פרויקט 929: ספר הספרים עדיין מצליח לזעזע את אמות הספים של העם היהודי

שלושה פרקים. זה מה שנדרש כדי להפוך את "929 - תנ"ך ביחד" למדורה החדשה ששורפת את השבט. כי אם אפשר לחגוג על עוד כמה שסעים בחברה הישראלית, למה לא. למי שטרם הפך בבלגן, נזכיר כי לפני כמה שבועות יצא לדרך מיזם המעודד קריאה משותפת של פרק תנ"ך אחד ביום. שמו של המיזם כמספר פרקי התנ"ך, ובראשו עומד הרב בני לאו לצד העיתונאית גל גבאי.

רבנים, אנשי רוח, הוגי דעות, דתיים, חילונים, מסורתיים, מחפשים וגם אמנים ידועי שם כרונה קינן, קובי אוז וערן צור גויסו לפרויקט המציע "לקרוא פרק בבית קפה, במיטה או עם חברים ולפתוח עיניים סקרניות כלפי גישות חדשניות ורבגוניות". על התמיכה: משרד החינוך ומט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית לצד גופים כמו קרן אבי חי, הסוכנות היהודית, מרכז הרצוג ועוד. עד כה עסקו הפרקים בבריאת העולם, גן עדן, תולדות, נח והמבול ומגדל בבל, והפאניקה הציבורית סביב הפרויקט לא איחרה לבוא.

כך, ב"הארץ" הביע העיתונאי אורי משגב את חלחלתו ממה שנראה לו כחלק בלתי נפרד מהכפייה הדתית. משגב כרך את קמפיין "שישי ישראלי" ("אחר הצהריים כדורגל, בערב קידוש") יחד עם רוח "929 - קוראים תנ"ך ביחד" והוראות המלך המשיח הרבי  מליובאוויטש. "מדובר במפעלים שונים זה מזה, שלחלקם נרתמים גם אנשים בעלי כוונות טובות...", כתב, אבל "אין מיותר להזכיר: מדובר במיסיונריות, עטופה כמיטב המסורת במתק שפתיים ונועם הליכות... ה'הידברות' וה'כבוד לערכים ולמסורת' הם תמיד בכיוון אחד. ה'גשר' המפורסם הוא לעד חד־סטרי...".

משגב לא לבד. באתר "סרוגים" השיב הרב ברוך אפרתי, יו"ר ארגון "דרך אמונה" למורה לתנ"ך שהתייעץ בעניין הגלישה באתר: "עליך לסרב לדון בכיתה בתוכנית הנוראית הזו, גם במחיר התפטרות מבית הספר. על מנת לדון בדברי הכפירה שם ולפלפל בהם עם תלמידיך, אתה עובר על איסור מדאורייתא, שנאמר 'לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם'", כתב אפרתי, ואף הרחיק לכת כשהציע להכריז על יום תענית. הרב שלמה אבינר מצדו ביקר בחריפות באתר "כיפה" את הפרויקט וטען כי מדובר ב"תנ"ך בגובה ביוב".

לדבריו, "יש שם גיבוב של כפירה, ליצנות, פריצות, חוצפה כלפי ענקי עולם... וטומאה מכל סוג ומכל זן". כמו כן, ימים ספורים לאחר עליית האתר דיווח ערוץ 7 כי סגן שר החינוך וממלא מקום השר, ח"כ אבי וורצמן, נדרש לביקורת החריפה שהטיחו רבנים נגד "929". "נזכיר כי במיזם שמטרתו הייתה לפרש את התנ"ך פורסמו דברי כפירה של ממש... עלו מספר תכנים לא ראויים ומכבדים והעברתי זאת לצוות המקצועי המנהל את המיזם כדי לתקן ולמנוע תקלות נוספות בהמשך... להקמת המיזם היו שותפים גם הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, ובכירי רבני הציונות הדתית שקבעו את העיקרון שלפיו יש לשאוף למקסימום שותפות במטרה, שהיא הנחלת התנ"ך לכל יהודי בעם ישראל, אך יחד עם זאת מקסימום בידול בדרך ומתן אפשרות ללימוד התנ"ך בהתאם לאמונתו ודרכו של כל לומד".

במקביל לביקורת הרבה שנשמעה, הגיחה לעולם יוזמה מקבילה, "תתקכ"ט", כלומר אתר עם תכנים כשרים של שומ־ רי מצוות שהקימו אנשי מכללת הרצוג שליד ישיבת הר עציון, שבמסגרתו הת־ כנים שמועלים דומים לאלו של " 929 ", אך עוברים סינון ובדיקה על ידי רבנים.

