הערב (חמישי) התקיים בבית הנשיא בירושלים טקס חילופי נשיאי בית המשפט העליון, בין הנשיא היוצא, אשר גרוניס, לנשיאה הנכנסת, מרים נאור. בטקס נשאו דברים הנשיא, ראובן ריבלין, ראש הממשלה, בנימין נתניהו ויו״ר האופוזיציה, יצחק (בוז׳י) הרצוג. הנשיאה החדשה של העליון אמרה עם השבעתה, ״ ״חברי ואני נשמור על בית המשפט העליון למען אזרחי המדינה ותושביה… אם לא נגנן על הדמוקרטיה, הדמוקרטיה לא תגן עלינו… הבטחתי למשנה לנשיא בדימוס, מישאל חשין, שאשמור על הלפיד, ואני חוזרת על הבטחתי".
הנשיא ריבלין אמר במהלך הטקס כי, ”פעם אחר פעם מצויות הרשות המחוקקת מכאן והרשות והשופטת מכאן על מסלול התנגשות. במקרים אלה, בתוכם חוק שימוע לשופטים, הקורבן היחיד הוא הדמוקרטיה הישראלית. היום יותר מתמיד חוק יסוד החקיקה הוא כורח שגם אם לא יזכה אותנו בחוקה, לראשונה יסדיר לפחות את כללי המשחק, מעמדם של חוקי היסוד והביקורת השיפוטית ויאפשר חקיקה מחודשת של חוקים שלא עמדו בביקורת השיפוטית ויינתן רוב מיוחד".
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר במהלך הטקס, כי ״בימים אלה ניצבות המדינות הדמוקרטיות בשורה אחת אל מול האיום הגדול ביותר על שלום העולם – הקנאות של האסלאם הקיצוני, שמפיץ טרור ומוות ברחבי תבל. אנחנו, בישראל, מכירים היטב את מה שעבר עתה על צרפת. כמדינה למודת מאבקים ומלחמות באויבינו, אנחנו יודעים שחוסנו של המשטר הדמוקרטי הוא גורם מפתח בהצלחת המערכה, להדוף את הסכנות, לגבור על הרוע, לפרוח ולשגשג. דמוקרטיה חפצת חיים חייבת להיות חזקה מבפנים וחזקה גם מבחוץ. משום כך, עלינו לבצר בהתמדה את כוחן של הרשויות הדמוקרטיות במדינה, ובראשן מערכת המשפט, שחייבת להיות חזקה ועצמאית".
ראש הממשלה נתניהו התייחס למהלכים האחרונים של הרשותה פלסטנית ואמר, ״למרות כל זאת, יש מי שמנסה בימים אלה להפוך את הצדק על ראשו. הרשות הפלסטינית מבקשת להושיב את מדינת ישראל ואת צבא ההגנה לישראל על ספסל הנאשמים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בתואנה האבסורדית, לפיה לוחמינו ביצעו פשעי מלחמה במבצע "צוק איתן". אין עיוות גדול מזה של המציאות. הרי מי שירה אלפי טילים על מדינת ישראל וחפר מנהרות טרור לשטחינו הם הפלסטינים, ובתגובה לכך נאלצנו להגן על יישובינו ואזרחנו, ועשינו זאת בהתאם לאמות מידה של הדין הבינלאומי. אנחנו דוחים את המתקפה המשפטית החדשה והמבישה הזאת, אנחנו דוחים אותה מכל וכל. לא נתיר לתוקפן להפוך את היוצרות ולהצטייר באופן ציני כקורבן״.
הנשיאה הנכנסת, מרים נאור, הושבעה במהלך הטקס והפכה מהיום לראשת הרשות השופטת. הנשיאה נאור, ילידת 1947, היא שופטת בית המשפט העליון משנת 2003, ונשיאת בית המשפט העליון משנת 2015. נאור נולדה בירושלים לבתיה קרלינסקי ונפתלי לרנר. בשירותה הצבאי שירתה בקרית גת, ולאחר מכן סיימה את לימודי המשפטים בירושלים והתמחתה אצל שופט בית המשפט העליון דאז, משה לנדוי. נאור, עדיין ירושלמית, נשואה לאריה, שהיה מזכיר הממשלה בתקופתו של מנחם בגין, ולהם שני בנים תאומים.
נאור אמנם נתפסת כפורצת דרך בתחומים רבים, בעיקר במשפט הפלילי, איננה נחשבת לאקטיביסטית באופן מובהק בנושאים ״החוקתיים״. בין פסקי הדין המרכזיים שפרסמה נאור נמנים ההחלטה לפסול את החלטת בית הדין הרבני לחייב אשה למול את בנה, חלק מדעת הרוב בהחלטה לפסול את חוק ההסתננות. היא הייתה מי שדחתה את העתירה נגד חוק הנכבה. קבעה כי ראש עיר שמוגש נגדו כתב אישום חייב להיות מודח מתפקידו. דחתה את הערעור של משה קצב נגד הרשעתו באונס. הייתה בעד ביטול מינוי וועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השנייה. הצטרפה לדעת הרוב בהחלטה לדחות את העתירה נגד חוק ועדות קבלה, וכך גם בעתירה נגד חוק איחוד משפחות.
בטקס שהתקיים מוקדם יותר היום בבית המשפט העליון, גרוניס פרש בתום שלוש שנים פחות 41 יום מכסאו כנשיא בית המשפט העליון, ומהיום הוא הנשיא בדימוס אשר גרוניס. הנשיא גרוניס הקריא במהלך הטקס את פסק דינו האחרון בפרשת התביעה הנזיקית של מוסטפא דיראני. גרוניס הפך החלטה קודמת של העליון וקבע כי המחבל שהיה אחראי על חטיפתו והחזקתו בשבי של הנווט הישראליה נעדר רון ארד לא יוכל לתבוע בנזיקין את מדינת ישראל.
במהלך הטקס בעליון אמר הנשיא היוצא כי אסור לאפשר את צמצום כוחו של בית המשפט העליון, ״חוסנה של המדינה הזו אינו נובע אך מכוחה הצבאי המרשים, מאיתנותה הכלכלית או מן ההון האנושי שלה. יסודותיה של המדינה שלנו מושתתים גם, ואולי בעיקר, על היותה יהודית ודמוקרטית, שמרכיב הכרחי לקיומה ולהישרדותה הוא רשות שופטת עצמאית וחזקה״ .
בתביעתו של דיראני, שפסק הדין בעניינה הוקרא במהלך הטקס, נטען כי הוא עבר בכלא הישראלי עינויים קשים שכללו אונס ומעשי סדום. בפסק דינו קבע גרוניס כי,״דלתות בית המשפט היו פתוחות בפני דיראני כל עוד שהה במעצר בישראל... אולם מששוחרר דיראני ממעצר ושב לשורותיו של ארגון טרור ששם לו למטרה להביא לפעול נגד המדינה ואף להביא להשמדתה, משתנה התמונה. לגבי הגבלה זו על זכות הגישה לערכאות, אין לדיראני על מי להלין אלא על עצמו. נפלא בעיני כיצד יש להתיר לדיראני, בעת שהוא פועל נגד המדינה ומייחל להשמדתה, לעשות שימוש במוסדותיה לצרכיו״