד״ש, בראשותו של יגאל ידין, שקיבלה 15 מנדטים והצטרפה לממשלה שהקים בגין.
 

אבל הדמוקרטיה הישראלית עשתה את צעדיה הראשונים הרבה לפני המהפך ההוא. הבחירות הראשונות היו לאסיפה המכוננת, ב-25 בינואר 1949. חודש אחר כך שינתה האסיפה את שמה והפכה לכנסת הראשונה. היא הייתה אמורה להיות הגוף שיחוקק את חוקתה של מדינת ישראל, וכן בית הנבחרים של המדינה הצעירה.

המאבק העיקרי התנהל אז בין מפא״י בראשות בן גוריון למפ״ם בראשות יעקב חזן ומאיר יערי. השאלה העיקרית שהועמדה בפני הבוחר הייתה המשך הקרבות במלחמת העצמאות. מפא״י ניצחה ברוב של 46 מנדטים מול 19 של מפ״ם. בן גוריון העדיף להקים קואליציה עם הפרוגרסיבים והמפלגות הדתיות, והשאיר את מפ״ם באופוזיציה.
 

מפא״י הצליחה לשמור על כוחה ואף להגדיל אותו מעט בבחירות לכנסת השנייה שהתקיימו ב-30 ביולי 1951. הישג מרשים רשמו הציונים הכלליים שקיבלו 20 מנדטים, אבל נשארו בחוץ. הקואליציה נותרה כפי שהייתה, מפא״י-דתיים, והיא תזכה לימים לכינוי ״הברית ההיסטורית״.
 

הבחירות לכנסת השלישית התקיימו ב-26 ביולי 1955, ובהן ירד הכוח של מפא״י והציונים הכלליים. חרות בראשות בגין הכפילה את כוחה והפכה למפלגה השנייה בגודלה, אך נותרה באופוזיציה.
 

הבחירות לכנסת הרביעית נערכו ב-3 בנובמבר 1959, בשיא כוחה של מפא״י בראשות בן גוריון. היא זכתה בהישג הגדול בתולדותיה: 47 מנדטים.

ב-15 באוגוסט 1961 נערכו הבחירות לכנסת החמישית. הן עמדו בסימן פרשת עסק הביש - פעולה כושלת של המודיעין הישראלי במצרים. האירוע עמד על סדר היום הציבורי והביא לשורת משברים פוליטיים, שזכו לכינוי פרשת לבון או ״הפרשה״. אלו היו הבחירות האחרונות שבהן בן גוריון עמד בראשות מפא״י, ובסיומן איבדה המפלגה כ-10% מכוחה.
 

מערכת הבחירות לכנסת השישית, ב-2 בנובמבר 1965, התמקדה במאבק בין המערך - רשימה משותפת של מפא״י ואחדות העבודה, פועלי ציון בראשות לוי אשכול ורפ״י בראשות בן גוריון. המערך ניצח בפער משמעותי, עם 45 מנדטים. ממשלת אשכול הייתה הראשונה שכהונתה לא הסתיימה בהתפטרות והיא כיהנה ברצף עד מות אשכול ב-26 בפברואר 1969.

 

הבחירות לכנסת השביעית, ב-28 באוקטובר 1969, נערכו על רקע הניצחון ההיסטורי במלחמת ששת הימים. בבחירות אלו זכה המערך, שהתאחד עם רשימות רפ״י ומפ״ם, עם ההישג הגבוה בתולדותיו: 56 מנדטים. בשל מלחמת יום הכיפורים כיהנה הכנסת יותר מארבע שנים, עם ממשלה אחת בראשות גולדה מאיר.
 

בבחירות לכנסת השמינית, שנערכו ב-31 בדצמבר 1973, החלו להבשיל ניצני המחאה בעקבות מחדל מלחמת יום הכיפורים. המערך ירד בחמישה מנדטים ל-51, בעוד שהליכוד טיפס ל-39 מנדטים, אך נותר באופוזיציה. הכנסת השמינית כיהנה שלוש שנים וחצי ובתקופתה כיהנו שתי ממשלות: בראשות גולדה מאיר ובראשות רבין.
 

המחאה הציבורית התגברה בעקבות מחאת היחיד של מוטי אשכנזי ופרסום דוח הביניים של ועדת אגרנט. מאיר הגישה את התפטרותה ב-11 באפריל, חודש בלבד לאחר שהרכיבה את הממשלה. הממשלה המשיכה לכהן עד לכינונה של ממשלה חדשה ב-3 ביוני. תקופת כהונתה של הממשלה, חודשיים ו-24 ימים, הייתה הקצרה ביותר מבין כל ממשלות ישראל.
 

מערכת הבחירות לכנסת התשיעית, ב-17 במאי 1977, הייתה כאמור הדרמטית ואחת החשובות בתולדות המדינה. מפא״י (המערך), שקיבלה 32 מנדטים בלבד, איבדה את השלטון לליכוד, שניצח עם 43 מנדטים. מערכת הבחירות לכנסת 1071, ב-30 ביוני 1981, שבה התמודדו בגין מול המערך בראשות שמעון פרס, הייתה סוערת ונצרבה כטרואמטית בזיכרון של ותיקי העבודה. אזרחי ישראל הלכו לישון בידיעה שפרס ניצח, וקמו בבוקר עם ניצחון של בגין.