איבדו אחיזה

תלמידי החוג למקרא הולכים ומתמעטים באוניברסיטאות השונות, ומספר המורים לתנ"ך הולך ומצטמק. אז מה אם התנ"ך הוא הספר הנמכר והפופולרי ביותר בהיסטוריה, אז מה אם הוא מכיר בחולשות האנושיות ולא עושה הנחות? המציאות מראה שהעבר המפואר לא בהכרח מסמן את ההמשך. הרוח הכללית המנשבת בעורפו של ספר הספרים הביאה בשנים האחרונות לניסיונות רבים להנגשת הטקסט התנ"כי לקהל ברשת האינטרנט ובדפוס, כש־"929" הוא אחד מהם.

על קצה המזלג אפשר למנות את השקת האתר "כותבים את התנ"ך" ביוזמה משותפת של משרד ראש הממשלה ועמותת "עמק התנ"ך" לצד יוזמות מתמשכות כמו אתר "מקראנט" עם חידות, בלוגים של מורים, קומיקס ועוד, וכמובן ספרים לילדים, למבוגרים ואפילו ספרי לימוד. איך הפך ספר הספרים לזר כל כך? כל מגזר וסיבותיו שלו. במסורת של עולם הישיבות האשכנזי לא למדו תנ"ך מכל מיני סיבות, חלקן בגלל מחקר התנ"ך הנוצרי שהתפתח. גם לעולם הישיבות הציוני לקח זמן עד שהוא נכנס לתחום.

פה מתרוצצות שתי תזות: האחת אומרת שבתחילת שנות השבעים הציבור של גוש אמונים גילה את התנ"ך וניכס אותו לעצמו, כשבהתאמה הציבור החילוני איבד את האחיזה בטקסט הזה. השנייה טוענת שההתרחקות היא על רקע של זיהוי התנ"ך כטקסט דתי, ולא תרבותי. הסופר מאיר שלו, מחלוצי הנגשת התנ"ך, אמר לי בעבר בראיון, כי אכן סיפורי התנ"ך התרחקו מהרבה אנשים, אבל ביקש להזכיר שלאו דווקא מדובר בתופעה חדשה. "שואלים אותי חברים שהם חילונים קנאים ממני: אז מי בכלל צריך את זה? למה בעצם אנחנו צריכים לדעת תנ"ך? אני אומר: כי אדם צריך להכיר את תרבותו. זה חלק מעולם האסוציאציות וההקשרים של בן תרבות... חילונים רבים רואים את התנ"ך כנחלתם של הדתיים,  שזו שגיאה. הוא נחלת כולנו והפך לנחלת האנושות מהרבה בחינות".

ד"ר תומר פרסיקו, עמית במכון אלישר באוניברסיטת בן־גוריון ומלמד בתוכנית לדתות בנות זמננו באוניברסיטת תל אביב, אינו מופתע מהמתרחש. "אני בו זמנית מבין ומאוכזב מתגובת הרב־ נים הציוניים־דתיים. היה אפשר לצפות שיוכלו להכיל עמדות שקשות להם מאוד בלי לעורר מחול שדים שעוסק בלגיטימיות של הפרויקט. מפתיע אותי שהם מקימים קול זעקה, כאילו לא יעלה על הדעת. מה לא יעלה על הדעת? רבים מבין החילונים לא חושבים שהתורה ירדה קומפלט מסיני, ויש החושבים שיש בה כל מיני דברים לא הגונים שמותר לבקר".

"זה האבסורד הגדול של האורתודוקסיה בזמננו. היא חורגת מדרך החכמים שהכניסו לתלמוד גם דעות מיעוט, דיברו על כופרים ועם כופרים. מצער לראות את אותם רבנים שמנסים לחסום את הגישה לאתר לתלמידיהם, כי לדעתם הם לא מסוגלים להתמודד עם דעות שאינן בקונצנזוס שלהם. לפרויקט קוראים ' 929 – תנ"ך ביחד'. מתברר שלא ביחד, כי אותם רבנים לא מסוגלים להתמודד עם תכנים שמאתגרים את האמונה שלהם. יש אנשים שחושבים שהטקסט הזה, מעניין ומ־ שמעותי ככל שהוא, אינו חסין מביקורת ואינו דברי אלוהים חיים במובן שלהם, ומותר להגיד כמה דברים קשים עליו".

