הספינה הונדיאוס, ספינת משלחות שנשאה נוסעים ואנשי צוות במסע מדרום ארגנטינה דרך האוקיינוס האטלנטי, נקלעה לאירוע רפואי חריג לאחר שנוסעים פיתחו מחלה נשימתית קשה.
נכון ל-5 במאי 2026, ארגון הבריאות העולמי דיווח על 7 נוסעים שחלו או חשודים שחלו בהאנטה: 2 מקרים מאומתים ו-5 חשודים. 3 מהנוסעים מתו, נוסע בריטי אחד מאושפז בבידוד בטיפול נמרץ ביוהנסבורג, ו-3 חשודים נוספים נותרו על הספינה העוגנת מול כף ורדה.
בארגון הבריאות העולמי הדגישו שהסיכון לציבור הרחב נמוך, אבל נמשכת חקירה אפידמיולוגית לבירור מקור ההדבקה, לרבות בדיקת אפשרות לחשיפה למכרסמים או הדבקה מוגבלת בין אנשים שהיו במגע קרוב.
לפי הדיווחים, בין המתים היו גבר הולנדי בן 70, אשתו בת 69 ואישה גרמנייה. הגבר ההולנדי פיתח תסמינים ב-6 באפריל ומת ב-11 באפריל. אשתו מתה בהמשך בבית חולים ביוהנסבורג ב-26 באפריל, והאישה הגרמנייה מתה על הספינה ב-2 במאי.
רצף האירועים החריג, יחד עם העובדה שמדובר בספינה שבה נוסעים חולקים חללים סגורים, אזורי אוכל, מסדרונות, תאים ומערכות אוורור, הוביל את הרשויות לבחון בזהירות אם היה מקור סביבתי משותף, או אם התרחשה הדבקה נדירה בין נוסעים במגע קרוב.
נגיפי האנטה הם משפחה של נגיפים שמצויים בעיקר במכרסמים. הם לא גורמים בדרך כלל למחלה קשה במכרסמים עצמם, אבל עלולים להיות מסוכנים לבני אדם. כל זן של האנטה קשור בדרך כלל למין מסוים של מכרסם, והנגיף מופרש בשתן, בצואה וברוק של בעל החיים הנגוע.
בני אדם נדבקים לרוב כשחלקיקים זעירים מהפרשות מיובשות של מכרסמים מתפזרים באוויר ונשאפים לריאות. זה יכול לקרות בזמן ניקוי מחסן, בקתה, עליית גג, חדר ציוד, תא אחסון, מטבח או כל חלל סגור שבו היו עכברים או חולדות.
דרך ההדבקה העיקרית היא שאיפה של אבק מזוהם, אבל קיימות דרכים נוספות. אדם עלול להידבק לאחר שנגע במשטח מזוהם ולאחר מכן נגע בפה, באף או בעיניים. הדבקה בעקבות נשיכה או שריטה ממכרסם אפשרית, אך נחשבת נדירה יותר.
לכן ההמלצות למניעה מתמקדות לא רק בהרחקת מכרסמים, אלא גם בדרך שבה מנקים אזורים חשודים: לא לטאטא יבש, לא לשאוב אבק רגיל, לא להרים הפרשות יבשות באוויר, אלא לאוורר, להרטיב בחומר חיטוי מתאים, להשתמש בכפפות ולנגב בזהירות.
רוב נגיפי ההאנטה לא עוברים מאדם לאדם. החריג הידוע ביותר הוא זן האנדים, שמקורו בדרום אמריקה, ותואר בעבר כמסוגל לעבור במקרים נדירים בין בני אדם, בעיקר במגע קרוב וממושך. לכן אירוע שהחל לאחר מסע שיצא מדרום ארגנטינה מעורר עניין מיוחד בקרב מומחי מחלות זיהומיות. בשלב זה לא ניתן לקבוע מה היה מקור ההתפרצות בספינה.
אחת האפשרויות היא שמכרסמים עלו לספינה או שהיו באחד מאזורי האחסון. אפשרות נוספת היא שנוסעים נחשפו לנגיף לפני העלייה לספינה או במהלך שהות באחד היעדים. אפשרות שלישית, שנחשבת נדירה הרבה יותר, היא הדבקה בין אנשים במגע קרוב.
תקופת הדגירה של המחלה משתנה לפי הזן והתסמונת הקלינית. בתסמונת הריאתית של האנטה, התסמינים מופיעים בדרך כלל 2 עד 4 שבועות לאחר החשיפה, אבל יכולים להופיע כבר אחרי שבוע ועד 8 שבועות.
בשלבים הראשונים המחלה עלולה להיראות כמו זיהום נגיפי רגיל: חום, צמרמורות, כאבי שרירים, כאבי ראש, חולשה קשה, סחרחורת, בחילות, הקאות, שלשול או כאבי בטן. בשלב הזה קשה להבדיל בין האנטה לבין שפעת, קורונה, מחלות ויראליות אחרות, דלקת ריאות מוקדמת או זיהומים שמקורם במערכת העיכול.
