מצבו יציב והוא נמצא במעקב רפואי. הפרטים המזהים, לרבות מקום מגוריו והמרכז הרפואי שבו אובחן, שמורים במערכת ולא ניתן לפרסמם בשלב זה. הנה כל מה שצריך לדעת על הנגיף.
מדובר באדם שפיתח תסמינים שתאמו אפשרות של הדבקה בנגיף ההאנטה, לאחר ששהה במזרח אירופה לפני כמה חודשים. לאחר הגעתו לבדיקה באחד המרכזים הרפואיים בישראל בוצעה בדיקת נוגדנים, שהראתה חשיפה לנגיף. בהמשך בוצעה בדיקת פי.סי.אר, שמטרתה לזהות את החומר הגנטי של הנגיף עצמו, והיא אישרה שאכן מדובר בהדבקה. לפי המידע שהגיע למעריב, מצבו של המטופל יציב והוא נמצא במעקב רפואי בלבד.
לא. המקרה הישראלי קשור לזן אירופי של נגיף ההאנטה, השונה מהזן שזוהה בפרשת האונייה בדרום האוקיינוס האטלנטי. באוניית MV Hondius זוהה זן אנדס, שמקורו בדרום אמריקה, והוא חריג משום שתוארה בו אפשרות נדירה של הדבקה מאדם לאדם במגע קרוב וממושך. ברוב הזנים האחרים של האנטה, ההדבקה מתרחשת ממכרסמים לבני אדם ולא בין בני אדם.
האונייה יצאה מאושואיה שבדרום ארגנטינה ב-1 באפריל 2026, במסלול שעבר דרך אנטארקטיקה ואיים מבודדים בדרום האוקיינוס האטלנטי. בהמשך דווחו על הסיפון מקרים של מחלה נשימתית קשה. עד כה דווח על שלושה מקרי מוות ושמונה מקרים מאומתים או חשודים הקשורים להפלגה. מדינות שונות מנסות לאתר נוסעים שעזבו את הספינה לפני שהאירוע התברר במלואו, כדי לוודא שלא פיתחו תסמינים. הספינה צפויה להגיע לטנריפה שבאיים הקנריים, לאחר שספרד הודיעה שתאפשר את עגינתה מטעמים רפואיים והומניטריים.
נגיף ההאנטה הוא שם למשפחה של נגיפים שמוחזקים בטבע בעיקר על ידי מכרסמים. המכרסמים עצמם יכולים לשאת את הנגיף מבלי להיראות חולים, אך הם מפרישים אותו בשתן, בצואה וברוק. כשהפרשות אלה מתייבשות ומתפוררות, חלקיקים זעירים עלולים לעלות לאוויר ולהישאף לריאות של בני אדם. זו דרך ההדבקה העיקרית ברוב המקרים בעולם. הנגיף עלול לגרום למחלה קשה בריאות או בכליות, בהתאם לזן ולאזור הגיאוגרפי.
החלוקה המרכזית היא בין זנים של העולם הישן, בעיקר אירופה ואסיה, לבין זנים של העולם החדש, בעיקר יבשת אמריקה. באירופה ובאסיה נפוצים זנים שגורמים בעיקר לתסמונת דימומית עם פגיעה כלייתית, בדרגות חומרה שונות. באמריקה נפוצים זנים שעלולים לגרום לתסמונת ריאתית של האנטה, מחלה מסוכנת עם פגיעה נשימתית קשה. זן אנדס, שמוכר בעיקר בארגנטינה ובצ'ילה, נחשב ייחודי משום שתוארו בו מקרים נדירים של הדבקה מאדם לאדם.
ההדבקה השכיחה מתרחשת כאשר אדם שואף אבק מזוהם בהפרשות מיובשות של מכרסמים נגועים. הדבר עלול לקרות בעת ניקוי מחסן, בקתה, עליית גג, חדר ציוד, מרתף, בית קיץ, מטבח או כל חלל סגור שבו היו עכברים או חולדות. אפשר להידבק גם לאחר מגע במשטח מזוהם ולאחר מכן נגיעה בפה, באף או בעיניים. נשיכה או שריטה ממכרסם הן דרך הדבקה אפשרית, אך נדירה יותר. הדבקה מאדם לאדם לא אופיינית לרוב הזנים, אך תוארה בזן אנדס במגע קרוב וממושך.