לאחד ולא לחרב

אחד הכותבים ב־" 929 " הוא הסופר והמרצה ארי אלון, החותם על דבריו במילים "הכותב הוא דרשן חילוני נודד". אלון למשל, כתב בהתייחסותו לסיפור המבול המקראי בפרק ט': "איזה מין אדם בורא בצלמו ובדמותו אלוהים כזה?" וצוטט בדף הפייסבוק של הרב אמנון בזק, רב בישיבת הר עציון ומרצה לתנ"ך במכללת הרצוג, אבל ללא ייחוס. "לא מצאתי אחר כך את הטקסט הזה באתר והתברר לי שהורידו אותו", אומר אלון. "כמי שמבחין בין המחנה הריבוני והמחנה הרבני, מבחינתי המשפט החשוב ביותר הוא 'אמור לי איזה אלוהים יצרת ואומר לך איזה אדם אתה'. היות ופותחים את התנ"ך לכל המנעד של עם ישראל, כשאתה קורא כל פסוק ופסוק, אתה צריך להחליט מה נקודת המוצא שלך וזה עניין האמונה. אני מאמין שאלוהים זו ההמצאה המוצלחת ביותר של המין האנושי ואני מנסה להכיר את עצמי דרך הגאונים שכתבו את התנ"ך. אני לא מאמין יותר מכם, אתם לא מאמינים יותר ממני. זה עניין לגמרי אישי, כפי שאף אחד אינו רשאי להגיד אם מישהו יותר מאוהב מאחר. רוצים שיח על התנ"ך ודיאלוג? אם הרב אמנון בזק רוצה לדבר על תנ"ך בגובה העיניים, התנ"ך בגובה העיניים שלי מלא השתאות והערצה לאדם שברא את אלוהים בצלמו ובדמותו. זו נקודת המוצא שלי וזה המשפט החותם שלי. אבל להגיד כמו הרב שלמה אבינר שמה שיש באתר זה 'תנ"ך בגובה ביוב' - זה מסוכן".

המהומה הזו, יותר מהכל, מדאיגה. בקלחת הזו גילו גם מתנגדיהן של דמויות המסמנות את נקודת הקיצון בציונות הדתית, כמו הרב שלמה אבינר, שקרה פה משהו שמבהיר עד כמה מדברים פה בשפות שונות. כך למשל, הרב בזק אומר: "אין ספק שהמיזם הוא דבר יפה, חשוב ויוזמה מבורכת, לקרב ולהפוך את התנ"ך להיות חלק מהציבור במדינת ישראל ואולי אפילו הציבור היהודי בעולם. קשה לחשוב על משהו רע בעצם היוזמה. הרעש נוצר, בין היתר, בגלל הסגנון. אני מתכוון למשל לדברים שכתב גיל קופטש על פרשת נוח וצורת ההתבטאות שלו. הוא עשה שימוש במילים כמו 'נוח מתחיל לרקוד על המוט של האוהל. עושה סטריפטיז', ואם רוצים ליצור פלטפור־ מה שתהיה משותפת לציבור הרחב, צריך להיזהר בדברים פוגעים בשיח שיכול להיות שיח מאחד. ציבור דתי לא רגיל להשתמש בביטויים שיש בהם קריצה לב־ דיחות גסות. זה שנוח השתכר ופשט את בגדיו באוהל, זו עובדה. השאלה באיזה צבעים אני מצייר את הסיטואציה".

מה עם היוזמה להקים אתר אחר, לפני שניתנה הזדמנות לשיח עם הסכמות?

"האתר שהוקם והתכנון להקים אותו כבר לא היה קשור למה שקרה ולא נועד להיות אתר אלטרנטיבי לדתיים. הוא נועד להיות תוספת למי שרוצה ללמוד בצורה יותר מעמיקה ורוצה להקדיש יותר זמן. יש כמה גורמים שנוח להם להציג את זה ככה, אבל זו לא הייתה המטרה. אפשר לדבר על המורכבויות האלה בלי שפה רדודה. אפשר לשמור על היופי מתוך כבוד לטקסט. הרגישות צריכה להיות פה מכל הכיוונים. היה פה פספוס. יש בהחלט מקום למצוא את השיח המאחד ולא המחרב סביב התנ"ך, וזה דורש סובל־ נות מכל הצדדים".