ההידרדרות עלולה להגיע בהמשך. בזנים הנפוצים ביבשת אמריקה עלולה להתפתח תסמונת ריאתית של האנטה. במצב הזה כלי הדם הקטנים בריאות הופכים חדירים יותר, נוזלים מצטברים ברקמת הריאה, והחולה מפתח שיעול, לחץ בחזה וקוצר נשימה הולך ומחמיר.
בחלק מהמקרים נגרמים ירידת לחץ דם, פגיעה בתפקוד הלב, מצוקה נשימתית קשה וצורך בהנשמה. לפי המרכזים האמריקניים לבקרת מחלות ומניעתן, שיעור התמותה בקרב מי שמפתחים תסמינים נשימתיים של התסמונת הריאתית עומד על כ-38%. ארגון הבריאות העולמי מציין שבזנים מסוימים ביבשת אמריקה שיעור התמותה עלול להגיע עד 50%.
באירופה ובאסיה נפוצים יותר זנים אחרים של האנטה, שעלולים לגרום לתסמונת דימומית עם פגיעה כלייתית. במצב הזה המחלה יכולה להתחיל בחום, כאבי ראש, כאבי בטן ובחילות, ובהמשך להתקדם לירידת לחץ דם, דימומים, פגיעה בכליות ואף אי ספיקת כליות חריפה.
חומרת המחלה משתנה מאוד בין הזנים, בין אזורים בעולם ובין חולים שונים. חלק מהנדבקים יפתחו מחלה קלה יחסית, בעוד שאחרים עלולים להידרדר במהירות למחלה מסכנת חיים.
האבחון מתחיל בחשד קליני. רופא יחשוד בהאנטה כשיש שילוב בין מחלה דמויית שפעת או מצוקה נשימתית לבין חשיפה אפשרית למכרסמים, שהייה באזורים כפריים, ניקוי חללים סגורים, טיול באזורים שבהם הנגיף מוכר, או שהות במקום שבו דווחה התפרצות.
בבדיקות הדם עשויים להופיע ירידה בטסיות, עלייה בכדוריות לבנות, פגיעה בתפקודי כליה או כבד, ולעיתים סימנים של דליפת נוזלים מכלי הדם. האישור נעשה בבדיקות מעבדה ייעודיות, בעיקר בדיקות סרולוגיות לנוגדנים, בדיקות מולקולריות לזיהוי החומר הגנטי של הנגיף, ולעיתים בדיקות נוספות במעבדות ייחוס.
אין כיום טיפול אנטי נגיפי ספציפי ומוכח לרוב מקרי ההאנטה, ואין חיסון זמין לשימוש רחב נגד הנגיף. הטיפול מתבסס על זיהוי מוקדם, אשפוז והשגחה הדוקה. חולים עם חשד למחלה קשה זקוקים לעיתים לטיפול נמרץ, חמצן, הנשמה, איזון עדין של נוזלים, תרופות לתמיכה בלחץ הדם ומעקב אחרי תפקוד הלב, הריאות והכליות.
מתן נוזלים דורש זהירות מיוחדת, משום שעודף נוזלים עלול להחמיר בצקת ריאות. במקרים שבהם לא ברור עדיין מה מקור המחלה, רופאים עשויים לתת אנטיביוטיקה רחבת טווח עד לשלילת זיהומים חיידקיים שמחקים את התמונה הקלינית.
מניעה היא הכלי המרכזי בהתמודדות עם האנטה. יש לאטום פתחים שדרכם מכרסמים עלולים להיכנס לבתים, מחסנים, מטבחים וחדרי ציוד, לשמור מזון בכלים סגורים, לפנות אשפה בכלים אטומים ולהימנע מהשארת מזון גלוי.
כשנמצאות הפרשות מכרסמים, אין לטאטא אותן או לשאוב אותן בדרך רגילה. יש לאוורר את המקום, להשתמש בכפפות, להרטיב את האזור בתמיסת חיטוי, להמתין כמה דקות ואז לנגב בזהירות במגבות חד פעמיות ולהשליך אותן באופן בטוח.
ארגון הבריאות העולמי המליץ בעקבות אירוע הונדיאוס על מעקב אחר תסמינים בקרב נוסעים ואנשי צוות במשך 45 יום, לצד הקפדה על היגיינת ידיים, ניקוי סביבתי ובדיקה של מקור חשיפה אפשרי.
עבור הציבור הרחב, המסר העיקרי נשאר זהיר אך מרגיע: האנטה הוא נגיף מסוכן כאשר מתפתחת מחלה קשה, אבל הוא לא נחשב לנגיף שמתפשט בקלות באוכלוסייה. מי שפיתח חום, חולשה קשה, כאבי שרירים או קוצר נשימה לאחר חשיפה אפשרית למכרסמים, או לאחר שהייה באזור שבו דווחה התפרצות, צריך לפנות במהירות לבדיקה רפואית ולציין את החשיפה האפשרית.
התרעות פיקוד העורף