הסיכון גבוה יותר בסביבה שבה יש סימנים לפעילות מכרסמים: גללים, שתן, ריח חריף, קיני עכברים, מזון מכורסם או עקבות אבק בחללים סגורים. מקומות בעייתיים במיוחד הם מחסנים, חדרי ציוד, עליות גג, מרתפים, בקתות נופש, בתי קיץ, אתרי קמפינג, חוות ואזורים כפריים. הסיכון עולה בעיקר כשמנקים מקום כזה בצורה לא נכונה, למשל בטאטוא יבש או בשאיבת אבק רגילה, פעולה שעלולה לפזר חלקיקים מזוהמים באוויר.
בתחילת המחלה התסמינים עלולים להיראות כמו שפעת או מחלה ויראלית רגילה: חום, צמרמורות, כאבי שרירים, כאבי ראש, חולשה קשה, סחרחורת, בחילות, הקאות, שלשול או כאבי בטן. בהמשך עלולים להופיע קוצר נשימה, שיעול, לחץ בחזה, ירידה בלחץ הדם והחמרה מהירה במצב הכללי. בזנים אירופיים ואסיאתיים עלולה להופיע פגיעה כלייתית, לעיתים עם ירידה במתן שתן, כאבי גב, דימומים או הפרעות בתפקודי כליה. בזנים אמריקניים, ובעיקר בזנים הגורמים לתסמונת ריאתית, עלולה להתפתח מצוקה נשימתית קשה.
כל אדם שנחשף לכמות משמעותית של הפרשות מכרסמים עלול להידבק, אבל הסיכון למחלה קשה גבוה יותר אצל אנשים מבוגרים, חולים עם מחלות רקע, מדוכאי חיסון, חולים עם מחלות לב, ריאה או כליה, ואנשים שנחשפו לכמות גדולה של אבק מזוהם. עובדים שנמצאים בסיכון גבוה יותר כוללים עובדי חקלאות, עובדי ניקיון, אנשי תחזוקה, חיילים או מטיילים השוהים במבנים סגורים בשטח, ועובדים המנקים חללים שבהם יש עדות למכרסמים.
יש לפנות לבדיקה רפואית אם מופיעים חום, חולשה חריגה, כאבי שרירים, כאבי בטן, בחילות או תסמינים נשימתיים לאחר שהייה במקום שבו היו סימני מכרסמים, בעיקר אם נעשה ניקוי של גללים או אבק בחלל סגור. פנייה דחופה נדרשת במקרה של קוצר נשימה, לחץ בחזה, בלבול, ירידה בלחץ הדם, הקאות חוזרות, ירידה במתן שתן או החמרה מהירה במצב הכללי. חשוב במיוחד לומר לרופא על חשיפה אפשרית למכרסמים או על שהות באזור שבו ידוע על נגיף האנטה, משום שבלי המידע הזה קשה לחשוד במחלה.
האבחון מתחיל בחשד קליני: שילוב של תסמינים מתאימים וסיפור חשיפה אפשרי. בדיקות דם עשויות להראות ירידה בטסיות, עלייה במדדי דלקת, פגיעה בתפקודי כליה או כבד, ולעיתים סימנים של דליפת נוזלים מכלי הדם. האישור מתבצע בבדיקות ייעודיות: בדיקות נוגדנים, שיכולות להראות חשיפה לנגיף, ובדיקת פי.סי.אר, שמאתרת את החומר הגנטי של הנגיף עצמו. במקרה הישראלי שנחשף במעריב, שתי הבדיקות תמכו באבחנה.
אין כיום טיפול אנטי נגיפי ייעודי ומוכח לרוב מקרי ההאנטה. לכן הטיפול מבוסס על מעקב ותמיכה: נוזלים בזהירות, תרופות להורדת חום וכאב, חמצן במקרה הצורך, ניטור לחץ דם ותפקודי כליות, ובמקרים קשים אשפוז בטיפול נמרץ, הנשמה ותמיכה במערכות הגוף. ככל שהמחלה מזוהה מוקדם יותר, כך גדל הסיכוי לתת טיפול תומך בזמן ולמנוע הידרדרות. מניעה נשארת הכלי החשוב ביותר: איטום פתחים, הרחקת מכרסמים, שמירת מזון בכלים סגורים, שימוש בכפפות בעת ניקוי אזורים חשודים, הרטבת גללים בחומר חיטוי לפני פינוי, והימנעות מטאטוא יבש.\
התרעות פיקוד העורף