בליל הבחירות הראה מדגם הטלוויזיה על ניצחון דחוק של המערך ופרס מיהר לחגוג את ניצחונו. בתום ספירת הקולות התברר כי הוא אומנם הצליח להעלות את המערך ל־47 מנדטים, אבל הליכוד עלה ל־48 מנדטים - וניצח.
 

מערכת הבחירות ההיא, שבה הופצו על פרס שמועות כאילו אמו ערבייה והוא בעל מניות בתדיראן, עמדה בסימן השד העדתי. בגין דיבר על ״בריכות השחייה של הקיבוצניקים המיליונרים״. מוטה גור אמר ״נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים״. רבות מאספות הבחירות של פרס הופרעו באלימות על ידי תומכי בגין ונזרקו לעברו עגבניות. לשיא הגיע העימות בנאום הצ׳חצ׳חים של דודו טופז, שתקף באספת הבחירות המסכמת של המערך את תומכי הליכוד וכינה אותם בכינוי הגנאי.
 

הכנסת ה־13, אחרי הבחירות ב־1992, כיהנה קרוב לארבע שנים. כיהנו בה שתי ממשלות - בראשותו של רבין, ולאחר הירצחו בראשות פרס. רבין הקים ממשלת שמאל אשר הביאה לחתימת הסכמי אוסלו ולהסכם שלום עם ירדן.
 

הבחירות לכנסת ה־14, ב־29 במאי 1996, הוקדמו והתקיימו מספר חודשים לאחר רצח רבין. הן היו הראשונות בשני פתקים - האחד לכנסת והשני לראשות הממשלה. יו״ר העבודה פרס נוצח על ידי בנימין נתניהו למרות הטראומה הלאומית מרצח רבין והתחושה שהוא מנצח ודאי. תבוסתו נגרמה בין היתר על רקע שורה של פיגועי התאבדות קשים שבהן נהרגו עשרות ישראלים.
 

בליל הבחירות הצביעו מדגמי הטלוויזיה בתחילה על ניצחונו של פרס. אך עם ספירת הקולות התברר כי נתניהו נבחר, כנגד כל הסיכויים ובהפרש של כ־30 אלף קולות.
 

הבחירות האישיות לראשות הממשלה וההצבעה בשני פתקים הביאו לירידה דרמטית בכוחן של שתי המ־ פלגות הגדולות. גם הבחירות לכנסת  ה־15, ב־17 במאי 1999, היו אישיות. ניצח בהן אהוד ברק עם מעט יותר מ־56% את בנימין נתניהו, שקיבל 43.92%. עם זאת, הבחירות לכנסת היו מכה קשה לשתי המפלגות הגדולות - המערך יחד עם גשר ומימד קיבלה 26 מנדטים והליכוד רק 19. ש״ס הפכה למפלגה השלישית בגודלה, עם 17 מנדטים. הפתעת הבחירות הייתה מפלגת שינוי. המפלגה הליברלית של טומי לפיד ואברהם פורז זכתה ב־6 מנדטים. בשנת 2001 התקיימו בחירות נוספות, רק לראשות הממשלה, שבהן זכה אריאל שרון בניצחון מוחץ על אהוד ברק.

ניצחון מוחץ. שרון, 2001. צילום: ראובן קסטרו

כשאולמרט ניצח

בבחירות לכנסת ה־16, שנערכו ב־28 בינואר 2003, בוטלה הבחירה הישירה לראשות הממשלה. הבחירות התקיימו על רקע אינתיפאדת אל אקצה, ההדלפות על חקירותיו של ראש הממשלה שרון ועל שחיתויות בליכוד. המנצחות הגדולות היו הליכוד עם 38 מנדטים ושינוי שזינקה ל־15 מנדטים. העבודה ירדה ל־19 מנדטים. הבחירות לכנסת ה־17 נערכו ב־28 במרץ 2006, על רקע פינוי גוש קטיף ונסיגת צה״ל מרצועת עזה, פרישת שרון מהליכוד והקמת קדימה בראשות אהוד אולמרט (עקב האירוע המוחי שבו לקה שרון) שזכתה ב־29 מנדטים. העבודה־מימד בראשות עמיר פרץ קיבלה 19 מנדטים והליכוד בראשות נתניהו 12.
 

מאז עברו עוד שלוש מערכות בחירות. הבחירות לכנסת ה־18 נערכו ב־10 בפברואר 2009 והן הוקדמו בשל התפטרות אולמרט על רקע פרשיות שחיתות שבהן נחקר. במוצאי יום הבחירות, עם פרסום המדגמים, טענו בנימין נתניהו (27 מנדטים) וציפי לבני (28 מנדטים) לניצחון. ואכן, כעשרה ימים לאחר הבחירות הטיל הנשיא פרס את מלאכת הרכבת הממשלה על נתניהו, שעליו המליצו 65 חברי כנסת, לעומת 28 בלבד (חברי קדימה) שהמליצו על לבני, וזאת לאחר שהעבודה, מרצ והמפלגות הערביות החליטו לא להמליץ על אף אחד מחברי הכנסת.
 

הבחירות האחרונות לכנסת לפני הבחירות הנוכחיות, נערכו ב־22 בינואר 2013 ובסיומן הרכיב נתניהו קואליציה בראשותו. הקואליציה שרדה פחות משנתיים אולם בשל מחלוקות פנימיות קשות, בעיקר עם יש עתיד של יאיר לפיד, הוחלט, ביוזמת נתניהו, על פי־ זור הכנסת ועל בחירות מוקדמות שמתקיימות, כידוע, היום.