דבר לא הכין אותי לראיון שערך אתמול (שישי) העיתונאי המכובד משה נוסבאום, יחד עם דנה ויס, במהדורת "אולפן שישי" של ערוץ 22, על הפרשות המיניות שנחשפו לאחרונה במשטרת ישראל. אל האולפן הוזמנה קצינה בכירה, תנ"צ גילה גזיאל, שנמצאת בדרך להיות נציבה, סיפרה על תקופה לא פשוטה במשטרה, ואמרה, כנציגתם, שהם מטפלים באירועים בחומרה רבה.
"אני רוצה לשאול אותך שאלה אישית", פרץ נוסבאום לראיון של ויס את גזיאל, "האם הטרידו אותך במהלך שירותך במשטרה"?
סטופ. הוא באמת שאל את זה?

"כן", ענתה לו הקצינה, בעוד שנוסבאום פקח את עיניו כאילו עלה על סקופ חייו, "הוטרדתי מילולית, טיפלתי בזה במלוא החומרה", היא הוסיפה. ויס, כאילו שנחלצה לעזרת הקצינה, שאלה אותה, אולי כדי להסיט את גזיאל מהחדירה לפרטיותה: "והוא פוטר?", הקצינה השיבה שכן.
לרגע היה לי נדמה ששאלתו של נוסבאום אכן הייתה לגיטימית, כשגזיאל המשיכה לפרט: "בצבא הוטרדתי, באוניברסיטה הוטרדתי, אבל ידעתי לטפל בזה".
נכון- זוהי זכותה של אישה לדבר על הנושא. מעבר לכך, זה חשוב לדבר על זה. לחשוף גם את הדברים שפחות נעים לשמוע, להאיר על כל הפילים שבחדר. הטרדות מיניות הן לא טאבו בעיני, ומבורך לדבר על המעשים החולניים האלה. אבל צריך להיות כלל אחד- השיתוף צריך להגיע מצד המוטרד או המוטרדת שנפלו קורבן. להעמיד בפינה אישה או גבר שעברו חלילה הטרדה, תקיפה מינית או אונס- משמע להעביר אותם את האונס מחדש.
ואולי זה בכלל קצת אבסורד? התקשורת הרי דיווחה בעבר על עשרות מקרים בהם מוטרדות התלוננו על כך שחקירת המשטרה בעת שהגישו תלונה, גרמה להן לחוות אונס שני. למרות שזה מפתה מאוד, לא אכתוב כי נוסבאום הפך את היוצרות.
יכול להיות שלקצינה המכובדת דווקא לא הפריע לשתף ולספר, אך תגובתה של גזיאל בהמשך הראיון, מספרת סיפור אחר. נוסבאום המשיך ושאל (אם יורשה לי, ברוב חוצפתו): "התהליך הזה של ההטרדות שאת מתארת, הופסק בעיקר בגלל התגובות שלך"?, אז דאגה גזיאל להפסיק את סדרת הדרמה בכיכובה, אליה הצטרפה בעל כורחה: "כן אבל אני לא.. בוא, אני לא הנושא כרגע, ובטח לא מה שהיה לפני 25 שנה או יותר. אני רוצה להתייחס למשטרת ישראל ולטיפול המאוד מאוד מעמיק והחמור בנושאים האלה".
השאלות האתיות שנשאלות הן: האם נוסבאום ביקש או לא, את אישורה של הקצינה, טרם השידור החי, לשאול על חוויותיה האישיות. ונניח שהייתה לו אינטואיציה שאפשר, או שאפילו כדאי (למען הערך העיתונאי של האייטם), האם נכון לשאול את השאלה באופן כה ישיר? האם זה רלוונטי בכלל לשאול אישה שמגיעה לראיון בכובעה המקצועי שאלה כזו אישית? וגרוע מכל: האם נוסבאום היה שואל קצין ממין זכר את אותה השאלה? הרי כבר נוכחנו לדעת, שהטרדות מיניות אינן פוסחות על גברים (ראו פרשת גבעתי).
גזיאל אמרה שהאירועים במשטרה מביכים וקשים לכל הארגון. הרשו לי לומר: השאלה של משה נוסבאום מביכה וקשה לתקשורת.